בידספיריט | כתב יד – ספר חמדת

כתב יד – ספר חמדת ישראל – דרשות מאת רבי ישראל צבי כהן זצ”ל מהמתיישבים הראשונים בפתח תקוה – כולל דרשות לרגל חנוכת בית הכנסת הגדול במושבה וכן הספד על רשכבה”ג המהרי”ל דיסקין זיע”א – לא נדפס! - כתב יד, ספר חמדת ישראל. דרשות, הספדים ודברי מוסר מאת רבי ישראל צבי הירש הכהן זצ”ל מפתח תקוה. בנו שלרבי אברהם יהודה ליב הכהן (תר”כ-תרס”ו), ו”נכד הרב הג' ר' שמשון הכהן אב”ד ומו”צ דעיר וואבאלניק, ולעת זקנתו ישב על כסא הדיינות בעיה”ק ירושלם” (מתוך שער כתב היד). בין הפרקים שבכתב היד: ”פתיחה להתחלת הש”ס שאמרתי בקהל” (מובא בו תירוץ מרבי אליעזר יצחק מוואלאזין). ”פתיחה שאמרתי בלימוד המשניות לפני הקהל”, וכן דרושים נוספים לסיום לימוד מסכתות, שאותם נשא בבית הכנסת שבפתח תקוה בשנות התר”ן. בעמ' 16 דרשה מופלאה לרגל הנחת אבן הפינה לבית הכנסת הגדול והראשון באם המושבות פתח תקוה בשנת תרנ”ב! וכך פותחת הדרשה: ”אנחנו בני המושבה פ”ת תו”ב אחרי עבור ארבעה עשר שנים מיום שנתיסדה מושבינו [בשנת תרל”ח], ואם באנו לערוך ולספר את גודל התלאות שעברו עלינו כל השנים האלו תקצר הזמן והמה לא יכלו, וברוך הנותן ליעף כח שעזרנו לעמוד נגד משברי הים וגליו והחינו וקימנו והגיענו להזמן הזה לראות את מושבינו הזאת על תלה בנויה. אך הה! עיר האלהים, הבתי כנסיות ובתי מדרשות, מושפלים עד שאול תחתיה כי לא זכינו עד כה להיות לנו ביהכ”נ אחד המיוחד להכלל... והנה זה היום שקיווינוהו מצאנו ראינו.. להקים לנו ביה”נ שיהיה גם לנו מקום אחד המיוחד לתורתינו ותפילותינו...”. בדרשה זו מסביר המחבר את חשיבותה וראשוניותה של פתח תקוה בייחס ליתר המושבות בארץ, ועל גודל חשיבותו של בית הכנסת החדש. בין היתר מתייחס המחבר גם לפולמוסים ציבוריים שהיו אז בארץ, וכן מודה בחום לברון הנדיב בנימין אדמונד רוטשילד שתרם את הוצאות בניית בית הכנסת. ”אשר לבית הכנסת כזאת לא זכית עדיין מיום שנתת עינך ולבך על המושבות ופרשת עליהם כנפי צדקתך”. (בהמשך הכרך מופיעה דרשה לכבוד ”שמחת חנוכת הבית הכנסת”). בעמ' 22 דרשת ”תוכחת מוסר” ארוכה ומעניינת מאת המחבר לאחיו היקרים בני המושבה. ”שמעתי כי חברה חדשה נהייתה במושבינו, לא חברה ללימוד תורתנו הק' ולחזק איש את רעהו בעבודת ד' כי אם חברת ששון החיים, ובלשון העמים קורין אותה ”ארקעסטער” [מקהלה]. וכשה לטבח יובלו נפשות יקרות המאמינים בד' ובתורתו, כי שוגגים המה ואינם יודעים את חומר האיסור של הדבר הזה”. המחבר מפלפל בדעת ההלכה לגבי איסור שמיעת נגינה בזמן חורבן בין המקדש. בעמ' 35: הספד על אחד מבני המושבה, רבי חנוך זונדל סלאנט (גיסו של יהושע שטמפפר), ש”היה תמיד מהעשרה הראשונים, והרבה תורה למד בבית המדרש הזה”. בעמ' 43: ”הספד על פטירת הרב הגאון הצדיק רשכבה”ג אדמו”ר משה יהושע ליב דיסקין אב”ד בריסק, ולעת זקנותו עלה על הר ד' ציון וירושלים”. ”... הרב היה בדורנו כמו יהושע בן נון בדורו, והכל כקרוביו, הכל מחויבין לקרוע עליו כדין תלמיד על הרב, והכל מחויבין להתאבל עליו”. ”אף שרבינו הק' ציווה לחכמי ישראל שלא יספידוהו בעיירות רק בכרכים... אך בעוה”ר בימינו ... אין אף אחד בעיר שיתעורר ליסע לעיה”ק ירושלם לעמוד שם בעת ההספד וליתן אל לבו... בוודאי טוב יותר להספיד את הגאון אף בכפרים משלא להספידו כל עיקר...”. המחבר אף מציין: ”הכרנו אותו בעודו בחיים בעיה”ק ירושלים”. כתב יד יפה ומרשים. ניכר שהוכן לקראת הדפסה. לפני ציטוטים מהש”ס הותיר המחבר מקום ריק על מנת להשלים את ציון המקור המדויק. בשבעת הדפים האחרונים רשימות של ספרים (מספריית המחבר?). כתיבה בעפרון. המחבר, ר' ישראל צבי הכהן, נולדה בקובנה לאביו רבי אברהם יהודה ליב הכהן. עלה עם הוריו לירושלים. הצטרף אל מייסדי 'אם המושבות' פתח תקוה. החל משנת תרמ”ה נמנה עם חבר המלמדים ב'תלמוד תורה' מיסודו של הרב אריה ליב פרומקין. המשיך בהוראה עדמותו זכה להוקרה של בני הדור הראשון במושבה. תודות לכתב ידו הנאה שימש ”ספרא דדיינא” אצל הרב אורלנסקי. נפטר בשנת תרס”ד. על מצבתו נכתב: ”פ”נ הרב השקדן נפ' ח' באב תרס”ד”. פטירתו היתה בשל טרגדיה מסוימת שהתפרסמה בעתונות בארץ ובעולם. 52 עמ'. 21 ס”מ. מצב טוב.