בידספיריט | אגרת בכתב יד קדשו של

אגרת בכתב יד קדשו של המקובל האלוקי הרמח”ל. הכוללת ביאורים עמוקים בעניני קבלה. מנטובה, תצ”א * אגרת ארוכה ונפלאה בכתב יד קדשו של המקובל האלוקי רבינו משה חיים לוצאטו – הרמח”ל הכוללת ביאורים עמוקים בעניני קבלה ותורת האר”י מנטובה, י”א אייר תצ”א אגרת ארוכה וחשובה בעצם כתב יד קדשו וחתימתו של המקובל האלוקי רבינו משה חיים לוצאטו – הרמח”ל. את המכתב מסיים הרמח”ל בדברי ברכה: וה' אלקי השמים ימלא משאלות לבבם לטובה לאורך ימים, אכי”ר נשלח אל רבו הגדול רבי ישעיהו באסאן. בראשית המכתב מזכיר רמח”ל את פירושו בכתב יד שחיבר על האדרא רבא - הוא חיבורו המופלא 'אדיר במרום'. בין השיטין ניכרת זהירותו הרבה לא להפיץ את חיבוריו הקבלים אחר שבהתחלה עקב גילו הצעיר לא עמדו בני דורו על גדלותו. ועל כן מודיע לרבו בסתר על פירושו לספר הזוהר ושהוא יתן לחמיו רבי דוד פינצי העתק מהפירוש. רובו של המכתב הוא חידושים עמוקים בעניני קבלה - ביאור להבנת דברי האר”י הקדוש. מגדולי המקובלים היה הרמח”ל וכל תורת הנסתר ומעשה מרכבה היו גלויים ופרושים לפניו, וכבר בגיל צעיר היה בקי עצום בכל כתבי האר”י. הוא העמיד כללים ויסודות איתנים לתורת הסוד, פתח פתח נרחב לתורת האר”י, והיה הפרשן הגדול של כתבי האר”י ז”ל ולכן הגר”א אמר שכל כתבי האר”י הם משל ודברי הרמח”ל הם הנמשל. בשעת כתיבת מכתב זה היה רמח”ל בגיל עשרים וארבע!! וכבר ניכרת שליטתו העצומה, בעניני קבלה עמוקים. מנטובה תצ”א [1731] [1] דף כתוב משני צדדים - 2 עמ' מלאים, 42 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. גודל: 14*20 ס”מ. מצב מצוין. שמור בכריכת עור מהודרת וקופסת עור גדולה מרשימה במיוחד עשויה ביד אמן. המכתב נדפס באגרות רמח”ל ובני דורו מהדורת שריקי (ירושלים תשס”ט) אגרת פ”ד. הרמח”ל הורתו ולידתו של רמח”ל בפאדובה שבאיטליה בשנת תס”ז. את תורתו קיבל בישיבת פאדובה מפי רבי ישעיהו באסן (מגדולי הפוסקים באיטליה בזמנו, בעל שו”ת לחמי תודה, חתן הרב”ך - תלמיד הרמ”ז - ראש מקובלי איטליה). בשנת תפ”ב עזב רבו רבי ישעיה את פאדובה ועבר לריג'יו, אך רמח”ל שמר עמו על קשר מכתבים הדוק וביקרו לעיתים ברג'ייו. [ולכן מתנצל כאן בתחילת המכתב מדוע אינו בא לבקרו.] עד מהרה עלה על כל בני גילו ורכש ידיעה רחבה בכל מכמני תורה והעידו עליו שעוד לפני גיל י”ד ידע את כל תורת האר”י בעל פה ולא ידע שכחה מה היא. בגיל צעיר החל ללמד תורת הנסתר, בפני חבורת תלמידים אשר כונתה בשם חברת ”מבקשי השם”, זכה רמח”ל והתעלה בקדושה עד שמן השמים נשלח לו ”מגיד” שהיה מלמדו סודות הקבלה. בני דורו העידו עליו שהתנהג בקדושה וחסידות, טהרה ופרישות, 'ומראהו כמראה מלאך האלוקים נורא מאוד וקדושתו הפלא ופלא' (כרם חמד ב' עמ' 67) העתק האגרת ההר הגדול ירום ונשא, פנת יקרת אבן הראשה מ”ו נר”ו קבלתי אותיותיו היקרות אלי, ועל אהבת הדרת כ”ת אותי תמיד, כאב את בן ירצה, הלא לא ימוש זכר טובו מלבבי כל הימים. ואני נזהרתי כפי יכלתי מדבר דבר כי אם לפי השומע ומה שאפשר לישמע, ות”ל עלה בידי אך טוב, כן אקוה יהיה תמיד. אמת כי צמאה נפשי לבוא להשתחוות לפני הדרת כ”ת, אך הדרך כבד מאד כי הגשמים שבשו כל ארחות, כ”ש שכמוהר”ר חמי נר”ו ושאר בני הבית לא רצו להניחני, אם לא כתבתי חידושים לכ”ת, היה להיות הכתיבה בזמן נחוץ, כי לא ידעתי עד הנה מבוא הרץ. כי אני ת”ל על משמרתי עומד, גם פה לא הנחתי מכל חיבורי.  הנה אחלה פניו, כי יען טוב מאד בעיני כמוהר”ר חמי נר”ו פירושי על האדרא רבא אשר פה עמדי, היה חפץ ממנו איזה העתק, והן אמת כי זה מותר לי להוציא ההעתק מתחת ידי להיותו פירוש הזוהר, ולא חיבור כאשר כבר הקדימני על זה כ”ת באגרתו אחת, אע”פ כן רציתי מתחלה להודיע לכ”ת להוציא עצמי מידי חשד ואמרתי, הלא אגיד לו בראשונה, אחר אעשה כרצון כמוהר”ר חמי נר”ו. לכן די לי שיסכים כ”ת על ידי. להודיע בפירוש שאין בזה חשש, ועוד כי כבר ברשותו לא נאסר לי להוציא העתקות ודי בזה. ולמען לא אצא ריקם אומר לו חידוש א' שנחדש לי פה ת”ל, והוא תשובת שאלה א' אשר שאלני כמוהר”ר אביעד שר שלום, כי שאל הוא: הרב [האר”י] זלה”ה פירש היות מוחין בעיבור וכן ביניקה וכן בגדלות, ומוחי העיבור והיניקה נעשים קרומות ועצמות למוחי הגדלות, והרי באדם לא נראה כך למטה, והיה ראוי להיות כך כי מבשרנו נחזה אלוק, ולמטה הכל שוה בכל זמן.  והשיבותי לו: כי זה סוד פסוק 'אדם לעמל יולד' והוא כי ענין גדלות הז”א אינו אלא הכנת המאורות שיתפשט בהם כל כחם, עד שיגיעו למצב ראוי להוליד תולדות, כי זה כל הנרצה בם, והזמן הזה הוא זמן הגדלות, שאז הוא הזיווג ולא מתחלה, כי בעיבור ויניקה אין זיווג, והנה אז הם מולידים כדמותם בצלמם, ואז משם יצא אדם בעל תר”ג איברים שלימים בדיוקן הגדלות ממש, וסוד זה, מעשי בראשית בקומתם נבראו, וכך היה ראוי להיות תמיד, כי אין לצאת תולדה אלא מן הגדלות ותהיה התולדה כמוליד, אך חטא אדם גרם שלא יהיה כך ושיהיה זמן עיבור ויניקה וגדלות יבוא מעט מעט. וסוד כל זה הוא: ת”ת ויסוד, כי ת”ת הוא ו' רבתא, ובבחינה זה יצא בתחלה ואח”כ חזר לרדת אל בחינת יסוד ו' זעירא, ואז דיוקנו כמות שהוא נתמעט ונתצמצם, ומה שהיה אדם בת”ת נעשה ילד קטן ביסוד, וזה ממש ענין עץ החיים ועץ הדעת שהם בת”ת ויסוד.  והטעם לירידה היה, כי רצה הב”ה להכינו שיוכל לקבל ענשו בשליטת המות והיסורין עליו, וזה לא היה אפשר להיות בהיותו מושרש תמיד בת”ת כבראשונה, וה”ס ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים' ולכן הורידו אל בחינת ילד. וזה ממש אדם לעמל יולד, כי מה שהיה אדם נעשה ילד לצורך העמל. אך התורה בת”ת יכולה להחזירו לשרשו אפילו בקטנותו. וזה ובני רשף יגביהו עוף. ולהצילו מן העמל השולט ביסוד. ולכן יש מי שיוכל להיות אפילו נר”ן בקטנותו, יען יש מציאות לת”ת שיוכל להגלות עליו. ע”כ היתה התשובה, וערב לו. ואני מחבק את הבן יקיר כמוהר”ר בנו נר”ו ודורש שלום כל בני ביתו, וה' אלקי השמים ימלא משאלות לבבם לטובה לאורך ימים,