בידספיריט | צמח דוד החדש, פרנקפורט 1692

צמח דוד החדש, פרנקפורט 1692 + צמח דוד החדש חלק שני, אמשטרלדאם 1692 מצב לא טוב. חורים, כריכה מפורקת. חלק ראשון: 47 דף + 5 דפים לא ממוספרים. שער אחד. חסר דף ב'. דפים ראשונים פגומים וחסרים עד דף ה'. חלק שני: צ”ה דפים+ 8 דפים. דפים אחרונים פגומים. - צמח דוד היא כרוניקה היסטורית בשני חלקים שחיבר רבי דוד גנז (1541 - 1613) הכוללת את דברי ימי ישראל ודברי ימי העמים מבריאת העולם ועד לזמנו של המחבר. בספר שני חלקים. החלק הראשון סוקר את תולדות עם ישראל החל מאדם הראשון ועד לימיו של המחבר. בחלקו השני מתוארים תולדות העמים. את ספרו פותח גנז במילים ”בשנה הראשונה של היצירה ברא הקדוש ברוך הוא מאין מוחלט בששת ימי בראשית את השמים ואת הארץ וכל צבאם, וביום השישי ליצירה נוצר אדם הראשון”. מבריאת העולם מתוארים תולדות עם ישראל דרך תקופת המקרא, ימי בית שני ושנות הגלות עד לזמנו, כאשר הפסקאות האחרונות בחלק זה מנציחות את חכמי דורו של המחבר. בחלקו השני של הספר מתוארים מאורעות ההיסטוריה העולמית הכללית, אותם הוא מחלק לארבע תקופות לפי ארבע המלכויות המופיעות בנבואת דניאל: בבל, מדי, פרס ואדום. בהקדמת חלק זה מונה המחבר את ספרי דברי הימים מהם שאב את תוכנו של חלק זה, תוך כדי דיון באמינות דבריהם. בנוסף הוא מצרף ”התנצלות” מה מקום יש לספר העוסק בהיסטוריה של אומות העולם, ומה התועלות אותן ניתן להפיק מקריאת ”סיפורי שמועות, דברי מלחמות ושאר חידושים” המצויים בחלק זה. חלק זה נפתח בשנת א'רל”ה, בסיפור הצפת ”שליש העולם” על ידי האוקיינוס, בתקופתו של קינן בן אנוש. סיומו של החלק השני בשנת 1592 בתיאור המלחמה בין האימפריה המוסלמית הטורקית לבין צבאות נוצריים. משפט הסיום של גנז הוא ”עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום ביניהם ועל ישראל אמן”. בחלק זה עושה המחבר שימוש גם בספירה הנוצרית, החל משנת 1 לספירה. גנז מציין כי חידושו לעומת ספרים דומים הוא ברציפות של המאורעות המנויים בספרו ללא דילוג, שנה בשנה, לפי מניין השנים העבריות המקובל. הבדל נוסף הוא בכתיבת המאורעות באופן כרונולוגי ללא אריכות ופירוט אותם יוכל למצוא הקורא בספרים בהם השתמש לצורך כתיבת ספרו. את מקורותיו מונה גנז בהקדמתו לחלק הראשון: ספרי התנ”ך, סדר עולם רבה וסדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, הקדמת הרמב”ם למשנה, ספר הקבלה לראב”ד, ספר יוחסין השלם, שלשלת הקבלה, וספרים נוספים. בנוסף למקורות אלו השתמש גנז גם ב”ספרי זכרונות העמים”, אך יחד עם זאת הוא מציין בהקדמת החלק השני ”שבכל מקום שיש בו צד התנגדות נגד דברי אגדת חז”ל, אפילו כמלא נימא, ידיחו את דברינו, והיו כלא היו”.