בידספיריט | יומני גבלס 1942-1943 - יומניו

יומני גבלס 1942-1943 - יומניו האישיים של שר התעמולה הנאצי - ניו יורק, 1948 - מהדורה ראשונה - The Goebbels Diaries, 1942-1943 – יומני גבלס 1942-1943 - תמליל מלא של יומניו האישיים של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, מאת Louis P. Lochner, הוצאת Doubleday & Company, Inc., Garden City, New York. ניו יורק, 1948 - מהדורה ראשונה. אנגלית. מגיע עם הפרוספקט המקורי שיצא עם הספר - חוברת בעלת ארבעה עמודים מאת Seidel Candy אודות גבלס האיש ויומנו. יומניו האישיים של יוזף גבלס, שר התעמולה של הרייך השלישי, בתרגומו ובעריכתו של העיתונאי האמריקאי זוכה פרס פוליצר לואיס פ' לוכנר, אשר שימש במשך שנים כראש סניף סוכנות הידיעות AP בברלין. פרסום בעל חשיבות היסטורית חסרת תקדים, שכן הוא מהווה אחד המקורות הראשוניים והאותנטיים ביותר להבנת המנגנון הפנימי, האסטרטגיה המחשבתית וקבלת ההחלטות בצמרת השלטון הנאצי בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. לאחר כיבוש ברלין ב-1945 יומניו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס חולצו במצב חרוך וחלקי מתוך הריסות משרד התעמולה הנאצי על ידי אזרחים מקומיים שמכרו אותם כפסולת נייר, עד שהגיעו לידיו של לוכנר אשר זיהה את ערכם ההיסטורי, ערך, תרגם והוציא אותם לאור. קטעי היומן מכסים תקופה קריטית שבין ינואר 1942 לדצמבר 1943, שבה חלה נקודת המפנה במלחמה לרעת גרמניה. יומניו הם תיעוד אינטימי כמעט בלתי נסבל של רוע צרוף. אך הם גם התיעוד הטוב והמדויק ביותר על מה שהתרחש בדרגים הבכירים ביותר של גרמניה במהלך המלחמה. גבלס היה השקרן המיומן והלא מוסרי ביותר בעולם. הוא גם היה אחד מקבוצה קטנה מאוד של אנשים בגרמניה בזמן המלחמה שידעו את האמת על מה שקורה ומה שתוכנן. בזמן שבדה את רשת השקרים שלו לעם הגרמני ולעולם ביום, הוא סיפר את האמת ליומנו בלילה. היומן מספק מבט ישיר על עמדותיו של גבלס בנוגע למאמץ המלחמתי, לניהול התעמולה האזרחית, ליחסים הפנימיים בין היטלר לבכירי הרייך. לצד זה תיעוד מצמרר ומפורש של תכנון וביצוע השואה ורדיפת יהדות אירופה בזמן אמת, תוך חשיפת הציניות והפנאטיות האידיאולוגית שהניעה את הנהגת המדינה. מהיומן עולה בברור כיצד גבלס היה אחרי באופן ישיר לשעבודם של מיליונים ולרציחתם כאשר מה שהנחה אותו היה לעשות כל דבר שעשוי לשמר את הנאציזם לדורות בכל מחיר בעולם. כך למשל כתב ביומנו ב 11 במרץ 1943: ״פינוי היהודים מברלין הוביל למספר אירועים לא רצויים. לרוע המזל, מספר יהודים ויהודיות מנישואים מועדפים נעצרו גם כן, ובכך גרמו לפחד ובלבול. המעצר המתוכנן של כל היהודים ביום אחד הוכיח את עצמו כמעצר פתאומי עקב התנהגותם קצרת הרואי של תעשיינים שהזהירו את היהודים בזמן. לכן, לא הצלחנו לשים את ידנו על כ-4,000. הם משוטטים כעת בברלין ללא בתים, אינם רשומים במשטרה ומהווים באופן טבעי סכנה ציבורית. הוריתי למשטרה, לוורמאכט ולמפלגה לעשות כל שביכולתם כדי לעצור את היהודים הללו במהירות האפשרית...״. לאורכו של היומן אשר התפרסם כאן לראשונה אנו מוצאים קטעים נרחבים אודות יחסיו לנשים, דברים שנעשו בנשפי האופרה של היטלר בקרב בכירי הרייך השלישי, האופן בו ניהל את משרד התעמולה כאשר תרגל את אנשיו להתעלם מעובדות ולהתרכז בשקרים, טכניקות הנדסת תודעת ההמונים בהם נקט, החשיבות שראה בהפצת סרטי תעמולה להשרשת התעמולה הנאצית, האסטרטגיה שניהל כששלט על דיווחי הרדיו הגרמני, דברים שכתב ביומנו החושפים את החשדות שהיו לאדולף היטלר כלפי האנשים הקרובים אליו ביותר, כיצד עשה שימוש באמנות הגרמנית להפצת התעמולה הנאצית, שנאתו לעם האנגלי, שנאתו לכנסייה הנוצרית, התערבותו בענייני חזיתות המלחמה כשהוא מתעלם לחלוטין ממותם של חיילים גרמנים, הצורה בה תכנן את נאומיו כך שתשפיע על ההמונים, ועוד. המחבר אף הוסיף כאן בפתח הספר קטעים מוקדמים יותר מיומנו של גבלס המבטאים את ההערצה והאובססיה שלו להיטלר עצמו אשר כבר בשנים המוקדמות עשה מאמצים במטרה להתחבב על מנהיגו: ”והעיניים הכחולות הגדולות האלה! כמו כוכבים. הוא שמח לראות אותי. אני מאושר עד מוות.”, ”שנינות, אירוניה, הומור, סרקזם, רצינות, תשוקה, חום לבן - כל זה כלול בנאומו. לאיש הזה יש כל מה שצריך כדי להיות מלך. הטריבון הגדול של העם. הדיקטטור הקרב ובא.” בנובמבר 1925 כתב: ”אני רוצה שהיטלר יהיה ידידי. תמונתו עומדת על שולחני. פשוט לא הייתי יכול לשאת זאת אם אי פעם אצטרך להתייאש מהאיש הזה.” ב 29 בדצמבר 1925: ”ריידט. התעוררתי מוקדם בבוקר. שמיץ הביא לי חבילה. ברכת חג מולד מהיטלר. ספרו, כרוך בעור, עם הקדשה, כהוקרה על אופן הלחימה המופתי שלך. אני מאושר!” וכל לאורכו של היומן. 16 ביוני 1926: ”דיסלדורף. היטלר כאן כבר יומיים. היטלר, החבר הוותיק והיקר. אי אפשר שלא לחבב אותו כאדם. בנוסף, הוא אישיות יוצאת דופן. תמיד לומדים משהו חדש מהאיש העקשן הזה. כדובר הוא משלב מחוות, חיקוי ושפה בהרמוניה נהדרת. התועמלן מלידה. עם האיש הזה אפשר לכבוש את העולם״. המחבר לואיס פ' לוכנר (Louis P. Lochner) היה עיתונאי אמריקאי מוערך וראש סניף סוכנות הידיעות AP (Associated Press) בברלין במהלך שנות ה-20 וה-30, ועד לכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה בסוף 1941. מתוקף תפקידו הבכיר בברלין, לוכנר קיים קשרים מקצועיים רציפים ומורכבים עם צמרת השלטון הנאצי, ובראשה שר התעמולה יוזף גבלס. קשרים אלו כללו פגישות עבודה שוטפות, תדרוכים לעיתונות הזרה וראיונות עומק בלעדיים שקיים עם גבלס (במבוא לספר הוא מספר על פגישות עיתונאיות בלתי אמצעיות שהיו לו עם גבלס, כולל לאחר ליל הבדולח, כיצד כינס גבלס עיתונאים ונאם בפניהם שכל ״השמועות״ על ההרס שנעשה בחנויות ובתי היהודים בידי פורעים נאצים הכל שקר, ואת ההלם של העיתונאים למשמע דבריו השקריים, כשסיקרו בעצמם את הפרעות שעות קודם והיו נוכחים בעצמם בזמן האירועים). לוכנר ניצל את מעמדו הניטרלי באותן שנים כדי לקבל גישה בלתי אמצעית להנהגה הנאצית ולדווח על הנעשה בגרמניה לעולם המערבי,