בידספיריט | הזמנה לאסיפה דחופה ברבנות הראשית

הזמנה לאסיפה דחופה ברבנות הראשית - חתימות 15 גדולי הדור הספרדים - ירושלים, תרפ”ד - מכתב רשמי מאת הרבנות הראשית לישראל בעיה”ק ירושלים, ובו הזמנה עם רשימת רבנים ש”מוזמנים לאסיפה נחוצה שתהיה אי”ה באולם הרבנות הראשית לארץ ישראל ביום א' י”ג סיוון דנא, בשעה 2 אחה”צ”. בחתימת המזכיר, רבי שמואל אהרן ובר. בהמשך הדף רשימה של שמות שמונה-עשר הרבנים, כשלצד כל שם חתימת אותו רב שאישר את השתתפותו באסיפה. חמישה-עשר רבנים אישרו את השתתפותם בחתימת ידם. הרבנים החתומים לפי סדר הופעתם: הגאון רבי דוד פאפו (תר”ח-תרפ”ז), חכם באשי בברוסא ובמונסטיר, ומשנת תרנ”ט רב כולל בבגדאד. אחרי שניצל ממשפט הממשל בימי המהפכה, קיים את נדרו ועלה ארצה, והתמנה לראב”ד בירושלים. חיבוריו: ”בני מאיר” - דרשות, ”פני דוד” - שאלות ותשובות. הגאון רבי רפאל הכהן שאקו (נפטר תרפ”ט), מחכמי ארץ ישראל, שד”ר ירושלים. חבר בבית דינו של רבי וידאל חנוך אנג'ל. כתבי ידו והגהותיו על ספרים נמצאים בגנזי ישיבת ”פורת יוסף”. הגאון רבי נחמן אנג'יל (נפטר תרפ”ז), נמנה עם גדולי ירושלים ודרשניה, ומראשי המכוונים בישיבת המקובלים ”בית אל”. כל ימיו שקד על התורה והיראה. סבל רדיפות מן החופשיים כשנתמנה לראש ועד העשרה האמריקאי בשנת תר”פ, אולם עמד על דעתו בתוקף. על מצבת קבורתו בהר הזיתים נכתב: ”הרב הגדול תנא דאורייתא, סבא דמשפטים המקובל האלוקי, דיין צדק בעיר קדשנו...”. ספרו ”דרושים ופירושים” נדפס בשנת תשל”ז. הגאון רבי רפאל ישראל שיריזלי (תרי”ג-תרפ”ו), מחכמי ירושלים, ממייסדי וגבאי בית החולים ”משגב לדך” במשך ארבעים שנה. חתנו של רבי יוסף מרדכי מיוחס. נכדם של חכמי וגדולי משפחת ישראל. ידידו של המקובל רבי יצחק אלפיה. הגאון רבי וידאל אליהו סוראנגה, מחכמי ירושלים ורבניה. נולד בתרל”ב בירושלים. כיהן כחבר בבית דינו של הגאון הראב”ד רבי יעקב שמעון מטאלון, ולאחר פטירתו של הראב”ד ישב בבית דינו של רבי משה תג'יר יחד עם רבי יצחק לבטון. הגאון רבי חנניה גבריאל (תרל”ה-תשט”ו), גאון גדול ומפורסם, חריף ובקי בחדרי תורה, ראב”ד הספרדים בירושלים. בנו של רבי גבריאל שבתי. גדל בישיבותיה של ירושלים לצד חבריו רבי יוסף מרדכי הלוי, רבי נסים דאנון ורבי בן ציון מאיר חי עוזיאל. ממייסדי בית היתומים הספרדי. משנת תרס”ו חבר בבית דינו של רבי דוד פאפו. מתרפ”ה רב ראשי ואב”ד קהיר שבמצרים. מחיבוריו: ”מנחת הח”ג”, ”שלמי הח”ג” ועוד. הגאון רבי יוסף לוי נולד בשנת תרל”ח, קיבל תורה מפי הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר ה”יש”א ברכה”. מעיין ובקי. כבן 25 החל מפרסם חידושי תורה ותשובות בירחון ”המאסף”. היה מפיץ תורה ופעיל ציבורי גדול. בשנת תרע”ח נבחר לוועד הרבנים בנשיאותו של הראשון לציון רבי חיים משה אלישר. פעל רבות למסגרת הארגון הכללי של היישוב בכנסת ישראל ובארגון הרבנות הראשית לארץ ישראל. היה ציר באסיפת הנבחרים הראשונה. הגאון רבי בנימין לוי, מחכמי ירושלים ודייניה. אחיו של רבי יוסף הלוי (שניהם בניו של הגאון החריף רבי אשר אברהם הלוי, מגדולי הדיינים הספרדים בירושלים, נפטר תרמ”ה). הגאון רבי מרדכי מיוחס, ראש השוחטים בירושלים. התפרסם כבקי עצום במלאכת השחיטה, וכל ענייני השחיטה והבדיקות נקבעו על פיו. חבר בבית דינו של רבי שמואל נסים, ובבית דינו של הרב קואינקה. משנת תש”ו נתמנה לראב”ד בירושלים. חידושיו בהלכות שחיטה נדפסו בספר ”ושחטתם בזה”. רבי אברהם מונסה בספרו ”פדה את אברהם” מספר על נפלאות בקיאותו וחכמתו. הגאון רבי אברהם אמינוף (תרי”ד-תרצ”ט), מחכמי בוכרה שעלו לירושלים. גאון וצדיק. פעל ועשה רבות למען שלא תשתכח תורה מישראל. הקים תלמוד תורה בירושלים ובו לימד עשרות שנים יחד עם הגאונים רבי רפאל שלמה לניאדו ורבי עזרא עטיה. חיבר את ספרו הפופולארי ”ליקוטי דינים” שישה חלקים, ותרגמו לבוכרית כדי לזכות את הרבים. הגאון רבי שלום אלשיך (תרי”ט-תש”ד), עלה לירושלים בתרמ”ט. רב ראשי וראב”ד לעדה התימנית בירושלים. ממקובלי ישיבת ”בית אל”. בשיתוף עם גדולי המקובלים ובראשם רבי חיים שאול הכהן דוויק, הקים את ישיבת ”רחובות הנהר”. בשנת תרס”ד הקים את חברת ”שיבת ציון” לשם רכישת קרקעות באזור נבי סמואל. ספרו ”דובר שלום” - פירושים על התורה בדרך הקבלה, פיוטים ותפילות. הגאון רבי אברהם חיים נדאף (תרכ”ו-ת”ש). כבר בנערותו כבן 14 כתב תשובות וחידושים בהלכה. בשנת תרנ”א עלה לארץ, ושימש כמנהיג קהילת התימנית בירושלים. יסד תלמודי תורה וישיבות והוציא לאור חיבוריהם של חכמי תימן. ראש ישיבת ”תורת משה”. דיין בבית הדין עם רבי שלום אלשיך. היה הראשון שפרסם ביבליוגרפיה לחיבורי חכמי תימן. הגאון רבי שמעון אשריקי (נפטר תר”ץ) נודע כעילוי ולמדן מופלג. תלמיד רבי שלמה בוחבוט במרוקו. בצעירותו גדל על ברכי הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי. שימש כדיין בבית הדין בירושלים עם שני גדולי עולם - רבי אליהו לעג'ימי ורבי יעקב בן עטר. בספר ”הסבא קדישא אדמו”ר סידנא בבא סאלי זיע”א” מסופר שהבבא סאלי נקשר אליו בעבותות של אהבה וקיבל ממנו את דרכי הנהגת בית הדין ודרך ההוראה והפסק. הגאון רבי שלום הדאיה (תרכ”ד-תש”ה), מגדולי חכמי ירושלים ורבניה, זקן המקובלים בישיבת ”בית אל” וראב”ד עדת הספרדים בירושלים. כתבי האריז”ל היו אצורים במוחו כמונחים בקופסה. אביו של המקובל רבי עובדיה הדאיה. משנת תרצ”ו התכתב בתורת הסוד עם רבי אלחנן וסרמן. חיבורו ”שלום לעם” נדפס בארם צובה בשנת תרנ”ו. תשובותיו נדפסו בספר ”ודובר שלום”. כמו כן נכללו תשובותיו ההלכתיות בספרים ”רועי ישראל”, ”שערי רחמים”, ”תורה מציון”, ”המאסף” ועוד. הגאון רבי שלמה לניאדו (תרל”ו-תרפ”ה), גאון ומקובל, מעיין ובקי. עם ייסוד הישיבה הגדולה ”פורת יוסף” בשנת תרפ”ה נקרא לעמוד בראשותה, ולימינו רבי עזרא עטיה. קירב כל תלמיד באהבה ובחיבה, ותלמידיו נעשו לגדולי תורה. באותה תקופה ישב גם בבית דינו של רבו, רבי יוסף ידיד הלוי, ביחד עם רב רבו, המקובל רבי אברהם עדס. נפטר בפתאומיות והוא בן 49 שנה.