בידספיריט | האם בן גוריון הורס את

האם בן גוריון הורס את המדינה? מכתב חשוב ”לבירור האמת” - דוד בן גוריון כותב מלבו לחברי דגניה - ”עסק הביש” - 1965 - ”עסק הביש” הוא כינוי שניתן לסדרת פעולות טרור שבוצעו במצרים ע”י ישראל. הפעולות הוסוו כך שיתקבל הרושם כאילו בוצעו ע”י ארגון טרור מצרי. ההסוואה נכשלה, חברי החוליה נתפסו, שניים מהם הוצאו להורג בתלייה, אחד התאבד בכלא והשאר נידונו לשנות מאסר ארוכות. כישלונה של פעולה זו עמד על סדר היום הציבורי במשך שנים רבות והביא לשורת משברים פוליטיים בישראל. השאלה הגדולה הייתה: ”מי נתן את ההוראה?”. ראש הממשלה משה שרת לא היה מעורב בפעילות הזו. הוא מינה את ועדת אולשן-דורי לבירור האשמים בפעולה, אך הוועדה לא הצליחה לרדת לשורש העניין. בעקבות פעילות הוועדה, התפטר מתפקידו שר הביטחון דאז, פנחס לבון, אף שטען כי לא נתן את ההוראה. לאחר התפטרותו של לבון בפברואר 1955, התמנה בן גוריון לשר הביטחון במקומו, ולאחר מכן נבחר מחדש גם לתפקיד ראש הממשלה. בתפקידו זה המשיך לפעול לבירור האשמים בפרשה. בשנת 1960 הממשלה החליטה למנות ועדה נוספת לבירור העניין, שהורכבה משבעה שרי ממשלה, נציגים מכל מפלגות הקואליציה. הוועדה כונתה ”ועדת השבעה”. ב-25 בדצמבר 1960 הגישה הוועדה את מסקנותיה, שבהן נקבע פה אחד שלבון לא נתן את ההוראה, ואף לא ידע על הפעולה במצרים. בן גוריון לא הסכים לכך שוועדת שרים תיתן זיכוי לשר, ודרש שקביעה כזו תיעשה ע”י ”ועדה משפטית”. לפי דרישתו, עד לבירור כזה לבון יודח מהזירה הפוליטית. מרכז מפא”י, שהתבקש להכריע בסכסוך זה, קיבל את דרישתו של בן גוריון, הדיח בשנת 1961 את לבון מהתפקיד שנשא באותה עת - מזכ”ל ההסתדרות, ומחק אותו מרשימת מועמדי המפלגה לכנסת. דרישתו של בן גוריון ל”וועדת חקירה משפטית” והתנגדותו העקרונית ל”תעודת זיכוי” הניתנת לפוליטיקאי ע”י ועדת פוליטיקאים, לא הייתה מובנת לציבור באותה עת. ”פרשת לבון” פגעה ביוקרתו של בן גוריון, וכנראה הייתה בין הגורמים שהניעו אותו להתפטר מראשות הממשלה. ב-1965 החליט בן גוריון להקים את רפ”י (רשימת פועלי ישראל), ואחריו הלכו רבים מתומכיו, וביניהם שמעון פרס ומשה דיין. בעקבות כך, גורש בן גוריון יחד עם כמה מתומכיו ממפא”י, ע”י בית הדין של המפלגה. לפנינו מכתב על נייר רשמי של בן גוריון, מתאריך 22.1.1965, בשיא ימי ”הפרשה” וערב הקמת רפ”י. המכתב ממוען ”לחברים בדגניה”. החברה דבורה מהקיבוץ קראה ברגש גדול ובתקיפות לבן גוריון שלא יהרוס את המדינה. במכתב זה בן גוריון עונה לה, ומגן על עמדתו בנחישות ובוודאות. הוא קובע כי דבריה של דבורה ”מיוסדים על חוסר ידיעת העובדות, שעליהן מיוסדת דרישתי לתקן עיוות הדין של ועדת השבעה”. במכתב מזכיר בן גוריון את מכתבו לחברי קיבוץ חצרים, שבו ענה על טענות מעין אלו של דבורה, ומציין כי מכתבו לחצרים ”מכוון לכל חברי הקבוצות והקיבוצים, ומן הראוי שכל החברים בדגניה יעיינו במכתבי לחצרים”. ראוי לציון שהחברים מדגניה, והחברה דבורה מכללם, לא החזיקו בעמדת הנהגה, ואף על פי כן היה חשוב לבן גוריון להעמידם על טעותם, לדעתו, בגלל האמת שבערה בקרבו. המכתב מתוקתק במכונת כתיבה. בתחתית המכתב חתימת ידו של בן גוריון. עמ' אחד. מצב: טוב מאוד. נייר עבה. חורי תיוק.