אבי שוורץ - שחקני השש בש

אבי שוורץ - שחקני השש בש
שם האמן: אבי שוורץ

שם היצירה: שחקני השש בש

טכניקה: שמן על מזוניט

פרטים: חתום וממוסגר

מידות ללא מסגרת: 70X55 ס"מ

אודות האמן:

אבי שורץ נולד בבוקרשט, רומניה ב- 1938, למשפחת יהלומנים. את ערכי האמנות ספג בבית שקירותיו קושטו בציורים מתוך האוסף העשיר של אביו.

בשנת 1947 הצליחה המשפחה לעזוב את רומניה ולהגיע דרך פריז לישראל בסוף שנת 1948. כאן התקבלו על ידי סבו, משה יוספזון, הנשיא הראשון של בורסת היהלומים הישראלית, שעלה לארץ לפני המלחמה. כנער למד אבי ב"תיכון שלווה" בתל אביב, ובהשפעת הוריו נרשם למכון אבני. הוא היה צעיר הסטודנטים במקום, והיה גאה בעובדה שעמד בהצלחה רבה בבחינות הכניסה. מכון אבני של אותם ימים נוהל על ידי משה מוקדי, ועם מוריו נמנו יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי ומרסל ינקו.

באותה עת התפיסות האומנותיות שרווחו באבני נטו לאמנות המופשטת ולחיפוש אחר שפה חדשה, מודרניסטית בינלאומית, שנוגדת את "אמנות בצלאל הישן", "ציורי התיירים" ואת הציור הריאליסטי שבא לחקות את הנראה. אבי נחשף במכון אבני לאקספריסיוניזם המופשט, ולגישה שדוגלת בציור כאמצעי אינטואיטיבי לביטוי רגשות, כמשקף פנטזיה, תת מודע וכו'. על-פי התייחסות זו הגיע הציור הריאליסטי למיצוי, ולפיכך הגיע סופו. תהליך הלימוד במכון נעשה תוך הדרכה בסיסית וראשונית בשעת השיעור, ובעבודה רבה בבית. מעין לימוד תוך ניסוי וטעיה, וביקורת עבודות בכיתה. שורץ לא התחבר להתרחשויות הללו. שפת הציור של סטימצקי או שטרייכמן וינקו, שהשתייכו לקבוצת "אופקים חדשים" לא תאמה לו, והוא חיפש את "הדבר האמיתי" מבחינתו, את הציור הפיגורטיבי. הדיסקומוניקציה בינו לבין מוריו הובילה ל"תקופת יובש" שבה הפסיק לצייר.

כשפרצה מלחמת סיני, עזב את מכון אבני ואת בית הספר התיכון והתגייס לצה"ל. מאוחר יותר נישא לנורית, סיים את בחינות הבגרות ולמד במשך זמן קצר לימודי היסטוריה באוניברסיטת תל אביב. לפרנסתו עסק בליטוש יהלומים ומאוחר יותר ריכז מגמת יהלומים, אבני חן וצורפות בתיכון אורט ברמת גן. בגיל 30 חזר לצייר בהשראת הצייר צבי שור, שאמר לו ש"העולם אינו מופשט, ואף ציור אינו חייב להיות מופשט – צייר את העולם כפי שרואות עיניך." צבי שור נחשף לאומנות המודרניסטית ולאקספרסיוניזם הצרפתי, ואף שהה זמן מה בפריז. למרות זאת, ציוריו נותרו תיאוריים - ריאליסטיים, עשויים במשיכות מכחול אימפרסיוניסטיות, נשענים על ציורי אדגר דגה, פול סזאן ועוד. שור השפיע מאוד על אבי שורץ, שלא פעם כונה "ממשיכו הישיר של צבי שור".

שורץ למד ציור גם אצל פרופסור שוורצמן, אך הושפע במיוחד משני ציירים שהפכו ל"מאסטרים" שלו - שמשון הולצמן ואריה לובין. הולצמן זוהה עם "ציירי האסכולה של פריז", התפרסם כאקווארליסט מעולה, ואריה לובין הושפע מסזאן, וצייר את בתי-הכנסת שטופי האור של צפת, מוכרי השוק בטבריה, דמויות ערביות בבתי הקפה וכו'.

הידידות שהתפתחה בין שורץ, הולצמן ולובין הובילה לפגישות קבועות, בהן נסעו שלושתם לשווקים של רמלה ולוד, אך בעיקר פעלו וציירו יחד בבתי הקפה ובנמל של יפו כשלעיתים הצטרף אליהם גם נחום גוטמן.

בשנת 1979 הזמין הולצמן את שורץ לבוא לפריז ולהצטרף לסדנאות שהתקיימו בבית הספר המפורסם לאומנות ה"גרנד-שומייר" וכך היה.

מקור: ויקיפדיה