בידספיריט | התכחשות הרוח - מאת הרב

התכחשות הרוח - מאת הרב ד״ר יוסף צבי קרליבך מהמבורג הי”ד. פרנקפורט דמיין, 1937. מהדורה יחידה שנדפסה בעיצומה של התקופה הנאצית. - Renegatentum des Geistes חוברת נדירה ביותר, שנדפסה בגרמניה בשנת 1937, בעיצומה של התקופה הנאצית, מאת אחד מגדולי הרבנים וההוגים האורתודוקסים בגרמניה – הרב הראשי ד״ר יוסף צבי קרליבך, לימים רבה האחרון של קהילת המבורג, שנספה בשואה. החיבור מהווה ביקורת חריפה ואינטלקטואלית על ספרו של אליאס אוירבך (Elias Auerbach) „Wüste und gelobtes Land” (“מדבר וארץ מובטחת”), ובו מתמודד קרליבך עם תפיסות מודרניסטיות־ביקורתיות של המקרא, ההיסטוריה היהודית והקשר שבין עם ישראל, התורה וארץ ישראל. זהו חלק ראשון מתוך מפעל פולמוסי מתוכנן, המשקף מאבק רוחני חריף על דמותה של היהדות בשנות השלושים – בין נאמנות למסורת התורה לבין פרשנויות היסטוריציסטיות שנתפסו בעיני קרליבך כ־„עריקה רוחנית”. מאחורי עמוד השער ישנה הקדשה המודפסת: ”לכבוד הרב ד”ר עזרא מונק [רבה של קהילת עדת ישראל בברלין], ברלין, הלוחם בעל האופי למען האמת והתורה, מוקדש בהוקרה ליום הולדתו השבעים”. פרנקפורט דמיין, 1937. מהדורה יחידה שנדפסה בעיצומה של התקופה הנאצית. נדיר ביותר. 48 עמ'. כריכה רכה. הרב ד”ר יוסף צבי קרליבך (בגרמנית: Joseph Zwi Carlebach; תרמ”ג, 1883 – תש”ב, 1942): היה מחנך ורב גרמני, רבה של המבורג, ועסקן נמרץ עבור הישיבות באירופה. נספה בשואה. נולד בליבק שבגרמניה, השמיני מתוך 12 ילדיהם של אסתר, סופרת ומשוררת ובתו של הרב אלכסנדר זוסמן אדלר, רבה הראשון של ליבק, ושל הרב ד”ר שלמה קרליבך, שהיה רבה של ליבק אחרי הרב אדלר. הוא וארבעה מאחיו היו לרבנים. למד תלמוד אצל הרב מרדכי גוּמפל (1833–1912), תלמיד של הרב יעקב אטלינגר מאלטונה. הרב גומפל התגורר בבית משפחת קרליבך, ולימד את כל בניה. בשנים 1901–1905 למד מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת ברלין. במקביל למד באופן מזדמן בבית המדרש לרבנים בברלין אצל רבי דוד צבי הופמן, הרב יוסף וולגמוט, אברהם ברלינר ורבנים וחוקרים נוספים, ובמקביל לימד בבית הספר של קהילת ”עדת ישראל” שבניהולו של מאייר הילדסהיימר, בן הרב עזריאל הילדסהיימר. עם סיום לימודיו בהצטיינות יתרה באוניברסיטה קיבל במרץ 1905 תואר מורה במתמטיקה ובמדעי הטבע לבתי ספר תיכוניים. עוד באותו היום הזדמן לברלין אפרים כהן-רייס, מנהלו של בבית הספר למל בירושלים, והציע לקרליבך הצעיר משרת הוראה בבית הספר שניהל. לאחר שהתייעץ עם אביו הסכים הרב יוסף צבי קרליבך, ובשנים 1905 עד 1907 כיהן כמורה למדעי הטבע בבית הספר למל בירושלים. בתקופה זו פגש את הראי”ה קוק, אז רבה של יפו והמושבות, והתפעל ממנו. גם מן הרב ד”ר אלעזר הלוי גרינהוט והרב שמואל סלנט התרשם, ותיאר בהתלהבות בזיכרונותיו ובמכתביו. העלה את רשמיו מארץ ישראל על הכתב בעיתוני יהדות גרמניה ואנגליה, והרצה עליהן. אחת מהרצאותיו, Das heilige Land (”ארץ הקודש”), הועלתה על הכתב ויצאה בברלין בשנת 1909. המשיך בלימודיו האקדמיים בברלין, ובהמשך גם בלייפציג ובאוניברסיטת רופרכט-קרל בעיר היידלברג, וב-1909 קיבל תואר במתמטיקה, מדעי הטבע ועברית בהיידלברג. עבודת הדוקטורט שלו, Lewi ben Gerson als Mathematiker. Ein Beitrag zur Geschichte der Mathematik bei den Juden (לוי בן גרשון כמתמטיקאי: מאמר על ההיסטוריה של המתמטיקה אצל היהודים), עסקה בכתביו וברעיונותיו המתמטיים של פרשן המקרא, הפילוסוף והמדען רבי לוי בן גרשון, הידוע בראשי התיבות ”רלב”ג”; הוא הוציא אותה שנית ב-1910 בברלין. קטעים מספרי הרלב”ג פרסם בספר היובל לכבוד אביו שיצא בשנת תר”ע, במלאת 40 שנה לשבתו על כס הרבנות בליבק. בשל קשריו עם פאול נתן מחברת עזרה, שלקחה ב-1904 תחת חסותה את ”למל”, קיבל משרה של מורה בגימנסיה הממשלתית לבנות בשכונת שרלוטנבורג בברלין ”מרגרטן-ליצאום” (Margareten-Lyzeum), בניהולו של פרדיננד יאקוב שמידט. בבית הספר למדו נערות יהודיות רבות מבתים דתיים. אחת מהן הייתה שרלוטה (לוטה) פרויס, בתו של הרופא והחוקר יצחק יוליוס פרויס. קרליבך התאהב בה, וב-1 בינואר 1919 הם נישאו. מאוקטובר 1908 ועד 1914 לימד מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ומינרלוגיה בגימנסיית מומזן (Mommsen-Gymnasium), ובמקביל למד ולימד בבית המדרש לרבנים בברלין. ב-1914 נסמך לרבנות. לאחר פרוץ  מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הגרמני, תחילה שימש כאיש קשר בתחנת מעבר למברקים במיינץ. בהמלצת גיסו, הרב ד”ר ליאופולד רוזנק, רבה של ברמן, ששירת כרב צבאי בליטא הכבושה ושימש כיועץ לשלטונות הכיבוש, הוא קוּדם לדרגת האופטמן (קפטן) והתמנה על ידי רשויות הכיבוש, שרצו לעודד גרמניזציה של האוכלוסייה המקומית, לארגן את מערכת החינוך התיכונית היהודית בעיר קובנה. הוא ייסד את הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה (שפעלה אז בשם ”גימנסיית קרליבך”), שבה התנהלו הלימודים ברוח ”תורה עם דרך ארץ” הגימנסיה המשיכה לפעול בעיר עד שנת 1940. מלבד פעילותו בגימנסיה היהודית עמד בקשר הדוק עם רבנים וראשי ישיבות בליטא. לאחר פטירת אביו בשנת 1919, חזר לעיר מולדתו ונתבקש למלא את מקום האב כאב”ד וראש הקהילה היהודית של ליבק. לאחר שבעה חודשי התלבטות בשל חששו לנטוש את הפעילות בליטא, נפטרה גם אמו, והוא הסכים לקחת עליו את המשרה הרבנית. מליטא הגיע איתו בחור צעיר, הרב שמואל יוסף רבינוב, שלמד בישיבות ליטא, ויחדיו הקימו ישיבה בעיר ליבק. בין היתר למדו בה הרב והתאולוג אליהו מונק, ודוד קרליבך, אחיינו של הרב יוסף צבי קרליבך, ששימש לימים רב בקלן. ב-1920, כמה חודשים לאחר מינויו לרבהּ של ליבק, הודיע יוסף גולדשמידט על פרישתו מניהול בית הספר תלמוד תורה בהמבורג, והקהילה היהודית בעיר ביקשה מהרב קרליבך להחליפו כמנהל המוסד החינוכי, שנוסד ב-1807. בגלל חוסר רצונה של הקהילה בליבק להניח לו לעבור להמבורג התעכב המעבר, וב-24 באוקטובר 1920 מינתה אותו קהילת המבורג למנהל בית הספר. בשנת תרפ”ו נתמנה לרב באלטונה,