בידספיריט | שני מכתבים חשובים בכתב יד

שני מכתבים חשובים בכתב יד קודשו של רבי משה חיים לאו זצ”ל הי”ד מפיעטרקוב - תכנית סודית לרכישת הכותל המערבי - גילוי היסטורי - תרפ”ט - א. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של רבי משה חיים לאו, מתקופת כהונתו כרבה של פרשוב שבסלובקיה, [תרפ”ט], אל רבי מנחם מנדל באב”ד, אב”ד הומרא. בפרשוב הקים הרב לאו את ישיבת ”תורת חיים” שמנתה כ-200 תלמידים מכל רחבי אירופה המזרחית, מהם יצאו אחר כך רבנים חשובים. הרב לאו טיפל בכל תלמיד באופן אישי. במכתב שלפנינו הוא מספר בין היתר: ”הלימוד בהישיבה כבר התחיל בשעה טובה. נתקבצו בחורים חשובים מאוד... כפי הסדר היומי שלי בשקידה נפלאה”. ומרחיב עוד על לימודם בישיבה. לאחר מכן מבקש בענוותנותו: ”לא לכתוב לי תארים גדולים בהמכתבים אשר כ”ג חותם, במה שאין בי...”. בהמשך המכתב נוגע הרב לאו בפרשייה שלא נודעה עד כה: מעורבות ”אגודת ישראל” ביוזמה סודית לרכוש את הכותל המערבי מידי הערבים. ”האגודה בפרנקפורט משתדלת בחשאי למכור המקום של הכותל מערבי ונשלח בהיחבא דרישות לכל האישיויות שלנו, לאסוף סכומים גדולים למטרה זו, ועדיין הדבר בסוד כדי שהם הערבים לא יוסיפו על הסך, וה' יגמור בעדנו לטובה משפט הכותל הק' מיד האכזרים אשר רוצים לגזול את שלנו”. כנראה הדברים נכתבו מיד לאחר מאורעות תרפ”ט. כבר בתקופת השלטון העות'מאני, כשהכותל ושכונת המוגרבים היו חלק משטח שהיה בבעלות הנהלת הוואקף על הר הבית, הציעו יהודים לקנות את הכותל מידי הוואקף ולהעבירו לבעלות יהודית. ניסיונות אלה לא צלחו. גם בתקופת המנדט, בין השנים 1928-1919, נעשו השתדלויות שונות, בעיקר מטעם ועד הצירים של ההסתדרות הציונית, לרכוש את רחבת הכותל וכן לפנות את שכונת המוגרבים, תוך מתן פיצוי גבוה למפונים ואף בניית שכונה חלופית עבורם. גם ניסיונות אלה נכשלו. לפנינו עדות ותגלית היסטורית על ניסיונות לרכישת סביבת הכותל המערבי מצד ”אגודת ישראל” בחו”ל, לאחר שהניסיונות הציוניים לעשות זאת כשלו. בסיום דבריו מוסיף הרב לאו מספר שורות אל ידידו רבי אברהם משה באב”ד (שישב על כיסא אביו, רבי מנחם מנדל באב”ד, לאחר פטירתו בשנת תר”ץ). 28X23 ס”מ. מצב: טוב. כתמים. קרעים קלים בשוליים. ב. מכתב נוסף, מוקדם יותר, בכתב ידו ובחתימתו, מתקופת כהונתו בשאץ (סוצ'ובה) שברומניה, אל רבי מנחם מנדל באב”ד. (ללא ציון שנה. נכתב לאחר תרע”ט ולפני תרפ”ט). ”נקראתי משווייץ לבוא שמה ולנאום בפומבי...”. הוא מרחיב גם בעניין נאומיו העתידים בווינה (אולי בכנסייה של ”אגודת ישראל” בשנת תרפ”ט). הרב לאו מוסיף, בענוותנותו, כחסיד לפני רבו: ”ונא להאציל עלי ברכתו הטהורה שאזכה לישב מנוחה ושלווה על התורה ועל העבודה, שזכותי את הרבים כאשר חשקה נפשי השוקקה”. ומוסיף תפילה: ”שנזכה לילך ביחד לקבל פני משיחנו רוח אפנו”. חותם: ”משה חיים בן לאה הינדא”. לאחר חתימתו הוסיף מספר שורות ”לכבוד בנו ידידי” - רבי אברהם משה באב”ד. בין היתר כותב לו: ”נפשי קשורה בנפשו”. ומזכיר את ”כ”ג אאמו”ר שליט”א” - רבי צבי יהודה לאו זצ”ל. רבי משה חיים לאו (תרנ”ב-תש”ג) היה רב הערים סוצ'ובה, פרשוב ופיוטרקוב טריבונלסקי. נספה במחנה ההשמדה טרבלינקה, הי”ד. כבר בגיל צעיר התבלט בכושר מנהיגותו, כשהשתתף באחת ההפגנות כנגד חילול השבת בלבוב ונאם בה. למד בישיבת ”תפארת בחורים” והוסמך לרבנות בגיל 17 על ידי רבי שלום מרדכי שבדרון ורבי מאיר אריק מבוצ'אץ'. בעת מלחמת העולם הראשונה דאג לחיילים יהודיים בצבא האוסטרי-גרמני. בפעילותו התורנית הוא עסק גם במחקר בנושא עגונות ובפרסום מאמרים בעברית ובגרמנית. בהשפעת אחיו, ישראל יוסף, התקרב לאדמו”ר רבי ישראל הגר מוויז'ניץ, ונשא לאישה את בתו דבורה. בשנת 1919, בהיותו בן 27, נבחר לרבה של סוצ'ובה (שאץ) בבוקובינה שברומניה. הוא יזם הקמת ישיבה בצ'רנוביץ, ופעל למען פתיחת מוסדות חינוך לבנות ”בית יעקב” בערים רבות בגליציה. ב-1929 החל לכהן כרבה של העיר פרשוב בסלובקיה, שם הקים את ישיבת ”תורת חיים” שלמדו בה כ-200 תלמידים מכל רחבי אירופה המזרחית, ויצאו ממנה רבנים חשובים. נאם בכנסיות של ”אגודת ישראל” ובאירועים חשובים נוספים. לאחר עזיבתו של רבי מאיר שפירא, בן דודו, את העיר פיוטרקוב שבה כיהן כרב, נקרא רבי משה חיים לכהן בה כרב העיר, והנהיג שם את הקהילה ביד רמה. בג' במרחשוון תש”ג נלקחו כל יהודי העיר, והרב בראשם, לטרבלינקה, ובה נספו, הי”ד. אחד מבניו הוא רבי ישראל מאיר לאו שליט”א, לשעבר הרב הראשי לישראל. נכדו, רבי דוד לאו שליט”א, מכהן כיום כרב הראשי לישראל. 34x21 ס”מ. מצב: טוב. קרעים קלים. כתמי זמן.