בידספיריט | דף של ספר שהיה שייך

דף של ספר שהיה שייך לאדוני אבי מורי הרב הגאון המפורסם מורינו הרב בונם גינס אב בית דין קהילת מאטרסדורף ,אחיו של הגאון רב עקיבא איגר זצ”ל , מתחתיו עדות שהיה שייך להגאון המקובל רב אברהם שאג צוובנער זצ”ל, כיתובים גם בלועזית עם איזכור רב אברהם שאג זצ”ל - הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר אב”ד מטרסדורף (תק”ל-תקפ”ט), אחיו הצעיר ועמיתו בתורה של הגאון רבי עקיבא איגר, כבר בגיל 13 [!] קיבל סמיכה לרבנות. גאון מופלג מגדולי דורו, כיהן כרבה של ראגוזין (מחוז פוזנא), ובשנת תק”ע עלה לכהן על מקומו של ה”חתם סופר” ברבנות ק”ק מטרסדורף. תשובות רבות של ה”חתם סופר” נכתבו אליו, ומן התארים שכתב לו [”נר ישראל עמוד הימיני”] ניכר שהחשיבו מאד. בשו”ת אחיו הגאון רבי עקיבא איגר מופיעות עשרות תשובות אליו והוא מביא את דבריו במקומות רבים בספריו, וכותב עליו בהערצה גדולה: ”...כנלע”ד אם יסכים אחי הגאון נ”י בזה...”; ”שמחתי למאד בראותי כי סמכת ידך על דברי כי ישרים המה” (סוף ספר ”דרוש וחידוש”); ”...ואם אינו נוח בעיני אחי הגנ”י בטלים דברי” (שם); ”...כל אלו נסתרים מעיני העוורות אולי יש אתך דברים מרווחים להבינני ולבאר דברי רבותינו על מכונם” (שם); ”בטלה דעתי הנמוכה מפני דעתך הגדולה” (גנזי רע”א, יג); ”להודיעני דעתך הרמה בזה... ידידך אחיך קשור באהבתך בלו”נ” (לקט המקבץ כארבעים התכתבויות בין האחים הגדולים בשם ”עלי עש”ב” יצא לאור בלונדון תשנ”ה). מבניו וחתניו נודעו: בנו בכורו הגאון רבי משה ; בנו רבי יוסף גינז-שלזינגר (חתן אשת דודו בעל ה”חתם סופר”); בנו רבי שמואל אב”ד אבראהם, וחתנו הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אולמן אב”ד מאקאווא בעל ה”יריעות שלמה”. בנו : הגאון רבי משה גינז-שלזינגר (נפטר תרי”ח 1857), תלמידו האהוב של דודו רבינו עקיבא אייגר. מרבני ווילעהן (הסמוכה לפוזנא). בשנת תק”ץ התקבל להיות מיושבי הקלויז בהמבורג בביהמ”ד של רבי ליב ב”ר שאול (באגרות סופרים, מכתבי רע”א, כב, כותב רבי עקיבא אייגר לאחיו רבי בונם אודותיו: ”...לבשר טוב שבנו ידידי הרב החריף מו”ה משה נר”ו נתקבל להיות תושב בימ”ד בהמבורג... היה פה שבוע העבר להשתעשע עמו קודם נסיעתו”). סייע והכין לדפוס הרבה מתורת דודו הרע”א כמובא בהקדמה ל”דרוש וחידוש”. נזכר עשרות פעמים בכתבי הגרע”א והחתם סופר. ראה אודותיו: חכמי אה”ו (המבורג, תרס”ח, עמ' 119). הגאון רבי אברהם שאג-צוובנר (תקס”א-תרל”ג), מגדולי תלמידי ה”חתם סופר”, מחבר ”אהל אברהם” ו”דרשות הרא”ש”. משנת תקפ”ז כיהן ברבנות שאלטמנסדורף (Schaltmannsdorf / Czeszte) ומשנת תרי”ב אב”ד קוברסדורף. בשנת תרל”ג, בהיותו בן 72 עלה לירושלים יחד עם תלמידו הגדול רבי יוסף חיים זוננפלד. נפטר בירושלים באדר תרל”ו (1876) ונקבר בחלקת הפרושים בבית הקברות על הר הזיתים. הוא ציווה שלא לכתוב על מצבתו שום תואר חוץ מזה, שבסוף ימיו עלה לארץ ישראל. גדולי ירושלים ספדו לו ורבים מהם לא היססו לומר, שרבי אברהם היה בעל רוח הקודש.