בידספיריט | הגדת העצמאות, אהרון מגד –

הגדת העצמאות, אהרון מגד – צה”ל תשי”ב – הגדה שנגנזה בפקודת ראש הממשלה – נדיר מאוד - בשנת תשי”ב פנה צה”ל לסופר המחונן אהרון מגד בהצעה לכתוב הגדה לליל יום העצמאות שתשמש את החיילים לספר בקורות התחייה הלאומית ותקומת המדינה. מגד, בכישרונו המצוין, לקח את ההגדה של פסח כבסיס ליצירתו. הוא פותח את ההגדה ב”הנני מוכן ומזומן” כפי ההגדה המסורתית, אלא שבהמשך הוא פונה לסגנון אחר: ”הנני מוכן ומזומן לספר עלילות מלחמת השחרור בה גברנו על אויבנו וכבשנו את ארצנו...”. ומיד שותים כוס ראשונה לחיי מדינת ישראל. אחר כך, כמו בהגדה המסורתית שואלים ”מה נשתנה הלילה הזה”, והתשובה: ”עבדים היינו לגויים בכל הארצות... ונאמר איש אל אחיו נרימה ראש ונשובה אל ארצנו לעבוד את אדמתנו. בית יעקב לכו ונלכה. ונצא משם... ואילו לא יצאנו הרי אנו ובנינו... משועבדים היינו לגויים עד היום הזה”. הרעיון ברור: אנו גאלנו את עצמנו. השקפה זו נמשכת לאורך ההגדה. בכל מקום שבהגדה המסורתית כתוב שד' הוציאנו, כאן כתוב שהוצאנו את עצמנו... אין זכר ליד ד' בכל העלילות של תחייתנו הלאומית. ובסוף, בשיר המפורסם ”דיינו”, אין הקוראים מהללים את טובותיו של המקום, הקדוש ברוך הוא, אלא של צה”ל: ”כמה מעלות טובות לצבא עלינו: אילו הדף את האויב ולא עשה בו שפטים, דיינו. אילו עשה בו שפטים ולא כבש את מעוזיו, דיינו”, וכן הלאה. הרעיון המקורי היה נפלא. עושר הלשון של ההגדה מרהיב. אך איה ד' אלוקי ישראל? הרב הראשי לצה”ל, אלוף שלמה גורן, הזדעק. הוא אמר לבן גוריון שכאן לא תהיה שום פשרה. זהו חילול השם וחילול כבודו של ישראל. ”או אני או ההגדה הזאת”. בן גוריון הורה מיד לגנוז את ההגדה. כל עשרת אלפי העותקים שנדפסו - הושמדו, ואך מתי מעט מן ההגדות הללו שרדו. מצב: טוב. דפי הכריכה התפרקו והודבקו בנייר דבק שקוף. מעניין ונדיר מאוד.