בידספיריט | תשובה היסטורית כולה בכתיבת יד

תשובה היסטורית כולה בכתיבת יד קודשו של האדמו”ר מסאטמר – משנות רבנותו הראשונות! (כפי הנראה הראשונה: תרע”א) – לא נראה מעולם במכירות - מכתב כתוב כולו בכתב יד קודשו של האדמו”ר הקדוש רבי יואל מסאטמר זצוק”ל, בעל חשיבות מיוחדת במינה: א. תוכן היסטורי: במכתב שלפנינו מפרט האדמו”ר רשימת מקוואות הצריכים תיקון בגלילות ארשיווא, מקום רבנותו הראשון. התשובה נכתבה בתקופת רבנותו הראשונה (!), בעיר אורשיווא (תרע”א-תרפ”ה). ככל הנראה [לפי תוכן העניין ולפי סוג הדף] נכתב בשנים הראשונות שבתקופה מקודמת זו, ובה לראשונה מתבטא כוח רבנותו התקיף. גם הנושא בו עוסק המכתב הינו מיוחד ביותר. כידוע אחד התחומים בהם הרבה הרבי לעסוק היה הטהרה והמקוואות! עוד מגיל צעיר נודע בגודל הקפדתו האישית על טהרה וכן בפסיקותיו המחמירות בהלכות טהרה. ב. קדמות המכתב: למיטב ידיעתנו לא נראה מעולם במכירות פומביות מכתב כה קדום. בדרך כלל המכתבים המצויים הנם מלאחר השואה, כלומר ממחצית השניה של חייו, ובעיקר משנותיו האחרונות. המכתב שלפנינו לא רק שהוא קודם השואה, מתקופת רבנותו בהונגריה, אלא שהוא ממקום כהונתו הראשון, והסברה נותנת שנכתב בימיו הראשונים כרב! באותם ימים היה הרבי בגיל 24 בלבד, ועם זאת נודע כגאון עצום בתורה. ג. המכתב כתוב כולו בכתב ידו הקדוש! סה”כ 13 שורות בכתב ידו. התשובה כתובה על נייר אשר בראשו לוגו מודפס בלועזית. חסר חלקה הראשון של התשובה (אולם העמוד מתחיל במשפט חדש ואין חסרון בהבנת העניין). היא נדפסה במלואה בשו”ת דברי יואל חלק א' סימן פא עמ' רס. האדמו”ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ”ז-תשל”ט), בן האדמו”ר רבי חנניה יו”ט ליפא טייטלבוים אב”ד סיגט בעל ”קדושת יו”ט”, ונכדו של האדמו”ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב”ד סיגט בעל ”ייטב לב”. האדמו”ר רבי יואל נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו המיוחדת. עוד בטרם חתונתו קיבל כתבי סמיכה משמונה רבנים, בהם הרב משה גרינוולד בעל 'ערוגות הבושם'. לאחר חתונתו התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. בשנת תרע”א מונה הרב טייטלבוים לרבה של אורשיווא. (למיטב הערכתנו בשנה הראשונה לרבנותו נכתב המכתב שלפנינו, שאינו נושא תאריך ). בראשית מלחמת העולם הראשונה חזר לסאטמר וניהל בה בית מדרש. משנת תרפ”ה כיהן כרבה של קראלי, ומשנת תרצ”ד הוכתר כרבה של סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית החסידית בטרנסליבניה. בשנת תרצ”ט הוא מתואר בעיתונות כ”אדמו”ר שהשפעתו פרושה על פני כל רוסיה הקארפאטית המשתייכת לרומניה. בכל המחוז הוא ממנה רבנים, שוחטים וגבאים”. בשנות השואה ניצל ב”רכבת ההצלה” של ד”ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם. בשנת תשכ”א נבחר לכהן כנשיא העדה החרדית בירושלים, אף כי התגורר בחו”ל. לאחר פטירת הרב זליג ראובן בנגיס בתשי”ג, מונה האדמו”ר גם לגאב”ד העדה. השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: ”ויואל משה”, שו”ת ”דברי יואל”, ספרי ”דברי יואל” עה”ת ועוד.