בידספיריט | המחלוקת על ירושת הרבנות -

המחלוקת על ירושת הרבנות - בעקבות הפולמוס על רבנות פפד”מ - מאת הרב ד”ר יוסף צבי קרליבך. ברלין, 1928. נדיר ביותר. - ”אש פרצה בתוך קהלת ישרון שבפה, אש המחלוקת, וח”ו עד אבדון תאכל אם לא יקומו לה עוזרים מבחוץ, ואם לא יבואו הגדולים אשר בארץ לכבות את אש המחלקה” (מכתבו של בן ציון ראכעלזאהן, הובא במאמר של ד”ר מלך שפירא, ”המחלוקת על הרבנות בפרנקפורט: מבט מבפנים”) מאמר מאת הרב ד”ר יוסף צבי קרליבך בעת כהונתו כרב ראשי (Oberrabbiner) בעיר אלטונה שבגרמניה. המאמר עוסק בסוגיה היסטורית סוערת של מאבקי ירושה על תפקיד הרבנות בקהילה, ונקרא ”Der Streit um die Erbfolge im Rabbinat” (”המחלוקת על ירושת הרבנות”). מדובר בהדפסה נפרדת (Separat-Abdruck) מתוך כתב העת היהודי-גרמני ”Jeschurun” (ישורון), כרך XV (15), חוברת 5-6. כתב העת האורתודוקסי היוקרתי ”ישורון” נערך ע”י הרב ד”ר יוסף וולגמוט בברלין. המאמר פורסם בעקבות המחלוקת ב”קהל עדת ישרון” בפרנקפורט דמיין, בנוגע למינוי הרב : בשנת 1926 נפטר רבה של ”קהל עדת ישרון” בפרנקפורט, רבי שלמה זלמן ברויאר, שהיה חתנו של מייסד הקהילה, הרש”ר הירש. מחלוקת קשה פרצה בקהילה לגבי השאלה מי ימלא את מקומו, כי רבים ובהם ר' יעקב רוזנהיים, מנכבדי הקהילה, רצו למנות רב מבחוץ והתנגדו למינוי בנו, רבי רפאל, רבה של אשפנברוג. עלו טענות שונות כנגד מינוי רבי רפאל, ונראה שעיקר ההתנגדות נבעה מהחשש שהוא יתנגד לאיחוי הקרע בין קהילתם ובין ה”אורתודוקסיה הקהילתית”. נקבעו מספר מועדים לבחירות, אך הם נדחו בשל המחלוקת הקשה, עד שבסופו של דבר נבחר רבי יוסף יונה צבי הורוויץ בשנת 1929 לכהן כרבה של קהילת ”עדת ישרון”. אחת הסיבות לדחיית הבחירות היתה התערבותו של דיין הקהילה הישיש רבי גרשון פאזען בקריאתו בסמוך למועד הבחירות המתוכננות למלא את רצון הרב ברויאר המנוח שכתב במכתביו לפרנסי הקהילה למנות את בנו תחתיו. כתוצאה מקריאה החליט הרב ד”ר אברהם יצחק קליין מנירנבערג להסיר את מועמדותו לתפקיד, כדי שלא יאמרו עליו, שעל פי דעת הדיין, השיג את גבולו של בן הרב המנוח. ברלין, 1928. נדיר ביותר. [2], 350-366 עמ'. כריכת נייר. הרב ד”ר יוסף צבי קרליבך (בגרמנית: Joseph Zwi Carlebach; תרמ”ג, 1883 – תש”ב, 1942): היה מחנך ורב גרמני, רבה של המבורג, ועסקן נמרץ עבור הישיבות באירופה. נספה בשואה. נולד בליבק שבגרמניה, השמיני מתוך 12 ילדיהם של אסתר, סופרת ומשוררת ובתו של הרב אלכסנדר זוסמן אדלר, רבה הראשון של ליבק, ושל הרב ד”ר שלמה קרליבך, שהיה רבה של ליבק אחרי הרב אדלר. הוא וארבעה מאחיו היו לרבנים. למד תלמוד אצל הרב מרדכי גוּמפל (1833–1912), תלמיד של הרב יעקב אטלינגר מאלטונה. הרב גומפל התגורר בבית משפחת קרליבך, ולימד את כל בניה. בשנים 1901–1905 למד מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת ברלין. במקביל למד באופן מזדמן בבית המדרש לרבנים בברלין אצל רבי דוד צבי הופמן, הרב יוסף וולגמוט, אברהם ברלינר ורבנים וחוקרים נוספים, ובמקביל לימד בבית הספר של קהילת ”עדת ישראל” שבניהולו של מאייר הילדסהיימר, בן הרב עזריאל הילדסהיימר. עם סיום לימודיו בהצטיינות יתרה באוניברסיטה קיבל במרץ 1905 תואר מורה במתמטיקה ובמדעי הטבע לבתי ספר תיכוניים. עוד באותו היום הזדמן לברלין אפרים כהן-רייס, מנהלו של בבית הספר למל בירושלים, והציע לקרליבך הצעיר משרת הוראה בבית הספר שניהל. לאחר שהתייעץ עם אביו הסכים הרב יוסף צבי קרליבך, ובשנים 1905 עד 1907 כיהן כמורה למדעי הטבע בבית הספר למל בירושלים. בתקופה זו פגש את הראי”ה קוק, אז רבה של יפו והמושבות, והתפעל ממנו. גם מן הרב ד”ר אלעזר הלוי גרינהוט והרב שמואל סלנט התרשם, ותיאר בהתלהבות בזיכרונותיו ובמכתביו. העלה את רשמיו מארץ ישראל על הכתב בעיתוני יהדות גרמניה ואנגליה, והרצה עליהן. אחת מהרצאותיו, Das heilige Land (”ארץ הקודש”), הועלתה על הכתב ויצאה בברלין בשנת 1909. המשיך בלימודיו האקדמיים בברלין, ובהמשך גם בלייפציג ובאוניברסיטת רופרכט-קרל בעיר היידלברג, וב-1909 קיבל תואר במתמטיקה, מדעי הטבע ועברית בהיידלברג. עבודת הדוקטורט שלו, Lewi ben Gerson als Mathematiker. Ein Beitrag zur Geschichte der Mathematik bei den Juden (לוי בן גרשון כמתמטיקאי: מאמר על ההיסטוריה של המתמטיקה אצל היהודים), עסקה בכתביו וברעיונותיו המתמטיים של פרשן המקרא, הפילוסוף והמדען רבי לוי בן גרשון, הידוע בראשי התיבות ”רלב”ג”; הוא הוציא אותה שנית ב-1910 בברלין. קטעים מספרי הרלב”ג פרסם בספר היובל לכבוד אביו שיצא בשנת תר”ע, במלאת 40 שנה לשבתו על כס הרבנות בליבק. בשל קשריו עם פאול נתן מחברת עזרה, שלקחה ב-1904 תחת חסותה את ”למל”, קיבל משרה של מורה בגימנסיה הממשלתית לבנות בשכונת שרלוטנבורג בברלין ”מרגרטן-ליצאום” (Margareten-Lyzeum), בניהולו של פרדיננד יאקוב שמידט. בבית הספר למדו נערות יהודיות רבות מבתים דתיים. אחת מהן הייתה שרלוטה (לוטה) פרויס, בתו של הרופא והחוקר יצחק יוליוס פרויס. קרליבך התאהב בה, וב-1 בינואר 1919 הם נישאו. מאוקטובר 1908 ועד 1914 לימד מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ומינרלוגיה בגימנסיית מומזן (Mommsen-Gymnasium), ובמקביל למד ולימד בבית המדרש לרבנים בברלין. ב-1914 נסמך לרבנות. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הגרמני, תחילה שימש כאיש קשר בתחנת מעבר למברקים במיינץ. בהמלצת גיסו, הרב ד”ר ליאופולד רוזנק, רבה של ברמן, ששירת כרב צבאי בליטא הכבושה ושימש כיועץ לשלטונות הכיבוש, הוא קוּדם לדרגת האופטמן (קפטן) והתמנה על ידי רשויות הכיבוש, שרצו לעודד גרמניזציה של האוכלוסייה המקומית, לארגן את מערכת החינוך התיכונית היהודית בעיר קובנה. הוא ייסד את הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה (שפעלה אז בשם ”גימנסיית קרליבך”), שבה התנהלו הלימודים ברוח ”תורה עם דרך ארץ” הגימנסיה המשיכה לפעול בעיר עד שנת 1940. מלבד פעילותו בגימנסיה היהודית עמד בקשר הדוק עם רבנים וראשי ישיבות בליטא. לאחר פטירת אביו בשנת 1919,