בידספיריט | הסכם בדבר העמדה לדין וענישה

הסכם בדבר העמדה לדין וענישה של פושעי המלחמה במשפטי נירנברג. לונדון, 1946 - מהדורה ראשונה - Agreement for the Prosecution and Punishment of the Major War Criminals of the European Axis [and Charter of the International Military Tribunal] - ״הסכם בדבר העמדה לדין וענישה של פושעי המלחמה העיקריים של מדינות הציר האירופי [וחוקת בית הדין הצבאי הבינלאומי]. לונדון, 1946 - מהדורה ראשונה. Agreement by the Government of the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland, the Government of the United States of America, the Provisional Government of the French Republic and the Government of the Union of Soviet Socialist Republics for the Prosecution and Punishment of the Major War Criminals of the European Axis - ״הסכם בין ממשלת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, ממשלת ארצות הברית של אמריקה, הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית וממשלת איחוד הרפובליקות הסובייטיות הסוציאליסטיות בדבר העמדה לדין וענישה של פושעי המלחמה העיקריים של מדינות הציר האירופי. לונדון 8 באוגוסט 1945״. חוברת רשמית של הממשלה הבריטית, ובה פירוט של הסכם לונדון (London Agreement) שנחתם ב-8 באוגוסט 1945 בין ארבע המעצמות בעלות הברית: בריטניה, ארצות הברית, צרפת וברית המועצות. מסמך היסטורי זה הוא המסד המשפטי שהקים את בית הדין הצבאי הבינלאומי (IMT) והגדיר את חוקי היסוד שעל בסיסם התנהלו משפטי נירנברג לשפיטת בכירי פושעי המלחמה הנאצים. בפתח החוברת מופיע הטקסט המלא של ההסכם, המסתיים בחתימותיהם של נציגי ארבע המעצמות: לורד ג'ואיט (Jowitt) מטעם בריטניה, רוברט ה' ג'קסון (Robert H. Jackson, שהיה התובע הראשי במשפטים) מטעם ארצות הברית, רובר פאלקו (Robert Falco) מטעם צרפת, ואיוואן ניקיטצ'נקו (I. Nikitchenko) לצד אהרון טריינין (A. Trainin) מטעם ברית המועצות. במבוא למסמך מוזכרות הצהרות קודמות של בעלות הברית, ובעיקר הצהרת מוסקבה מ-30 באוקטובר 1943, שקבעה כי נאשמים בביצוע פשעים במדינות מסוימות יישלחו לאותן מדינות כדי להישפט לפי חוקיהן, בעוד פושעי מלחמה עיקריים שפשעיהם אינם מוגבלים למיקום גיאוגרפי מסוים יישפטו בהחלטה משותפת של בעלות הברית. בסוף ההסכם מופיעים גם הסעיפים בשפה הרוסית. ההסכם קובע את הקמתו של בית הדין לשפיטת פושעי המלחמה הנאצים, יחידים או חברי ארגונים, ומגדיר כי סמכויותיו ומבנהו ייקבעו בחוקה המצורפת לו. המדינות החתומות מתחייבות לספק חומר חקירה ולהעביר את החשודים, תוך שמירה על עקרונות הצהרת מוסקבה להסגרת פושעים למדינות שבהן בוצעו הפשעים. ההסכם נכנס לתוקף ביום חתימתו לשנה עם אפשרות הארכה, ונחתם בלונדון בשלוש שפות על ידי נציגי ארבע המעצמות: בריטניה, ארה”ב, צרפת וברית המועצות. חשיבותו ההיסטורית והמשפטית של הסכם זה חסרת תקדים, שכן לראשונה בתולדות המשפט הבינלאומי שיתפו פעולה ארבע המעצמות הגדולות כדי להגדיר קטגוריות פשע חדשות ולבחון אחריות פלילית אישית של מנהיגי מדינה. נספח ההסכם, המוכר כ”חוקת נירנברג” (Nuremberg Charter), הגדיר באופן פורמלי פשעים נגד השלום, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ובכך הניח את היסוד למשפטי נירנברג, לתפיסת הצדק המודרנית בעקבות השואה ולפיתוח המשפט הפלילי הבינלאומי כולו, לרבות הולדת המושג המשפטי של ״רצח עם״ והקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי שנים לאחר מכן. המסמך נחתם בלונדון על ידי נציגי ארבע המעצמות, והוא מייצג את המעבר ממה שעשוי היה להראות כנקמת מלחמה להליך שיפוטי סדור וציבורי שהטיל אחריות אישית על אדריכלי הנאציזם. 31 עמ׳ מצב טוב מאד.