בידספיריט | חיבור אנטי קומוניסטי נדיר ביותר

חיבור אנטי קומוניסטי נדיר ביותר - משפט החדר בתיאטרון העיר ויטבסק - מאת הרב ד”ר יוסף צבי קרליבך מהמבורג. ברלין, 1924. מהדורה יחידה. - Der Chederprozess im Stadttheater zu Witebsk Ein kulturgeschichtliches Dokument לפנינו חיבור היסטורי בשם ”משפט החדר בתיאטרון העיר ויטבסק - מסמך תרבותי-היסטורי”, שנכתב על ידי הרב והמחנך ד”ר יוסף צבי קרליבך מהמבורג. החיבור בוחן באופן ביקורתי משפט ראווה נגד ה”חדר” (בית הספר הדתי היהודי המסורתי) שנערך באותה שנה בעיר הסובייטית ויטבסק ע”י הסניפים היהודיים של המפלגה הקומוניסטית (יבסקציה). קרליבך ניצל את הפרסום כדי לחשוף ללא רחם את התעמולה, הקמפיינים האידיאולוגיים ודיכוי החינוך והתרבות היהודית על ידי המשטר הקומוניסטי. הוא גינה את הרס מוסדות החינוך הדתיים, הגן על המסורת היהודית וסיים את הדו”ח בהמלצות פדגוגיות פורצות דרך למודרניזציה של החינוך היהודי והתאמתו לרווחת הילדים. עם הקדמה מאת הרב ד”ר יוסף וולגמוט. ברלין, 1924. מהדורה יחידה. 32 עמ'. כריכת נייר עם שער מודפס עליה. השער מנותק. בגרמנית. חיבור אנטי קומוניסטי נדיר ביותר! למיטב בדיקתנו לא הופיע מעולם במכירות פומביות! הרב ד”ר יוסף צבי קרליבך (בגרמנית: Joseph Zwi Carlebach; תרמ”ג, 1883 – תש”ב, 1942): היה מחנך ורב גרמני, רבה של המבורג, ועסקן נמרץ עבור הישיבות באירופה. נספה בשואה. נולד בליבק שבגרמניה, השמיני מתוך 12 ילדיהם של אסתר, סופרת ומשוררת ובתו של הרב אלכסנדר זוסמן אדלר, רבה הראשון של ליבק, ושל הרב ד”ר שלמה קרליבך, שהיה רבה של ליבק אחרי הרב אדלר. הוא וארבעה מאחיו היו לרבנים. למד תלמוד אצל הרב מרדכי גוּמפל (1833–1912), תלמיד של הרב יעקב אטלינגר מאלטונה. הרב גומפל התגורר בבית משפחת קרליבך, ולימד את כל בניה. בשנים 1901–1905 למד מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת ברלין. במקביל למד באופן מזדמן בבית המדרש לרבנים בברלין אצל רבי דוד צבי הופמן, הרב יוסף וולגמוט, אברהם ברלינר ורבנים וחוקרים נוספים, ובמקביל לימד בבית הספר של קהילת ”עדת ישראל” שבניהולו של מאייר הילדסהיימר, בן הרב עזריאל הילדסהיימר. עם סיום לימודיו בהצטיינות יתרה באוניברסיטה קיבל במרץ 1905 תואר מורה במתמטיקה ובמדעי הטבע לבתי ספר תיכוניים. עוד באותו היום הזדמן לברלין אפרים כהן-רייס, מנהלו של בבית הספר למל בירושלים, והציע לקרליבך הצעיר משרת הוראה בבית הספר שניהל. לאחר שהתייעץ עם אביו הסכים הרב יוסף צבי קרליבך, ובשנים 1905 עד 1907 כיהן כמורה למדעי הטבע בבית הספר למל בירושלים. בתקופה זו פגש את הראי”ה קוק, אז רבה של יפו והמושבות, והתפעל ממנו. גם מן הרב ד”ר אלעזר הלוי גרינהוט והרב שמואל סלנט התרשם, ותיאר בהתלהבות בזיכרונותיו ובמכתביו. העלה את רשמיו מארץ ישראל על הכתב בעיתוני יהדות גרמניה ואנגליה, והרצה עליהן. אחת מהרצאותיו, Das heilige Land (”ארץ הקודש”), הועלתה על הכתב ויצאה בברלין בשנת 1909. המשיך בלימודיו האקדמיים בברלין, ובהמשך גם בלייפציג ובאוניברסיטת רופרכט-קרל בעיר היידלברג, וב-1909 קיבל תואר במתמטיקה, מדעי הטבע ועברית בהיידלברג. עבודת הדוקטורט שלו, Lewi ben Gerson als Mathematiker. Ein Beitrag zur Geschichte der Mathematik bei den Juden (לוי בן גרשון כמתמטיקאי: מאמר על ההיסטוריה של המתמטיקה אצל היהודים), עסקה בכתביו וברעיונותיו המתמטיים של פרשן המקרא, הפילוסוף והמדען רבי לוי בן גרשון, הידוע בראשי התיבות ”רלב”ג”; הוא הוציא אותה שנית ב-1910 בברלין. קטעים מספרי הרלב”ג פרסם בספר היובל לכבוד אביו שיצא בשנת תר”ע, במלאת 40 שנה לשבתו על כס הרבנות בליבק. בשל קשריו עם פאול נתן מחברת עזרה, שלקחה ב-1904 תחת חסותה את ”למל”, קיבל משרה של מורה בגימנסיה הממשלתית לבנות בשכונת שרלוטנבורג בברלין ”מרגרטן-ליצאום” (Margareten-Lyzeum), בניהולו של פרדיננד יאקוב שמידט. בבית הספר למדו נערות יהודיות רבות מבתים דתיים. אחת מהן הייתה שרלוטה (לוטה) פרויס, בתו של הרופא והחוקר יצחק יוליוס פרויס. קרליבך התאהב בה, וב-1 בינואר 1919 הם נישאו. מאוקטובר 1908 ועד 1914 לימד מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ומינרלוגיה בגימנסיית מומזן (Mommsen-Gymnasium), ובמקביל למד ולימד בבית המדרש לרבנים בברלין. ב-1914 נסמך לרבנות. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הגרמני, תחילה שימש כאיש קשר בתחנת מעבר למברקים במיינץ. בהמלצת גיסו, הרב ד”ר ליאופולד רוזנק, רבה של ברמן, ששירת כרב צבאי בליטא הכבושה ושימש כיועץ לשלטונות הכיבוש, הוא קוּדם לדרגת האופטמן (קפטן) והתמנה על ידי רשויות הכיבוש, שרצו לעודד גרמניזציה של האוכלוסייה המקומית, לארגן את מערכת החינוך התיכונית היהודית בעיר קובנה. הוא ייסד את הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה (שפעלה אז בשם ”גימנסיית קרליבך”), שבה התנהלו הלימודים ברוח ”תורה עם דרך ארץ” הגימנסיה המשיכה לפעול בעיר עד שנת 1940. מלבד פעילותו בגימנסיה היהודית עמד בקשר הדוק עם רבנים וראשי ישיבות בליטא. לאחר פטירת אביו בשנת 1919, חזר לעיר מולדתו ונתבקש למלא את מקום האב כאב”ד וראש הקהילה היהודית של ליבק. לאחר שבעה חודשי התלבטות בשל חששו לנטוש את הפעילות בליטא, נפטרה גם אמו, והוא הסכים לקחת עליו את המשרה הרבנית. מליטא הגיע איתו בחור צעיר, הרב שמואל יוסף רבינוב, שלמד בישיבות ליטא, ויחדיו הקימו ישיבה בעיר ליבק. בין היתר למדו בה הרב והתאולוג אליהו מונק, ודוד קרליבך, אחיינו של הרב יוסף צבי קרליבך, ששימש לימים רב בקלן. ב-1920, כמה חודשים לאחר מינויו לרבהּ של ליבק, הודיע יוסף גולדשמידט על פרישתו מניהול בית הספר תלמוד תורה בהמבורג, והקהילה היהודית בעיר ביקשה מהרב קרליבך להחליפו כמנהל המוסד החינוכי, שנוסד ב-1807. בגלל חוסר רצונה של הקהילה בליבק להניח לו לעבור להמבורג התעכב המעבר, וב-24 באוקטובר 1920 מינתה אותו קהילת המבורג למנהל בית הספר. בשנת תרפ”ו נתמנה לרב באלטונה, ובתרצ”ו כרבה של המבורג. יחד עם פעילותו התורנית בקהילה,