בידספיריט | כתבים לתולדות חבת ציון וישוב

כתבים לתולדות חבת ציון וישוב ארץ ישראל - בעריכת אלתר דרויאנוב - חותמות פרופ' חיים רבין. תל-אביב, תרפ”ה-תרצ”ב [1925-1932]. מהדורה ראשונה. - מתוך דברי העורך לחלק א': בראשית שנת 1914 החליט ”הועד לישוב ארץ-ישראל” באודיסא להוציא את הכתבים שיש בהם חומר רב-ערך לתאור מפעלה של חבת-ציון בעשר השנים (תרמ”א-תר”ן), שקדמו לאשור הועד מטעם הממשלה הרוסית. לתוך ”ספר הכתבים” נכנסו כתבים מארכיונם של פינסקר וליליינבלום מארכיוניהם של שפ”ר [שאול פינחס רבינוביץ] פין, לבנדה וכמה אנשים אחרים. כל ההערות, שלא נזכר עליהן שם מחברן, - לעורך הן. והנה באה מלחמת-העולם הנוראה והפריעה את העבודה. סדור ”ספר-הכתבים” והדפסתו התחילו בקיץ תרע”ד, ערב המלחמה, וכשפרצה זו האחרונה אסרה הצנזורה הצבאית ברוסיה הדפסת ספרים עבריים, כידוע. בעל-כרחנו הפסקנו את ההדפסה והסתפקנו בהכנת מטריצות בלבד. במשך ימי המלחמה והרבולוציה תמו האותיות בבתי-הדפוס. מטעם זה החליט הועד להוציא לעת-עתה רק מה שעלתה בידינו לסדר בדפוס. הספרים היו שייכת לפרופ' חיים רבין שחותמתו מופיעה בשניהם מעבר לשער. חיים מנחם רבין (תרע”ה, 1915 - תשנ”ו, 1996): היה פרופסור לבלשנות וחוקר הלשון העברית והלשונות השמיות. בנו של ד”ר ישראל אברהם רבין. בשנת 1938 התמנה כמרצה ב-School of African and Oriental Studies באוניברסיטת לונדון. בשנת 1941 עבר לאוניברסיטת אוקספורד, ושם מונה למרצה לעברית שלאחר המקרא בשנת 1943. במשרה זו החזיק עד שנת 1956, אז עלה לישראל, ומאז כיהן כפרופסור ללשון העברית באוניברסיטה העברית. בנוסף הוא צורף אז לאקדמיה ללשון העברית. בשנת 1964 הוא לימד עברית בסורבון כמרצה אורח. בסוף שנות ה-60 עמד בראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. בתחום העברית, חקר חיים רבין את לשון מגילות מדבר יהודה ואת לשון ימי-הביניים כפי שהיא משתקפת בסגנונו של רס”ג ובמערכת הזמנים של ספר חסידים. בתחום העברית המודרנית פרסם רבין מחקרים רבים הבוחנים שאלות כגון ”תחיית הלשון העברית”, נורמטיביות לשונית ועוד. בתחום הלשונות השמיות עסק רבין, בין השאר, בלהגים הערביים הקדומים ובשאלת חלוקת הלשונות השמיות לקבוצות. שני הערכים הגדולים שכתב באנציקלופדיה המקראית, ”עברית” ו”שפות שמיות”, הם למעשה חיבורים העומדים בפני עצמם כמונוגרפיות. הערך ”שפות שמיות” אף יצא כספר בסדרת ספריית האנציקלופדיה המקראית (רבין תשנ”א). הוא אף היה מהעורכים הראשיים של האנציקלופדיה הכללית ”מסדה”, בהוצאת אלומות. רבין היה בעמדת המיעוט שטענו שמגילות מדבר יהודה אינם של האיסיים אלא של כת הקרובה לפרושים, בעקבות תיאור דרכי קבלת חברים חדשים. אלתר דרויאנוב [1870-1938]: תלמיד ישיבת וולוז'ין, מזכיר ”הוועד האודסאי”, מנהל הוצאת ”דביר” ועורך בטאונה השבועי של ההסתדרות הציונית העולמית - ”העולם”, ועורך ירחון לדברי ימי התחייה בישראל - ”מימים ראשונים”, וכן עורך המדור הספרותי, המדור הציוני וידיעת א”י באנציקלופדית ”אשכול”. בשנת 1919 ערך את החלק הראשון של הכתבים לתולדות חיבת ציון ויישוב ארץ ישראל. עלה לארץ ישראל בשנת 1921. נודע כמומחה לפולקלור יהודי לאחר שכתב, תרגם וערך את ”ספר הבדיחה והחידוד”, שהחל לצאת לאור בשנת 1922. היה מעורכי עיתון ”הבוקר” ופרסם בעיתונות זיכרונות ומאמרים פובליציסטים. כתב וערך את ספר ”תל אביב” שיצא לאור בשנת 1936. תל-אביב, תרפ”ה-תרצ”ב [1925-1932]. מהדורה ראשונה.  כרך ב: [1] עמוד, [4], יא-לו, [2], 800 עמודות.  כרך ג: [2] עמודים, [2], יא-מו, [2], 1012 עמודות. עברית, רוסית וגרמנית. מצב טוב. בכריכות הנייר המקוריות!