בידספיריט | גיליון אנטישמי של כתב העת

גיליון אנטישמי של כתב העת קלאדראדאטש - המכחיש את רדיפות היהודים ומאשימם בתעמולה שקרית - אפריל 1933 - Kladderadatsch – גיליון אנטישמי מראשית שלטונו של היטלר: ראשיתה של ”תעמולת הזוועה”, המאשימה את היהודים בהפצת שקרים לגבי רדיפתם בידי הנאצים, ליאון פויכטוונגר והצגת הרדיפות נגד היהודים כבדיה – ברלין, 16 באפריל 1933. גיליון של השבועון הסאטירי הגרמני Kladderadatsch, שראה אור פחות משלושה חודשים לאחר עליית אדולף היטלר לשלטון, ובו קריקטורות וטקסטים המשקפים באופן מובהק את התייצבותו של העיתון לצד המשטר החדש ואת אימוץ התעמולה האנטישמית שלו. בשער הגיליון קריקטורה גדולה מאת Garvens תחת הכותרת ”Lügen haben kurze Beine” – ”לשקר רגליים קצרות”. הנשר הגרמני ניצב מעל תולעת בצורת יהודי עם פנים סטראוטיפיות הנושאות את הכתובות ”Greuel” [”זוועות”] ו־”Propaganda” [”תעמולה”]. הקריקטורה מכוונת אל המושג Greuelpropaganda – ”תעמולת הזוועה” – שבו השתמשו הנאצים כדי לפסול את הדיווחים שהופצו מחוץ לגרמניה על אלימות ורדיפות שביצע המשטר החדש. משמעות השער חריפה במיוחד לאור מועד הופעתו: החרם הנאצי הארצי על עסקים ובעלי מקצוע יהודים נערך ב־1 באפריל 1933, שבועיים בלבד לפני הופעת הגיליון, והוצג אף הוא בידי הנאצים כתגובה ל”תעמולת הזוועה” היהודית כביכול בחו”ל. הביטוי הבוטה ביותר לאנטישמיות בגיליון הוא עמוד שלם המוקדש לסופר היהודי ליאון פויכטוונגר (Lion Feuchtwanger). בחלקו העליון הוא מוצג תחת הכיתוב ”als Jud Süß in Deutschland” – ”כיהודי זיס בגרמניה”, כשהוא אוסף לתוך שק מטבעות הניתכים עליו. מתחתיו מופיעה דמותו לצד ציור של גופות ויהודי מזוקן, שעליו נכתב ”Judenpogrom in Deutschland” – ”פוגרום ביהודים בגרמניה”, תחת הכיתוב ”als Jud Mieß im Ausland”. הקריקטורה מציגה את פויכטוונגר כיהודי שהתעשר בגרמניה ולאחר מכן מפיץ בחו”ל סיפורי זוועה על רדיפות היהודים. בשעה שהקריקטורה לעגה לדיווחים על רדיפות כבדיה, ביתו של פויכטוונגר כבר נבזז בידי הנאצים בעת שהותו מחוץ לגרמניה, ובתוך שבועות נשרפו ספריו בשריפות הספרים הנאציות. אותו מנגנון תעמולתי חוזר בעמוד שכותרתו ”Greuel-Quellen” – ”מקורות סיפורי הזוועה”. מובאים בו כביכול מכתבים והתכתבויות של ההוצאה הלונדונית Joelson & Co., באמצעותם מבקש העיתון ”להוכיח” כי סיפורי הרדיפות בגרמניה מוזמנים ומיוצרים בחו”ל. במקום להתמודד עם הדיווחים עצמם, הגיליון מציג אותם כמוצר של מערכה עוינת נגד גרמניה – בדיוק הטיעון ששימש את התעמולה הנאצית להצדקת החרם נגד היהודים בראשית אותו חודש. קריקטורה נוספת, שכותרתה ”Stinkbombardement” – ”הפצצת פצצות סירחון”, מציגה את דגל צלב הקרס כאשר מלמעלה מושלכות לעברו ”פצצות” המסומנות Greuellügen – ”שקרי זוועה”. למטה עומד אדם המוגדר בכיתוב במפורש ”Der deutsche Jude” – ”היהודי הגרמני”, האומר: ”הפסיקו לזרוק את פצצות הסירחון! הן נופלות דווקא על הראש שלי!”. כאשר המסר שוב: לא הרדיפה הנאצית היא המסכנת את יהודי גרמניה, אלא היהודים והמבקרים בחו”ל המפרסמים את דבר הרדיפות. בכך מועברת האחריות מן הרודף אל הקורבן – טענה מרכזית בתעמולה שליוותה את החרם האנטי־יהודי באפריל 1933. גם ההתייחסות למחנות הריכוז בולטת במיוחד. בעמוד אחר מופיע קטע הומוריסטי שכותרתו ”Im Konzentrationslager” – ”במחנה הריכוז”. עצם הופעת המונח כבדיחה בעיתון באפריל 1933 משמעותית ביותר: מחנה דכאו נפתח רק שבועות ספורים קודם לכן, במרץ 1933, כאחד הכלים המרכזיים לדיכוי מתנגדיו הפוליטיים של המשטר. במקום להציג את המחנות כאמצעי טרור פוליטי, Kladderadatsch כבר משלב אותם בשגרת ההומור שלו ומנרמל את עצם קיומם. רוח הגיליון כולו מתמצה בשיר הגדול ”Deutsche Ostern” – ”פסחא גרמני” הפותח את הגיליון. השיר חוגג את מה שהוא מציג כתחייתה הלאומיות הגרמנית: ”לראשונה לאחר שנים שבו הגרמנים להכיר בדרך הגרמנית”, נאמר בו, ובהמשך מתואר עם מאוחד המתנער מן העבר וקם מחדש. השיר מסתיים בקריאה ל”תחייה” ובהעלאת דמותו של ביסמרק כסמל לרוח הגרמנית שקמה מחדש. זהו למעשה מאמר אידאולוגי חגיגי לרגל חג הפסחא, המציג את המהפך הפוליטי של 1933 לא כהשתלטות מפלגתית אלא כתחייה לאומית ורוחנית של העם הגרמני. קריקטורות נוספות ממשיכות את קו התמיכה בסדר החדש. ב־”Die nationale Eiche” – ”האלון הלאומי” נראה מרקס כורת את שורשיו של האלון הגרמני, בעוד הגזע מסומן בשמות ובסמלים לאומיים ובראשם ביסמרק – המחשה של הטענה הנאצית והלאומנית כי המרקסיזם חותר תחת יסודות האומה. בקריקטורה ”Der behinderte Frieden” – ”השלום המופרע” עומד אזרח מול שורות חיילים ואינו מצליח להגיע אל ”השלום” בגלל אנשי המלחמה החוסמים את דרכו; ובקריקטורה נוספת מוצג ארנב הצובע ביצי פסחא בצבעי הקיסרות ובצלב הקרס, תוך הצגת הסמלים הנאציים כחלק טבעי מן התחייה הלאומית של פסחא 1933. הגיליון כולו הוא מסמך מובהק מן השבועות הראשונים של הדיקטטורה הנאצית. חשיבותו אינה רק בקריקטורות האנטישמיות עצמן, אלא בצירוף ביניהן: חגיגת ”תחייתה” של גרמניה תחת הסדר החדש; הצגת המרקסיזם כאויב האומה; הפיכת מחנות הריכוז לנושא לבדיחה; ובעיקר שלילת הדיווחים על רדיפות היהודים כ״תעמולת זוועה״ תוך האשמת יהודים דוגמת פויכטוונגר בהפצתם. כל זאת מופיע בגיליון שנדפס ימים ספורים בלבד לאחר החרם הארצי על יהודי גרמניה, בשעה שהרדיפה האנטי־יהודית כבר הפכה ממסע תעמולה למדיניות רשמית של המדינה. קלדרדאץ' היה מגזין סאטירי בשפה הגרמנית מיסודם של אלברט הופמן ודוד קאליש שהחל את דרכו בברלין ב- 7 במאי 1848, והופיע ”מדי יום, למעט ימי חול”, הוא יצא באופן רציף עד שנת 1944. ונחשב לאחד המגזינים האיכותיים (מבחינה גרפית) שיצאו לאור במאה ה־19 ובראשית המאה ה־20. בתקופת ווימאר עמדת המגזין הייתה גרמנית-לאומנית.