בידספיריט | אין דבר, טוב למות בעד

אין דבר, טוב למות בעד ארצנו - משקפתו האישית של יוסף טרומפלדור! - צפו בסרטון על המשקפת של טרומפלדור. כשהבטתי לראשונה במשקפת של טרומפלדור עבר בי רעד. ההיסטוריה דילגה מאה שנים והגיעה ממש אליי. היה נדמה לי שדרך המשקפת הזו אני רואה את טרומפלדור עם ידו האחת חורש את אדמת הארץ, והנה הם החלוצים החורשים אתו והמסתכלים עליו בהערצה. ומתחלפת התמונה, והנה אני רואה אותו לוחם בגדודים העבריים, מסתער בגבורה על האויב תחת אש ותמרות עשן. ועוד תמונה מתחלפת, ואני רואה מנהיג שקורא: ”אחריי!” בכל דבר שקשור אל הכלל, ובראשו חלום נפלא על תחיית עם ישראל. ועוד תמונה: י”א באדר, הכדורים שורקים וטרומפלדור נופל, ומילותיו האחרונות לרופא: ”אין דבר - טוב למות בעד ארצנו”. וכל התמונות הללו הן בעצם תמונה אחת. כל התמונות הללו התמזגו למסכת אחת של חיים מופלאים של האדם שביטא בחייו האישיים את העם כולו. החולם הוא העם כולו. החלוץ ובונה הארץ הוא העם כולו. טרומפלדור היה אדם של עם. בחייו האישיים הוא ביטא בצורה היותר מופלאה את מה שרוצה העם כולו. ולכן הוא הפך להיות, כבר-כוכבא בשעתו, לאדם שהיה אות ומופת לעם כולו. הנחתי את המשקפת מידי ונתתי לעצמי רגעי מנוחה מהחוויה המטלטלת שעברתי זה עתה... החלטתי, אני, כותב הקטלוג, לפתוח כך, כי האיש והפריט ראויים לכך: פריט שמספר לנו את ההיסטוריה של העם הזה במאה השנים האחרונות. מרגש! מדהים! לא ייאמן! משקפת זו היא השריד היחיד שנותר מעזבונו של טרומפלדור, מלבד נשקו האישי המצוי בתצוגה ב”בית השומר”. מעולם לא הוצע במכירות פומביות חפץ כלשהו של טרומפלדור! בסוף דצמבר 1919, בעקבות בקשת ועד ההגנה, יצא טרומפלדור לתל חי. את בגדיו וחפציו הפקיד ביד ידידתו הצעירה בכינרת, פנינה עזריה. ”שמרי לי על הציוד”, ביקש ממנה טרומפלדור, ”אני עולה רק לכמה ימים לתל חי ואז אשוב”. אך הוא לא חזר... לאחר שנפל בקרב, נותרו החפצים בידה. למרבה הצער, באחד הימים חשב אחד מבני הבית, שלא הכיר את הסיפור, שבגדיו וחפציו של טרומפלדור הם סתם חפצים ישנים, והשליך אותם לאשפה. רק המשקפת הישנה מצאה חן בעיניו, והוא חשב שאותה כדאי לשמור... כך נותרה משקפתו של טרומפלדור החפץ היחיד שנותר ממנו. פנינה דיברה רבות על המשקפת שידידה טרומפלדור השאיר אצלה. המשקפת הזכירה לה כל הזמן את חברה הגיבור שכה העריצה ואיבדה... את המשקפת הזאת קיבלנו מכלתה של פנינה, שמשמרת כל חייה את סיפור חייה המופלא של חמותה החלוצה. מצורף מסמך חתום בכתב יד של פרופ' ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה שמעיד שאף הוא, כמו רבים אחרים, כי שמע את הסיפור כבר בילדותו מפנינה עצמה. מצורף קישור לסרטון שבו כלתה של פנינה מעידה ששמעה אין סוף פעמים את סיפורה של המשקפת הזאת מחמותה, ידידתו של טרומפלדור. ילדותו יוסף טרומפלדור (1880 תרמ”א - 1920 תר”ף), גיבור, לוחם, חלוץ ומנהיג. מהלך חייו, גבורתו ונפילתו בקרב תל-חי הפכוהו לדמות מופת ציונית ולגיבור לאומי. טרומפלדור חונך על ידי אביו ליהדות נאמנה. האב היה נותן לבנו ספרים על יהודה המכבי, בר-כוכבא, רבי יהודה הלוי ומלכי בית דוד, והם השפיעו רבות על רוחו של הילד. בילדותו התחנך זמן קצר ב”חדר”. באותה תקופה ניטעו בו הגעגועים העזים לתחיית עם ישראל, והאהבה העמוקה לארץ האבות. אחר כך למד בבית הספר העירוני ברוסטוב, שם הצטיין בלימודיו. הוא ניגש לבחינות כדי להיכנס לבית הספר הריאלי, עבר אותן בהצלחה, אך לא התקבל בגלל חוק שהגביל את מספר היהודים שהורשו להתקבל לבתי הספר. טרומפלדור הושפע מהרצל, נעשה ציוני ובמקביל דבק בתורתו של טולסטוי. כבר בגיל 14 הפך לצמחוני והמשיך בכך כל ימיו. הוא הקים בעירו חוג ציוני, אך פעילותו פסקה עקב גיוסו לצבא, ב-1902. כטולסטויאני, הוא החזיק בהשקפות אנטי-מיליטריסטיות, אך החליט להתגייס כדי שלא יפרשו את הימנעותו כפחדנות יהודית. בצבא הרוסי עוד בראשית שירותו בצבא החל טרומפלדור לפתח את רעיונותיו על התיישבות בארץ ישראל. טרומפלדור התנדב לרגימנט חיל הרגלים הסיבירי מס' 27 שיצא לפורט ארתור. עד מהרה פרצה מלחמת רוסיה-יפן. כבר בתחילת הקרבות התפרסם שמו של טרומפלדור כגיבור המצטיין בקור רוחו ובכוח עמידתו. טרומפלדור התנדב ליחידת הקומנדו של הרגימנט, שעליה היו מוטלות המשימות המסוכנות ביותר. ביחידה זו נתקל באנטישמיות ולכן החליט להוכיח שוב את אומץ לבו. הוא נודע שוב במעשי גבורה ואומץ לב נוכח פני האויב, וזכה להערכה רבה ביחידתו. ב-20.08.1904 ריסק פגז את ידו השמאלית, והרופאים קטעו אותה עד מעל המרפק. למרות פציעתו חזר לחזית, ובקשתו זו לחזור לחזית זכתה להוקרה מיוחדת. הוא הועלה לדרגת רב-סמל וזכה באות הצטיינות נוסף כבר אז, באותם ימים, הפכה גבורתו המופלאה של טרומפלדור - או אוסיה, כך כונה - לשם דבר. ב-02.01.1905 נכנעה פורט ארתור, וטרומפלדור נלקח למחנה שבויים ביפן. הפגישה עם היהודים השבויים עוררה אצלו רגשות לאומיים חזקים. הוא ייסד במחנה השבויים קופת הלוואות, בתי מלאכה, בתי ספר, ספרייה ולהקת תיאטרון, ואף עסק בארגון צורכי דת כאשר פנה ליפנים בבקשה לסייע באפיית מצות, ועסק בהשגת ספר תורה וטליתות. עיקר פעילותו הייתה בתחום הציוני. הוא ייסד אגודה ציונית בשם ”בני ציון השבויים ביפן” (האגודה מנתה 120 חברים), הוציא שבועון ציוני ביידיש וברוסית בשם ” דער יודישער לעבן” (”החיים היהודיים”), שהיה עורכו ומחבר רוב מאמריו. בשבי החל טרומפלדור לפתח את רעיונותיו על הקמת מושבות עובדים שיתופיות בארץ ישראל. בהתלהבותו סייע טרומפלדור לייסד אגודה ציונית בקרב הקהילה היהודית הזעירה שביפן עצמה. הוא זכה לאהדה ולהערצה עזות בקרב השבויים, היהודים ושאינם יהודים כאחד. לאחר חתימת הסכם פורטסמות' היה טרומפלדור מן הראשונים להשתחרר מן השבי. ידידיו סיפרו כי אלפים באו להיפרד ממנו במחנה השבויים, נשאו אותו על כפיים והריעו: ”הנה בן אדם! הנה בן אדם! הביטו נא!”. האופן המכובד בו ייצג טרומפלדור את השבויים היהודיים כלפי שלטונות המחנה, ודמותו הכריזמטית של הלוחם בעל הזרוע האחת,