בידספיריט | תגלית היסטורית: הטופס המקורי של

תגלית היסטורית: הטופס המקורי של נוסח החרם שהטילו רבני ירושלים נגד בית החולים המיסיונרי בירושלים - עם הפרוטוקול המלא של אסיפת רבני ירושלים לקראת הכרזת החרם - תר”ה [1845] - דף גדול ובו נוסח החרם שהטילו רבני ירושלים האשכנזים והספרדים יחדיו נגד יהודים המשתפים פעולה עם המיסיון האנגלי בירושלים. תר”ה 1845. למיטב ידיעתנו, זהו המסמך המקורי שבו כתבו רבני ירושלים את נוסח החרם! כן נרשם בדף פרוטוקול מפורט של אסיפת הרבנים האשכנזים בירושלים, מבתי הדין הפרושים והחסידים, אשר התקיימה ערב הכרזת החרם, ובה נקבעו כל פרטי החרם. הפרוטוקול הזה לא היה ידוע כלל עד היום, והוא כולל פרטים רבים שנחשפים לראשונה! פריט היסטורי מדהים, הנוגע בפרשייה היסטורית בעלת השפעה עצומה על תולדות היישוב היהודי בירושלים, ובעלת משמעות רוחנית רבה. חרם חמור זה, שהוכרז בתקופה היסטורית קשה ביותר, היה למעשה החרם הראשון שהטילו רבני האשכנזים והספרדים יחד, מאז החלה שיבת ציון והתחדשות היישוב היהודי בירושלים. הדף כתוב בכתב ידו של אחד מרבני העדה (איננו יודעים את זהותו), והיה שמור בקפידה עד היום בארכיון חשוב ועתיק יומין, לצד מסמכים נוספים הנוגעים לפרשייה היסטורית זו. דף גדול (18X20 ס”מ) מקופל, ובו 3 עמ' כתובים. הדף פותח במילים: ”היות הרבנים הגדולים הממונים ומנהלים ובד”צ...”. שני עמודים כוללים את פרוטוקול אסיפת רבני ירושלים, שבו מפורטים ארבעת סעיפי החרם. בעמוד השלישי נוסח החרם, בעברית, שהוקרא בבתי הכנסיות, הפותח: ”כל ישראל ישמעו ויראו” (תיאור מפורט של העמודים ראו להלן). רקע היסטורי במשך שנים רבות הייתה מקובלת בספרות המחקר הדעה כי בית החולים על שם רוטשילד, שהוקם בשנת תרי”ד (1854), היה בית החולים הראשון בירושלים. ברם, בשנים האחרונות התגלה, בעקבות מסמכים שנחשפו, שהיה בית חולים שקדם לו, שהקמתו החלה בסוף שנת תר”ד (1844) ביוזמת העדה הספרדית, בשיתופה של העדה החסידית ובסיועו העקיף של השר משה מונטיפיורי. בית החולים היהודי, הראשון מסוגו בירושלים, הוקם כהקדמת רפואה למכה שעמדה לנחות על היישוב היהודי - הקמת בית חולים מיסיונרי בתוככי עיה”ק ירושלים. פעילותם של המיסיונרים בעיר יצרה תחושה של סכנה ממשית ליהודי ירושלים. הצלחת המיסיונרים להעביר על דתם חמישה יהודים נכבדים בירושלים (באייר תר”ג 1843) דרבנה וזירזה יותר מכול את ההנהגה היהודית להקים את בית החולים היהודי הראשון בעיר. לא הצורך הממשי במוסד רפואי היה הגורם להקמת בית החולים, שהרי עד אז הסתדרו היהודים בלעדיו במסגרות של רופאי חברות ”ביקור חולים”; אלא המניע היה החשש מהסכנה הקריטית שצופן בית החולים המיסיונרי. למשלחת המיסיונרית היה ברור שכדי שבית החולים יוכל לשרת את החולים היהודים, עליהם לדאוג לקיום הלכות כשרות ושבת. רק באופן כזה יבואו היהודים בשעריהם. הם הצליחו לגייס צוות עובדים (”משרתים”) יהודיים, ובכללם שוחט נכבד. צוות יהודי בבית חולים מיסיונרי הציב אתגר קשה ביותר, ראשון מסוגו מאז התחדשות היישוב בארץ, בפני ההנהגה היהודית בירושלים: למרות העמדה הברורה של העדה, נמצאו כאלה שנכנסו בשערי בית החולים. כשנפטרו שני חולים יהודים בין כתליו, סירבו הרבנים להביא את הגופות לקבר ישראל (!) ”כדי שכל העם ישמעו וייראו ולא יוסיפו עוד ללכת שם”. בשבת הסמוכה לאירוע, פרשת בשלח, י”ז בשבט תר”ה (25 בינואר 1845), הוכרז בכל בתי הכנסת בירושלים חרם חמור נגד העובדים היהודים המועסקים בבית החולים המיסיונרי ונגד הבאים בשעריו. הכרזת החרם הגיעה בעקבות זירוזו של רבי צבי הירש לעהרן, מנהל פקוא”מ, אל הרב גאגין, רבה של ירושלים (בתאריך ט”ז בחשוון תר”ה 1845). הרב לעהרן הביע את תדהמתו וחששו מיסוד בית החולים המיסיונרי, ודחק להכריז חרם חמור על האיש היהודי מארצות המערב שנכנס לדור במוסד עם משפחתו כדי להכין אוכל כשר ליהודים החולים. הרב לעהרן קורא לרבני ירושלים לאיים על היהודי הנ”ל בחרם כדי שיעזוב את בית החולים, וכן להטיל חרם חמור לבל ייכנסו חולים להתרפא שם (מכתבו של הרב לעהרן שמור בספרייה הלאומית). זהו אחד מהחרמות הראשונים שהוטלו בירושלים, ולמעשה בארץ ישראל כולה, מאז התחדשות היישוב בארץ בדורות האחרונים. אין צורך להכביר במילים על משמעותו ההיסטורית ועל חשיבותו התורנית והמחקרית! רבות ניתן ללמוד ממנו, מסגנונו ומביטוייו. בנוסח החרם נאמר: ”... ובחרם חמור כחרם יהושע בן נון וכחרם דרבינו גרשון ז”ל... בל ירים איש את רגלו ליכנס אל תוך ההוספיטאל... הן חולה לרפאותו הן בריא לשרת שמה... והנכנס לשם יהיה מובדל ומופרש מעדת ישראל לגמרי בל יומל בניו... ואחר מותו... לא יוקבר בקבורת ישראל...”. חומרת האיסור הייתה ללא תקדים בירושלים של אותם ימים. החרם הוקרא בבתי הכנסיות מתוך העתקות של הדף המקורי. בקרב ההיסטוריונים היה ידוע רק על העתקה שהעתיק ביומנו האישי אחד המיסיונרים, בחודש פברואר 1845 (סוף חודש שבט), כלומר לפחות שבוע ימים לאחר הכרזת החרם. נוסח החרם נדפס באותם ימים גם באנגלית בעיתון בלונדון. כמו כן ידוע כיום על עותק מנוסח החרם, אשר ממנו הוקרא בבית המדרש ”מנחם ציון” בירושלים. אולם, מהיכרות עם מקור הדף שלפנינו, מוכח שהדף הזה הוא ככל הנראה הדף המקורי והראשון שנכתב ונוּסח בו החרם. כך גם עולה מכך שבאותו הדף נמצא גם פרוטוקול האסיפה של הרבנים להטלת החרם. מכאן גם שכתב החרם נכתב באותה האסיפה. מיד לאחר הכרזת החרם עזבו שמונה חולים יהודים את בית החולים. סביר להניח כי כתוצאה מן החרם גדל מספר המאושפזים בבית החולים היהודי. שני חרמות נוספים הוטלו על בית החולים המיסיונרי: בפעם השניה בכ”ב באדר תר”ה (1 במרץ 1845) ובפעם השלישית בכ”ז בסיוון תר”ה (2 ביולי 1845). המשך פעולת החרם בדורות הבאים הֵדָיו של החרם ההיסטורי המשיכו להישמע גם בדורות הבאים, משום שפעילות המיסיונרים נמשכה שנים רבות. כך אנו מוצאים בשנת תרנ”ח שהחרם נתחדש על ידי רבי יהושע ליב דיסקין,