בידספיריט | חיבור הלכתי שלם על סדר

חיבור הלכתי שלם על סדר הש”ס, בכתב יד קודשו של גאון קדום, בדרכם של רבותינו גדולי הדורות – תגלית היסטורית! – [ליטא, סוף שנות ה-ת'] - חיבור בכתב יד על מסכתות הש”ס. כרך שלם. כתיבה אשכנזית פנינית ונאה במיוחד. סוף שנות הת' (ראשית המאה ה-18). קרוב לוודאי אוטוגרף המחבר. כרך מרשים באופן יוצא מן הכלל! בדף הפורזץ נכתב: ”המסכתות שנתבארו בזה הספר אלו המה: יבמות, מכות, הוריות, סוטה”. לא מוזכר שם המחבר. מסתבר שלפנינו כרך מתוך חיבור מקיף בן מספר כרכים שכתב המחבר על רוב-ככל המסכתות בש”ס. יתכן ולפנינו הכרך היחיד ששרד מחיבור חשוב זה. מצורת כתב היד ומאופן העימוד ניכר שהמחבר ביקש להדפיס את ספרו מתוך כתב היד שלפנינו! הכרך כולל 158 עמודים כתובים. חשיבות כתב היד לפנינו חיבור ייחודי מסוגו, כמעט בלתי מצוי כלל, של פסיקת הלכה היוצאת מתוך סוגיות הש”ס ומסודרת על פיו. המחבר לומד את הסוגיה אליבא דהלכתא, מביא את דעות הראשונים וראשוני האחרונים בכל סוגיה, ומסכם את ההלכה, לעיתים בהוספת פסיקתו שלו (”ולי נראה”). כפי שיבואר להלן, אין ספק שהמחבר היה מיחידי הדורות, והחיבור שלפנינו הוא המשנה האחרונה והמעודכנת ביותר מפסיקותיו ההלכתיות. לכשתתברר זהותו, נדע שבידינו פסיקתו האחרונה והקובעת, ובה יש להתחשב, גם במקרה שיימצאו בכתביו האחרים פסיקות שונות. תיאור כתב היד בחלק מהדפים הקפיד המחבר לכתוב את נוסח המשנה באותיות מרובעות, ואת נוסח הגמרא והפוסקים בכתב רהוט. במספר מקומות שינה המחבר את דעתו, והדביק נייר על מה שכתב, ועליו רשם את דעתו המתוקנת. כך גם העיר הערות בשולי הדפים, ובהם דברים שהתחדשו לו. ההערות בשולי הדף נוספו (לפחות בחלקם) על ידי הכותב בעת מאוחרת. לעיתים ניחם המחבר ושב המחבר לדעתו הראשונה, ואזי כיסה את הערותיו החדשות בשולי הדף, ובמספר מקומות רשם הכותב את מסקנתו החדשה על הדף המודבק בשוליים. יש לציין כי לפחות במקום אחד המחבר השתמש בדף משומש שהיה ברשותו, כשהוא כתוב בצדו השני. כרך עתיק, ובו 79 דפים כתובים, משני צדיהם. בסך הכל 158 עמ'. נייר איכותי. גודל הכרך: 20.5x16 ס”מ. מצב: טוב מאוד. כתב היד שמור באופן נפלא. כל הכתב קריא ובהיר. כריכה מקורית. כתמי זמן בדפים ספורים. ניתוח החיבור ברוב ככל הסוגיות לאחר שהביא המחבר את לשון המשנה ואת מסקנת הגמרא, הוא מביא את דברי הפוסקים הרי”ף, רש”י, הרמב”ם, הרא”ש, והתוספות, ולאחר מכן מביא את דברי הטור והשולחן ערוך, עם נושאי כליהם. במספר מקומות הוא מתבטא בגוף ראשון. כך למשל בדף (10): ”ולי נראה דרמב”ם סבר...”. ובדף (33): ”ונראה לי משום דלקמן”. בדף (57) מתבטא המחבר: ”... אבל כל רבותיי כ'[תבו]”. פעמים רבות כשהוא מצטט מדברי אחד הפוסקים, הוא מציין תחילה את שמו בסוגריים, ולאחר מכן מביא את דבריו כלשונם. לעיתים כשהוא מביא את דברי הפוסקים, הוא בוחר בניסוח תמציתי מחודש, ולא מקפיד לצטטם כלשונם. בהרבה מקומות מסיים את דבריו ב”צ”ע” על דברי אחד הפוסקים. ביטוי שגור על לשונו הוא: ”וכ”פ הפוסקים”. זהות הכותב מאז חתימת התלמוד נכתבו חיבורים מקיפים שנועדו לברר את התורה שבעל פה אליבא דהלכתא. חיבורים אלו נכתבו בידי גאוני ישראל, יחידי הדורות, שלוחי דרחמנא, שבליבם הייתה שאיפה נשגבה לחבר יצירת-סיכום הלכתית עבור כלל ישראל. שתי צורות למפעלים ההיסטוריים הללו. צורה אחת היא חיבורים שמסודרים בסדר פנימי משלהם כמו הרמב”ם, הטור והשלחן ערוך. הצורה השניה היא חיבורים המסודרים על פי סדר הש”ס ונסמכים אליו. הראשון שבמחברים אלו הוא רבינו הרי”ף (רבי יצחק אלפסי), אשר חיבר ספר ההלכות שהקיף 24 מסכתות בשלושה סדרים, מועד, נשים ונזיקין, בהלכות שנוהגות בזמן הזה. חיבור זה התכנה מאוחר יותר בשם ”תלמוד קטן” או ”ש”ס קטן”. את ספרו כתב במתכונת התלמוד, כשהוא מעתיק ומתמצת רק את הדברים הנוגעים להלכה, ובהשמטת המשא ומתן של האמוראים. בכך יצר לתלמוד עמוד שדרה הלכתי שמקל על פסיקת ההלכה. בדורות מאוחרים יותר חובר הספר ”המרדכי” על סדר מסכתות הש”ס – ובו פסקי ההלכה של סוגיות הש”ס, ועליהם פסקי הלכה מתוך תשובות הלכתיות מחכמי אשכנז. באותו דור רבינו הרא”ש יצר את חיבורו המונח על דברי הרי”ף ומבוסס על מפעלם של התוספות. בתחילת תקופת האחרונים תופס מקום חשוב ביותר מפעלו של המהרש”ל: הים של שלמה, שמסודר על סדר הש”ס ובו בירור הסוגיות אליבא דהלכתא. החיבור שלפנינו הוא מאותו סוג של החיבורים ההלכתיים הקדמונים שחוברו על סדר הש”ס בידי יחידי הדורות. אין ספק שגם המחבר דנן הוא מהיחידים הללו. טרם הצלחנו לזהותו, אולם גדלותו ניכרת ממגמת החיבור ומתוכנו. אין לנו ספק שהחוקרים הבאים אחרינו אשר יעיינו בכתב היד, יגלו את זהות כותבו, גאון ישראל. בזמן שעמד לרשותנו הבחנו בכמה נתונים חשובים ומעניינים, קצה החוט לפתרון התעלומה: באיזו תקופה חי הכותב האלמוני? שאלה זו תפתר לפי בחינת המקורות הנזכרים בכתב היד, ולעומת זאת אלו שאינם נזכרים. ככל הנראה המקור המאוחר ביותר שהוא מסתמך עליו, הנו ה'משנה למלך' (חידושים על סדר הרמב”ם, מאת רבי יהודה רוזאניס), שנדפס בקושטא בשנת תצ”א [1731]. לפי זה הכותב שלפנינו כנראה חי בסוף שנות הת' – תחילת שנות הת”ק, ובאותה תקופה חיבר את ספרו שלפנינו. ואכן צורת הכתיבה אופיינית לתקופה שלפני שלוש מאות שנה, בסיום שנות הת'. קצה חוט לפתרון התעלומה יכול להימצא בעזרת איתור מידע על אודות חיבור מסוג זה שהיה ואבד. לא ייפלא הדבר שיתברר כי כתב היד שלפנינו הנו חיבור חשוב שהיה נחשב עד היום כאבוד, וממילא תחשף זהות מחברו. בהקשר לכך נספר כי אכן ידוע על חיבורים הלכתיים קדמונים שנעשו במתכונת ייחודית זו, אשר נכתבו על ידי גאוני הדורות, ולצערנו אבדו בחלוף השנים. כך למשל הגאון רבי משה רבקש זצ”ל, הידוע בכל תפוצות ישראל בחיבורו 'באר הגולה' על השולחן ערוך, וזקנו של רבינו הגר”א, חיבר גם ספר בשם 'עין הגולה', אשר הוא עצמו מתאר את מגמתו: ”לגמור פירוש המשנה כולה, הסכמת ההלכה מפורשת ומגולה, והוא מאסף מכל הפירושים והאחרון”.