בידספיריט | חיבור אנטישמי שהצית את פולמוס

חיבור אנטישמי שהצית את פולמוס היהודים בדנמרק - משה וישו, והקדמתו של מתרגמו האביר ת'ארופ. הירשהולם, 1813. נדיר ביותר. - Skrivtet Moses og Jesus og dets oversætter Ridder Thaarups Forerindring for Sandhedens Undersøgelsesstoel - כתבי משה וישוע, וספר זיכרונותיו של מתרגמם האביר ת'ארופ עבור הקתדרה לחקר האמת. עותק מקורי ונדיר של ”משה וישו” (Moses og Jesus) משנת 1813, בתרגומו לדנית של המשורר והאביר תומאס תארופ (Thomas Thaarup). הספר, שנכתב במקור בגרמנית על ידי פרידריך בוכהולץ (1803), הוא ספר אנטי-יהודי שנוי במחלוקת, על היחסים האינטלקטואליים והמוסריים של היהודים והנוצרים, הוא היה אחד הכתבים הגרמניים הפופולריים ביותר בזמנו. הספר תורגם על ידי המשורר והאביר הדני תומאס ת'ארופ ולווה בהקדמה ארוכה (”Forerindring”) מאת תארופ. פרסום זה הצית את אחד העימותים הציבוריים והתרבותיים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של דנמרק, המוכר כ”פולמוס היהודים הספרותי” (Den litterære jødefejde). חיבור זה, שתחת מסווה של רצון להמיר את היהודים לנצרות, מופיע עם מספר האשמות נגדם, לעתים קרובות עם ציטוטים מיצירות דת יהודיות שהוצאו מהקשרן. למרות שהחיבור עצמו במקורו היה גרוע מספיק, ת'ארופ כתב הקדמה בת 62 עמודים עם עלבונות ושקרים גרועים אף יותר נגד היהודים. הוא טען שהיהודים, בשל דתם הלא-נוצרית, פטורים ממילוי חובות מוסריות ואזרחיות כלפי בני ארצם הדנים. הסכסוך היהודי של 1813 או ”הסכסוך היהודי הספרותי” [Jødefejden 1813] : בתחילת המאה ה-19 התנהל ויכוח ארוך ועוצמתי במקומות רבים באירופה בשאלה האם ניתן לקבל יהודים במדינה נוצרית. מגרמניה הגיע הוויכוח לדנמרק, כאשר מסרים אנטי-יהודיים החלו להופיע בציבור הדני. הועלו שאלות האם ניתן בכלל להשתלב יהודים, והאם יוכלו להפוך לאזרחים טובים, מועילים ונאמנים בדנמרק. זה התחיל בשנת 1813, כאשר המשורר תומאס ת'ארופ (1749-1821) תרגם את הספר האנטי-יהודי ”משה וישוע” מאת פרידריך בוכהולץ מגרמנית לדנית. הוא סיפק לתרגום הקדמה ארוכה, ”זיכרון”, בה טען שהיהודים חיים מרמאות ומרמה, שהם אנוכיים ועצלנים, ושהם לעולם לא יחשבו על דנמרק כאל מולדתם האמיתית או יתערבבו עם שאר האוכלוסייה. הפרסום עורר סערה והגישות האנטי-יהודיות נתקלו מיד בהתנגדות מצד סופרים אחרים, יהודים ונוצרים כאחד, שהגנו על היהודים. מושרשים ברעיונות הנאורות, הם טענו לסובלנות דתית ולשוויון זכויות אזרח לכולם. הוויכוח על היהודים עסק אפוא גם בדעות קדומות ואינטגרציה ובזכות להיות דנים. הסכסוך הספרותי נמשך עוד כמה שנים ואף התעצם כאשר תארופ פרסם תרגום של המחזה האנטישמי הגרמני Unser Verkehr (הסחר שלנו) בשנת 1816. המחזה הוצג בתיאטרון פרטי בקופנהגן לקול תשואות סוערות. הדיון העז התפרץ הלוך ושוב עד 1817 עם מבול של כתבים, חוברות ומחזות, שנודע מאוחר יותר בשם ”הסכסוך היהודי הספרותי”. האווירה הכללית שגל אנטישמי זה עורר הפכה לעתים קרובות לאלימה. בתקופה זו, יהודים רבים לא העזו להופיע בפומבי ברחובות מחשש שילעגו להם או יעליבו אותם על ידי קהל רב. כתוצאה מסכסוך זה, הממשלה נאלצה לקבוע את מעמדם של היהודים במדינה. מלך דנמרק פרידריך השישי לא הסכים עם ההתקפות האנטישמיות, וב-29 במרץ 1814 חתם המלך על צו המעניק ליהודי המדינה שוויון זכויות אזרחי כמעט מלא. מנקודת מבט רשמית, ננקט צעד משמעותי לקראת שילוב מלא של היהודים בחברה הדנית. עם זאת, נטיות אנטישמיות עדיין היו נפוצות, במיוחד בקרב המעמד הנמוך של קופנהגן. בשנת 1819, הגישות האנטי-יהודיות התפוצצו לאלימות ולתקיפות פיזיות על יהודים וחנויות יהודיות בקופנהגן, זה הגיע לשיאו במהומות המכונות ”הסכסוך היהודי” של 1819-1820. הירשהולם, 1813. נדיר ביותר. 80 עמ'. ללא כריכה. חלק מהדפים מנותקים. בדנית. חיבור אנטישמי שהצית את פולמוס היהודים בדנמרק! למיטב בדיקתנו לא הופיע מעולם במכירות פומביות!