בידספיריט | אמצעי תשלום מחנות, וסטרבלוק, שטר

אמצעי תשלום מחנות, וסטרבלוק, שטר בעריך 100 סנט Cambell 4174a במצב VF - במחנה וסטרבורק הונפקה סדרת שטרות בעריכים 10 , 25, 50 ו100 סנט. השטרות מופיעים עם מספר סידורי וישנן 3 סדרות AA, BB , CC מחנה המעבר המשטרתי ליהודים וֶסְטֶרְבּוֹרְק היה אחד משני מחנות המעבר שהקימו הנאצים בהולנד לשם שילוח יהודי הולנד למחנות הריכוז וההשמדה במזרח. המחנה ממוקם בצמוד לכפר הזעיר וסטרבורק הקרוב לגבול גרמניה-הולנד בחלקו הצפוני. מעט לפני תחילת מלחמת העולם השנייה הקימה ממשלת הולנד את מחנה הפליטים המרכזי וסטרבורק שבמזרח הולנד. מטרת המחנה הייתה לרכז בו את זרם הפליטים היהודים שנמלטו מגרמניה בעקבות ליל הבדולח, מבלי לקלוט אותם ביישובים הולנדיים. כאשר כבשו הגרמנים את הולנד, המשיך המחנה לתפקד כרגיל. ב-1 ביולי 1942 הפך ”מחנה הפליטים המרכזי” באופן רשמי ל”מחנה מעבר” בניהול גרמני. במחנה נכלאו מלבד יהודים גם צוענים ואנשי מחתרת. האסירים נשלחו ברכבות מזרחה, ישירות לגרמניה. תושבי המחנה המקוריים, שישבו בו עוד קודם לכיבוש הגרמני, זכו ליחס טוב יותר ותנאים קלים יותר, והייתה להם ודאות מסוימת שלא יישלחו מזרחה. מפקד המחנה מאוקטובר 1942 עד אפריל 1945, במשך רוב תקופת קיומו, היה אלברט גמקר. הגרמנים השאירו את רוב משימות ניהול המחנה בידי מנהלים יהודים (בעיקר יהודים גרמנים); כמו כן התקיים במחנה כוח משטרה יהודי, שמחציתו יהודים גרמנים ומחציתו השנייה יהודים הולנדים. במחנה התקיימו אירועי תרבות ואמנות, והיה בו בית חולים גדול ובית מרקחת. במשך תקופה ארוכה פעל במחנה תיאטרון בראשות מקס ארליך בו השתתפו שחקנים יהודים ידועי שם. בדרך כלל לא שרר מחסור במזון, כי המנהל האזרחי ההולנדי דאג לכך, וכן היה למחנה תקציב משלו שהתבסס על כסף ורכוש שהוחרמו מן האסירים מדי יום שלישי יצאה רכבת משא ועליה קבוצה גדולה של אסירים לכיוון ”המזרח” - בדרך כלל לאושוויץ וסוביבור. משך המסע היה כשלושה ימים. את רשימת המשולחים הרכיבה בדרך כלל ההנהלה היהודית, וימי שלישי, שבהם הקריאו את הרשימות, הפכו לימים מסוייטים עבור תושבי המחנה. עד הגבול ההולנדי טיפלו ברכבות צוותי חברת הרכבות ההולנדית, וממנו צוותים גרמנים. בסך הכול שולחו בשנים 1942-1944 יותר מ-102,000 יהודים ברכבת מווסטרבורק. רק 5,000 מהם שרדו. הרכבת האחרונה יצאה מווסטרבורק ב-3 בספטמבר 1944. אנה פרנק הייתה בווסטרבורק בין ה-7 באוגוסט וה-3 בספטמבר 1944, לפני שנשלחה לאושוויץ ומשם לברגן בלזן, שם מתה מטיפוס קצת לפני שחרור המחנה ב-12 באפריל 1945 שחררו חיילים קנדים את המחנה. באותה עת היו כ-900 אסירים יהודים במחנה. המחנה חזר לשליטת הולנד, אבל האסירים נאלצו להישאר שם עוד שבועות אחדים עד שהותר להם לחזור לביתם