בידספיריט | שלושה גיליונות שלמים של בולי

שלושה גיליונות שלמים של בולי גטו לודז' – נדיר ביותר! - שלושה גיליונות שלמים של בולי גטו לודז'. בולים בערכים 5, 10, ו-20 שהונפקו על ידי ראש היודנראט בגטו לודז' (ליצמנשטט). בכל גיליון עשרים בולים. גיליונות שלמים של בולים אלו הם נדירים ביותר. מצורפת תעודת מומחה של יעקב צחור. לודז' היא העיר הפולנית השנייה בחשיבותה הכלכלית והמסחרית אחרי ורשה. היא התפרסמה כמרכז הטקסטיל של פולין. גם הקהילה היהודית שם הייתה השנייה בגודלה אחרי ורשה. גרו שם כ-200,000 יהודים. רבים מהם עסקו בטקסטיל. החיים היהודיים בעיר היו תוססים וכללו מוסדות כלכליים, מוסדות חינוך, מוסדות דת, רבנים גדולי ישראל שכיהנו ברבנות שם, תנועות נוער וכו'. הגרמנים סגרו בעיר גטו, ואליו הובאו גם יהודים מהכפרים בסביבה. לראש מועצת היהודים בגטו מינו הגרמנים את חיים מרדכי רומקובסקי. רומקובסקי היה איש ארגון מצוין והצליח, למרות התנאים הקשים, להעמיד את החיים בגטו באופן מסודר. הגרמנים טיפחו את האגו שלו, ורומקובסקי נהג כ”מלך”. תמונותיו קישטו את קירות בתי הספר. זה יצר כמובן יחס בעייתי של היהודים כלפיו. רומקובסקי ניהל מעין אוטונומיה פנימית בתוך הגטו. הוא הדפיס שטרות ובולים לצורך שימוש בתוך הגטו. על השטרות והבולים הופיעה כמובן תמונתו שלו. חיים מרדכי רומקובסקי רומקובסקי דגל בשיטה של שיתוף פעולה עם הגרמנים, ועבודה מסורה של היהודים במקומות העבודה האפשריים. גם עמדה זו השפיעה על תפיסת היהודים אותו כמשתף פעולה עם הגרמנים. חשוב לציין שרומקובסקי סבר שזו הדרך היחידה להציל לפחות חלק מהיהודים. הוא סבר שככל שהיהודים יהוו כוח יצרני, כך יהיה אפשר לדחות את הקץ ולמעט את ההשמדה. במבחן ההיסטוריה, נראה שהיה צדק מסוים בדבריו. העובדה היא שהרבה לאחר חיסול גטו ורשה והשמדת כל יהודי פולין, גטו לודז', ורבבות יהודים חיים בתוכו, עדיין היה קיים, הודות לתרומה היצרנית שסיפקו היהודים. כיצד היינו דנים את רומקובסקי אילו הרוסים היו מתקדמים מהר יותר, ומשחררים את פולין כמה חודשים מוקדם יותר, והיהודים היחידים שהיו נשארים בחיים היו עשרות האלפים מלודז'? בפועל ההיסטוריה הייתה אחרת, ובסופו של דבר גם יהודי גטו לודז' עלו בלהבות אושוויץ השמימה. במרכז הפולמוס על דמותו של רומקובסקי עומד נאום הילדים המזעזע שלו. רומקובסקי פנה אל ההמון היהודי בדרישה לספק מכסה של עשרות אלפי ילדים, זקנים וחולים למשלוח מזרחה, על אף שהיה ברור שהם מובלים להשמדה. לולא זה, היו הגרמנים ממלאים את המכסה במבוגרים ובריאים. רומקובסקי, שחשב שהרוסים מתקרבים ושהמלחמה עשויה להסתיים עוד כמה חודשים, האמין שהמבוגרים ישרדו, אך לחולים ולילדים לא היה שום סיכוי בתנאים ששררו בגטו: רעב קשה ומגפות. רומקובסקי הפך להיות לשנוא נפשם של רבים. עם זאת, בשנים האחרונות נוטים לראותו בצורה חיובית יותר, לפי תנאי המצב בזמנו. הבולים הבולים הונפקו בחודש מרץ 1944. הם נדפסו בשלושה ערכים - 5, 10 ו-20, בגיליונות בני 20 בולים, ואחר כך נגזרו לבולים בודדים. על הבולים מופיעה מצד שמאל תמונתו של רומקובסקי, ומצד ימין כלי עבודה מן הסדנאות שבהן עבדו היהודים, בהתאם לתפיסתו של רומקובסקי. תקופת השימוש בהם לא הייתה ארוכה. זמן קצר לאחר ההנפקה, החליטו הגרמנים שלא לאשר את הבולים הללו. רק כמות קטנה של בולים הספיקה להימכר עד אז על ידי משרד הדואר בגטו. מטבע הדברים, הבולים הללו הפכו לפריט מבוקש הן בקרב אספני בולים והן בקרב מתעניינים בתולדות ישראל והשואה. המיוחד בפריט שלפנינו הוא שמדובר בגיליונות שלמים, בכל גיליון 20 בולים, כפי שיצאו ממכבש הדפוס. רק גיליונות שלמים בודדים שרדו, והם נדירים ביותר. עובדה מעניינת ביותר היא שתושבי הגטו ובראשם רומקובסקי נרצחו כולם, ורק מתי מעט זכו להינצל, וביניהם האמן שאייר את הבולים - פנחס שוורץ, אשר עלה ארצה והיה לצייר הידוע בשם פנחס שער. מצב: טוב מאוד. מצורפת תעודת מומחה מאת יעקב צחור. נדיר מאוד!