בידספיריט | פרשת דרכים - ויניציאה, תק”ג

פרשת דרכים - ויניציאה, תק”ג - העותק של רבי משה שניאור, בנו של האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי - תיקוני לשון בכתב יד קודשו - פרשת דרכים - עשרים ושש דרשות, עם קונטרס ”דרך מצוותיך” על מניין המצוות. מאת הגאון רבי יהודה ראזניס בעל ”משנה למלך” על הרמב”ם. ויניציאה, תק”ג. מהדורה שנייה. דפוס רבי שמואל פואה. כרוך בכריכת עור מקורית. הכריכה מעוטרת בעיטורים נאים מקוריים. בחזית הכריכה חריטה עתיקה: ”מוהר”ר משה שניאור”. חתימות עתיקות בספר: בראש השער רישום ”שייך לי לשמי מנחם מנדל פאלא... [מלובנא \ מליזנא ?]”. חתימה נוספת בשער בראשי תיבות: ”אול”י ירחם”. רישום בעלות נוסף בשער: ”זה הספר שייך להתורני הרבני מוה”ר אברהם יצחק נ”י”. בדפים ז, י, יד, לט ישנם שני תיקוני לשון של מספר מילים. האותיות דומות אחת לאחת לכתב יד קודשו של רבי משה שניאורי. הצדיק רבי משה שניאור (שניאורי), בנו השלישי והצעיר של האדמו”ר הזקן מחב”ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה”תניא”, מייסד חסידות חב”ד. נולד בליאזני, עירו של אביו. שנת לידתו אינה ברורה, אולם משערים כי היה זה בשנת תקל”ט. אור לט”ו בכסלו תקנ”ח נתקבל ”המופלא האברך מ' משה לחבר מן המניין בחברה קדישא של ליאזני” (פנקס ח”ק של ליאזני, הובא ב”אהלי חב”ד” עמ' 38) - מינוי של כבוד שנתעטרה בו החברה, כמו ביתר בניו של האדמו”ר הזקן. שבוע לאחר מכן, בחנוכה תקנ”ח, נשא רבי משה לאישה את שפרה בת הגאון רבי צבי הירש ריבלין מאולה שבפלך ויטבסק (מחסידי האדמו”ר הזקן), בנו של רבי שלמה זלמן שאר בשרו של הגר”א. לאחר חתונתו התמנה לרבה של הקהילה באולה, ושימש שם ברבנות במשך מספר שנים. בהיותו שם הריץ גם שאלות אל הגאון בעל ”צמח צדק”. בשו”ת ”צמח צדק” תשובה אחת (חלק אהע”ז סי' קמד) שמופנית אל ”אהובי הרב המופלג הוותיק ושנון מו”ה משה נ”י מ”ץ וקהל אולע יצ”ו”. בסוף התשובה: ”דברי אהובו דורש שלומו באהבה, מנחם מענדל”. רבי משה היה חביב על אביו ביותר. היה חוזר על דברי תורתו של אביו בדייקנות, ממש בלשונו כנתינתן, ואת כולם היה מעלה על הכתב. היה נקרא בשם ”חוזר”, דהיינו מי שהוסמך לחזור על תורות אביו בפני החסידים שלא שמעון במקורן. אביו חיבבו באופן מיוחד, ואמר עליו: ”בני משה הוא בעל כישרונות מצוינים. זכרונו המצוין לא ימוש ממנו עדי עד”. כתבי יד שבהם רשם את דברי תורתו של אביו השתמרו עד זמננו. בדורנו התפרסמו כתביו מדרושי אביו ששמע ממנו במשך כמה שנים מדי שבת בשבתו. דרושים אלו כתובים בכתב ידו של רבי משה, והיו גנוזים במשך שנים רבות באוסף כתב יד של חשובי חב”ד. נדפסו בשנים האחרונות בסדרת הספרים ”מאמרי אדמו”ר הזקן”. בהם גם הובאו מה ששמע אביו מפיו של רבנו דובער, המגיד ממעזריטש. השמועות הללו נשתמרו רק אצל רבי משה שניאור. כמו כן כתב רבי משה ”הנחות” (תמליל, מלשון הניח על הכתב) של מאמרי אביו בין השנים תקס”ב-תקס”ח. במיוחד יש לציין את מאמר ”בעצם היום הזה נימול אברהם”, שנדפס ב”תורה אור” פרשת לך לך, אשר רבים מחסידי חב”ד נוהגים לחזור עליו בסעודת ברית מילה - ושהוא בעצם לשונו הקדוש של רבי משה, שרשם בעת ששמע הדברים מפי אביו בשנת תקס”ג. כמו כן דרושי רבנו הזקן שנדפס בספריו ”תורה אור” ו”ליקוטי תורה” אשר נסדרו לדפוס על ידי נכדו האדמו”ר בעל ”צמח צדק”, מקורם נמצא בכתבי ידו של רבי משה. קיימים גם כרכי כתבי יד של רבי משה, אשר בהם ביאורים נפלאים בעומקם בספר ”פרי עץ חיים” לאריז”ל. ביאורים אלו נכתבו בעת לימודו של רבי משה בצוותא עם האדמו”ר בעל ”צמח צדק”. רבי משה חתם עם אחיו האדמו”רים על הסכמה לספר ה”תניא” ועל הקדמה ל”שולחן ערוך הרב”, כשהגיע אביו להתיישב בעיירה ליאדי מינה את בנו רבי משה לדאוג ליהודי העיירות הקטנות שנרדפו על ידי השלטונות. בפעילותו הנמרצת עזר למאות משפחות יהודיות. בשנת תקע”ג, בשנות השלושים לחייו, חלה, ומכאן ואילך עברו עליו רוב ימיו בסבל גדול וקשה. סימני המחלה אמנם נתגלו כבר בילדותו, ואביו נסע עמו במשך שנים רבות לגדולי הרופאים ברוסיה כדי לטפל בו ולהקל על מצבו. לאחרונה נתגלו מסמכים בארכיון ברוסיה על אודות מחלתו. גולת הכותרת בארכיון זה היא מכתבו של האדמו”ר האמצעי: ”אחינו משה שנייר [!] סבל מילדותו ממחלות... בכל זאת אבינו מרוב אהבתו לבנו ומרצונו לראותו בריא לא חסך מאמצעים על מנת להשיב לו את בריאותו...”. המחלה התפרצה במלוא עוצמתה בעת מלחמת הצרפתים ברוסיה בסוף שנת תקע”ב ותחילת שנת תקע”ג, בעקבות מאורע מזעזע וטראומטי בחייו: רבי משה נאסר בעיר שקלוב על ידי הצרפתים בחשד לריגול. הוא היה נתון בשבי בידם, והגיעו הדברים לידי כך שאף נידון למוות, ורק לאחר שנוכחו לדעת כי לפניהם אדם חולה, שחררו אותו לחופשי. פרטי דברים אלו נודעו רק לאחרונה מתוך מכתב כ”ק אחיו רבי דובער האדמו”ר האמצעי, שהתגלה במסמך ארכיוני. המכתב ותרגומו מרוסית נדפסו לראשונה בספר ”נאחז בסבך” מאת דוד אסף. התפרצות מחלתו לא פגעה בגודל צדקותו. מכונה על ידי רבני חב”ד ”הצדיק רבי משה” או ”הקדוש רבי משה” או ”רבי משה” סתם. לאחר התפרצות מחלתו, כאשר לא היה יכול לטפל כבר בשאלות הלכתיות מסובכות שהגיעו לפניו, שלחה אשתו הרבנית שפרה כמה שאלות משפחיות אל דוד בעלה, הגאון מהרי”ל, ואל האדמו”ר ה”צמח צדק”, ותשובותיהם אליה בדבר מה תענה לשואלה דבר נדפסו בשו”ת ”שארית יהודה” (וילנא, תר”א). על פרשיית החטיפה ראה חומר מצורף לפי מסמכי הארכיון המקוריים שנתגלו לאחרונה, וכפי שעולה ממכתב האדמו”ר האמצעי (ספר ”עין בעין” לרבי אליהו מטוסוב, עמ' 182 והלאה). [2], עו דף. 28 ס”מ. מצב: טוב. כריכה ומספר דפים רופפים. נקבי עש קלים. בכריכה שרוכים לקשירה, השרוכים ככל הנראה מתקופה מאוחרת יותר. הדיו במספר אותיות מהחריטה דהה מחמת הזמן.