בידספיריט | אסימון מקווה 1/2. מדורג VF

אסימון מקווה 1/2. מדורג VF 30 נדיר מאוד - אסימוני מקווה ישראל הטובעו בפריז בשנת 1886 בהזמנה של חברת אליאנס :כל ישראל חברים” שהקימה את ביה”ס. מכיוון שמקווה ישראל הייתה מרוחקת מהישוב ומוקפת כפרים עוינים חולקו אסימונים אלו לצוות המנהל והעובדים במקום על מנת שיוכלו לרכוש מוצרים בחנות שהוקמה בכפר. אסימונים אלו הוטבעו בשלושה ערכים ¼ , ½, ן 1 בדומה לאסימוני זיכרון לא הוטבעה אליהם יחידת ערך על מנת שלא יווצר חיכוך עם החוק הטורקי. במערכת הכספית הטורקית היו שתי יחידות ערך, פיאסטר ופארה 1 פיאסטר היה שווה 40 פארה לכן האסימונים שהונפקו באו לכסות על הצורך במטבעות של 10, 20 פארה ו1 פיאסטר. מה 1 קיימים עשרות פריטים בין אספנים וסוחרים. מה ½ ההערכה שקיימים 25 פריטים ומה ¼ אנחנו מכירים רק 7 פריטים מדליות ואסימונים היו בשימוש נרחב בעולם היהודי גם בארץ ישראל וגם בגולה. במאה ה-19 החלה תחיה של הנפקת אסימונים בישוב העברי. היום אנחנו יכולים ללמוד הרבה על המורשת היהודית, דמויות המפתח, מוסדות הקהילה ובעיקר על ארועי ההסטוריה והנסיבות שהביאו להנפקת אסימונים אלו ביישוב החדש. האסימונים יוצרו כתחליף ל ”כסף קטן” - לשימוש בחיי היום-יום ומספר סיבות הביאו להנפקתם: ראשית, באותם ימים, גם תחת השלטון הטורקי וגם מאוחר יותר, תחת השלטון הבריטי, היה מחסור ניכר ב”כסף קטן” דבר שהגביל מאד את אפשרויות המסחר והשימוש בשירותים שונים. שנית, כסף רב הגיע לישוב בארץ ישראל מתרומות ובני משפחה מעבר לים והחלפנים בארץ גבו עמלה גדולה בגין החלפת הכסף. שלישית, האסימונים שימשו גם כאמצעי תשלום לפועלים הערבים שלא האמינו באמצעי תשלום מנייר. האסימונים לא היו הליך חוקי ולא הונפקו על ידי הרשויות. השימוש בהם היה בתוך תחום גיאוגרפי מוגדר והיו שני סוגי אסימונים עיקריים: 1. אסימוני קהילה - אסימונים שהונפקו על ידי מנהגי הקהילה והיו תלויים באמון של חברי הקהילה במנהגיהם שיעמדו מאחורי ההתחייבות שלהם להכיר בשווי האסימונים לאורך זמן. 2. אסימונים פרטיים שהופנקו על ידי מוסודות כגון מלונות וחברות פרטיות. הפצתם והשימוש בהם היה מוגבל לשימוש רק באותו עסק אשר הנפיק אותם מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל .הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. כיום לומדים בבית הספר 1,500 תלמידים, המוסד, החולש על שטח של כ-4,000 דונם, כולל בתוכו בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני (”המדור הכללי”) ותיכון חקלאי דתי (”המדור הדתי”) ובית ספר שש שנתי ישראלי צרפתי מרשת אליאנס (”המסלול הישראלי-צרפתי”). בשנת 2010 החלה לפעול במקום גם מכינה קדם צבאית ”שחר” - מקווה ישראל, המיועדת לגברים לפני שירותם הצבאי. שלוש שנים קודם להקמת בית הספר, בשנת 1867, ביקר קרל נטר בארץ ישראל. הוא בדק את מצבם של יהודי היישוב הישן והגיע למסקנה שלא ניתן להביא לשיפור במצבם הכלכלי אלא על ידי הכשרתם לעבודה חקלאית. בהיותו בירושלים הייתה לו הזדמנות לנאום בפני ציבור מתפללי בית הכנסת החורבה, שהיה אחד מבתי הכנסת החשובים בירושלים. הוא פנה לציבור ועורר אותם להתחיל ב”חיים חדשים”, ואכן הצליח לשכנע את חברת ”כל ישראל חברים” בפריז להקים את בית הספר החקלאי. בית הספר הוקם על ידי נטר בי”ד באדר א' תר”ל (15 בפברואר 1870), ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. הממשלה העות'מאנית נתנה לנטר רישיון לייסוד בית ספר חקלאי, והעניקה לו שטח של 2,600 דונם אדמת מדינה בחכירה ל-99 שנה בתשלום שנתי קטן ”מתוך הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים”. היישוב הישן קיבל בברכה את הקמת בית הספר החקלאי. קודם להחכרתה עובדה הקרקע על ידי הפלאחים של יאזור שפוצו ב-1600 דונם אדמה חלופית. .מטרת המוסד הייתה להכשיר את הדור הצעיר להתיישבות חקלאית. המנהל הראשון היה קרל נטר בתחילה בית הספר נועד לשלושים תלמידים מבני ארץ ישראל, אשר ילמדו בו חינם, ולשלושים תלמידים בני חוץ לארץ - בתשלום. ההתחלה לא צלחה ולא נרשמו כלל תלמידים, בשנה הראשונה הצליח נטר לרשום תלמיד אחד, את ניסים בכור אלחדיף. נטר עשה ניסיון נוסף: הוא קיבל אדמות מהשלטון הטורקי על מנת להחכיר אותן לאיכרים יהודים, אך לא היה לו למי להציע אותם.בשנת 1882 הביל”ויים. התקבלו לעבודה כפועלים במקוה ישראל, בתחילה דרכם הייתה קשה מונו להם את עבדול עזיז, ערבי מהכפר השכן יאזור (לימים אזור) כמשגיח. בתום תקופת הניסיון היו במקוה ישראל 21 עובדים, מהם שתי נשים. הסיכום היה: 12 שעות עבודה ביום, מהן שעה אחת לאכילה ולמנוחה.הם גרו בבית שכור ביפו ובאו ברגל למקוה ישראל כל יום. בהמשך שכרם עלה והבטיח לדאוג שתהיה להם אדמה משלהם. והביל”ויים עברו להתגורר לגדרה. בית כנסת נבנה בשנת 1896 כאשר יוסף נייגו היה מנהל מקווה ישראל.זה היה המבנה המפואר במקווה שאליו הוליכה שדרת עצי דקלים משער יפו. לבית הכנסת יש שתי קומות, הקומה הראשונה שימשה מקום תפילה וספרייה ובקומה השנייה היו חדרי לימוד. יקב במקווה הוקם בתפיסה של 'חקלאות תעשייתית', הדוגלת בהעברת התוצרת החקלאית לתעשייה כדי להגדיל את הרווחים וליצור בסיס כלכלי רחב יותר למשק החקלאי. במקווה נטעו כרם ענבים גדול. היקב נבנה בשנת 1877 על ידי קבוצת מומחים שהובאו מאיטליה. יצור היין החל בתקופתו של יוסף נייגו כמנהל בשנת 1893. בניגוד ליקבים אחרים באזור, היקב של מקווה התקשה לעמוד בציפיות ולכן נסגר בהדרגה. ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התמנה אליהו קראוזה לנהל את מקוה ישראל ומלא תפקיד זה במשך 42 שנה. בעת מלחמת העולם הראשונה ננטש בית הספר. תלמידי בית הספר יצאו יחד עם קראוזה, שהיה נתין עות'מאני לנטיעת חורשות עצים בדרום ארץ ישראל, עבודה שנחשבה על ידי השלטונות הטורקים לשירות צבאי. משתלה גדולה הוקמה בבאר שבע. ממנה נלקחו שתילים וניטעו חורשות בדרום. בין השאר, חורשת עיזוז, ביר עסלוג' ובעיירה קסיימה מצויות עד היום חורשות אקליפטוסים עבותים. עצים אשר ניטעו על ידי תלמידי ”קבוצת נוטעים” ממקוה ישראל,