בידספיריט | ספר שירים נדיר של הפילוסוף

ספר שירים נדיר של הפילוסוף היהודי שלמה לוי (לודוויג) שטיינהיים - עם אקס ליבריס נדיר של הנס קרוך - שירי גלות מושרים על ידי עובדיה בן עמוס בארץ חם. פרנקפורט דמיין, 1837. מהדורה חדשה בחיי המחבר. - Gesänge aus der Verbannung, welche sang Obadiah ben Amos, im Lande Ham. מהדורה חדשה מאת הרופא, הפילוסוף והסופר היהודי-גרמני ד”ר שלמה לודוויג שטיינהיים (Dr. Steinheim). היצירה היא מסמך משמעותי של הרומנטיקה היהודית בגרמניה. תחת שם העט עובדיה בן עמוס, המחבר חוקר את החוויות התיאולוגיות והרגשיות של גירוש וגלות. ”ארץ חם” הוא מונח טעון מקראי (לעתים קרובות מסמל דיכוי, גלות, או ספציפית מצרים), המשקף כאן את מצב הפיזור והכמיהה של העם היהודי. בפנים הכריכה הקדמית יש תו ספר (Ex Libris) השייך למאיר צבי קרוך [hans kroch], בנקאי ויזם יהודי-גרמני. התמונה מציגה את דגם מלון הולילנד שבנה קרוך בירושלים ומתחתיו כנראה תמונת ביתו של קרוך בלייפציג ובמרכז צורת צבי כשמו השני של קרוך וכשמו העברי של מלון הולילנד 'ארץ הצבי'. התו ממוספר בכתב יד, 102 מתוך 1272. הנס קרוך (בגרמנית: Hans Kroch, שם מלא: הנס מאיר צבי קרוך. 1887, לייפציג – 1970, ירושלים): היה בנקאי יהודי-גרמני ניצול שואה. הקים את מלון הולילנד בשכונת בית וגן בירושלים ויזם את הקמת דגם ירושלים בסוף ימי בית שני ששוכן היום במוזיאון ישראל. היה בעל נכסים גדולים בגרמניה, בלייפציג, פרנקפורט וברלין, שכללו בניינים רבים ובנק פרטי. הוא היה שומר מצוות, בן למשפחה מסורתית בעלת קשר חזק ליהדות. סבו, הרב יעקב ליב בן שמעיה קרוך, פרסם ספרים בענייני הלכה. קרוך נאסר יחד עם אשתו בידי הנאצים אך הצליח להימלט לדרום אמריקה ערב מלחמת העולם השנייה. הוא הצליח גם להבריח את בנו ואת שלוש בנותיו מגרמניה להולנד ולארצות אחרות, ובשנת 1942 התיישבו בארגנטינה. אולם כל ניסיונותיו לשחרר את אשתו לא צלחו, אף שהציע את כל רכושו שנשאר בגרמניה, והיא נספתה במחנה ריכוז בגרמניה. בכספי הפיצויים שקיבל תמורת רכושו שאבד בנה קרוך את מלון 'ארץ הצבי' [הולילנד]. הוא ביקש לגור בירושלים, אבל לא בתוך העיר, ועל כן רכש, על פי הצעתו של טדי קולק, שהיה אז מנהל משרד ראש הממשלה, שטח במערב העיר, בפאתי שכונת בית–וגן בירושלים, באזור שהיה מבודד יחסית וריק מיישוב. את המלון תכנן האדריכל זולטן שמשון הרמט [1900 1985]. בתכנון מתחם הדגם השתתף האדריכל ד”ר אלכסנדר פרידמן, שהיה יועצו האדריכלי של קרוך. אף שקרוך נודע כאדם קפדן ואיש עסקים קשוח, הוא היה נדיב ונעים הליכות והִרבה בתרומות ובמתן בסתר. הוא עצמו חי בצניעות באחד מחדרי המלון. קרוך היה איש ספר והיה מיודד עם מר לודוויג מאיר, בעל חנות ספרים ותיקה בירושלים.  שלמה לוי (לודוויג) שטַיינהַיים (בגרמנית: Salomon Ludwig Steinheim; נולד שלמה בן לוי; תקמ”ט, 1789 – תרכ”ו, 1866): היה תאולוג, פילוסוף ורופא יהודי-גרמני, מגדולי ההוגים הדתיים היהודיים במחצית הראשונה של המאה ה-19. הוא היה צאצא ישיר של השתדלן הידוע יעקב ב”ש פון טרוינברג (1580–1634). נינו של בש ואחד מאבות-אבותיו של שטיינהיים, יעקב, התחתן עם בתו של יש”ר מקנדיאה והזוג עבר להתגורר בקורביי. שלמה הצעיר נולד ללוי אברהם; בשנותיו המוקדמות נודע בפשטות בשמו היהודי, שלמה בן לוי, ובבית הספר הנוצרי כונה לעיתים שלמה לוי. ב-1808, בעקבות צו של ממלכת וסטפאליה, חויבו היהודים לאמץ שמות משפחה, והוא בחר בשטיינהיים, על שם עיר סמוכה. בהמשך כינה עצמו גם ”לודוויג” בנוסף או כתחליף ללוי. ב-1835 החל במשימת חייו, כתיבת ספרו בן ארבעת הכרכים ”ההתגלות האלוהית לפי עקרונות בית הכנסת” (Die Offenbarung nach dem Lehrbegriffe der Synagoge), שחלקו האחרון הושלם רק ב-1865. שטיינהיים לא רכש חינוך מסורתי כמו רבים מהיהודים בני זמנו, והושפע ככל הנראה בעיקר מקאנט. שטיינהיים תמך בדיעבד בהיכל בהמבורג, אך לימים תקף את ראשוני הרפורמים. הגותו הייחודית, אף שזכתה לפרסום רב וזיכתה אותו בכינוי 'טרטוליאנוס היהודי', הייתה בעלת השפעה מועטה. ההתעניינות בה התעוררה שוב במאה ה-20. פרנקפורט דמיין, 1837. מהדורה חדשה בחיי המחבר. xv, 92 עמודים. כריכה עתיקה נאה. כתמי זמן.