בידספיריט | פנחס כהן גן - טבע

פנחס כהן גן - טבע דומם עם פנים - שם האמן: פנחס כהן גן שם היצירה: טבע דומם עם פנים טכניקה: שמן ואסמבלאז' על בד פרטים: חתום מידות: 46X36 ס”מ אודות האמן: האמן הישראלי פנחס כהן גן נולד בשנת 1942 במרוקו למשפחה יהודית שומרת מצוות מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו, משה הכהן, היה צייר שהפסיק מלאכה זו כדי לפרנס את משפחתו כסוחר, ואמו, רבקה לבית גן, שמשה כמורה לצרפתית. הוא למד בתלמוד תורה, שבו לימדו גם חשבון. בשנת 1949 עלה לישראל ביחד עם הוריו וארבעת אחיו באונייה וגדל בקריית ביאליק, בשכונה של יוצאי גרמניה. בנעוריו עבד כהן גן בבנייה, כדי לעזור לפרנסת המשפחה. לימים תיאר בדיעבד את תחושת הבידוד שחש כמזרחי בחברה הישראלית בתקופת ראשית הקמת המדינה. כבר בעת נעוריו נמשך לאמנות ולמד פיסול אצל אהרון אשכנזי. ב-1954 הצטרף לתנועת הנוער ”השומר הצעיר” והמשיך להדריך בה עד לגיוסו לצה”ל. את שירותו הצבאי עשה בנח”ל. בשנת 1962 עזב את קיבוץ להבות הבשן ועבר לירושלים, שם החל ללמוד בבצלאל, אולם נאלץ להפסיק את לימודיו לאחר כשבוע עקב מצוקה כספית. עם שובו לחיפה למד רישום אצל מרסל ינקו ופיסול אצל מיכאל גרוס במסגרת סמינר אורנים. בשנת 1967 החל בשנית את לימודיו בבצלאל. ב-1968, במהלך לימודיו, נפצע בפיגוע בשוק מחנה יהודה. במהלך שנות השבעים יצר כהן גן שורה של ”פעולות”, חלקן בעלות אופי של מיצג. פעולות אחרות נשאו אופי אוונגרדי יותר, בכך שלא העמידו במרכזם אובייקט אמנותי שמרני. פעולות אחרות נשאו אופי פוליטי חד יותר. ב-”פעולה במחנה הפליטים ביריחו” (10 בפברואר 1974), לדוגמה, הקים כהן גן אוהל במחנה הפליטים שליד יריחו. בעוד התוכן הגלוי של עבודות אלו מרמז לשאלות פוליטיות, הרי ששאלות של זרות, הגירה, פליטות ושל מצבים נפשיים, המבוטאים בשאלת הממד העדתי בחברה הישראלית, מהווים את תוכנם הסמוי. במחצית השנייה של שנות השבעים שהה כהן גן בארצות הברית לשם לימודים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בין היתר למד אצל היסטוריון האמנות מאיר שפירו. בתקופה זו הציג כמה תערוכות בגלריה של ברטה אורדנג ובגלריות של מקס פרוטץ' בניו יורק וושינגטון די. סי. חלק מן העבודות נוצרו על מפות שולחן שנרכשו ממלון שפשט רגל. האמנות שיצר כהן גן החל מתקופה זו זנחה את ”הפעולה” המושגית לטובת אובייקטים אמנותיים מסורתיים יותר. מוטיב שגור בעבודת היה העימות שבין 'אמנות' ל'מדע'. עימות זה סימל את מה שכינה כהן גן כ- ”תורת האמנות היחסית” - אפסטימולוגיה במסגרתה חוקי היצירה האמנותית נתפשים כמערכת ייחוס דינמית של תרבות וחוקי טבע משתנים. אף על פי שכבר בעבודותיו המוקדמות הופיעו בעבודותיו התייחסויות לאירועים פוליטיים וחברתיים, במהלך שנות השמונים והתשעים מופיעות ביצירותיו התייחסויות נרחבות יותר אל אירועים היסטוריים. בראיון עיתונאי טען כהן גן כי ”כל התפלספות על בעיה אנושית כואבת עושה מזה בעיה אסתטית”. בשנת 1992, בעקבות תרומה של 300 עבודות למוזיאון תל אביב, נפתחה בביתן הלנה רובינשטיין תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו על נייר. באותה עת שהה כהן גן בפריז, צרפת, שם קיבל סטודיו לחצי שנה בקריית האמנים ”הסיטה”. במקביל לעבודתו כאמן, המשיך כהן גן לכתוב בשנים אלו כתבים בנושא אסתטיקה ובהם התייחסויות ביוגרפיות שונות. על המרכזיים שבם נמנים ספר האמן שהוציא כהן גן בשנת 1991 תחת השם ”מילון תחביר הציור והפיסול”, ובו מילון פיקטיבי של 200 ערכים המתורגמים לשש שפות.והספר ”אמנות, משפט והסדר החברתי”, ובו תיעוד של מאבק משפטי שניהל כהן גן החל משנת 1993, כנגד בצלאל במטרה להשוואת תנאיו של פרופסור לאמנות לזה של פרופסור למדעים. בשנת 1995 זכה כהן גן בפרס דיזנגוף על מפעל חיים, ובשנת תשס”ח זכה בפרס ישראל לציור. מקור: ויקיפדיה.