בידספיריט | תוכנייה רשמית לסרט התעמולה האנטישמי

תוכנייה רשמית לסרט התעמולה האנטישמי הנאצי ”היהודי זיס” שיצא בגרמניה הנאצית ביוזמת שר התעמולה יוזף גבלס - תוכנייה רשמית לסרט התעמולה האנטישמי הנאצי הנודע ”היהודי זיס” (Jud Süß) שביים פייט הרלן (Veit Harlan) והופק על ידי חברת Terra בשנת 1940 ביוזמת שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס ומשרדו -  ברלין, 1939. המוציא לאור והאחראי על התוכן, פאול איקס (Paul Ickes) מברלין-שטגליץ. התוכנייה כוללת פירוט מלא של שחקני הסרט והצוות הטכני ותצלומים נבחרים של סצינות מתוך הסרט. בשער התוכנייה תצלום דרמטי של השחקן פרדיננד מריאן בתפקיד יוזף זיס אופנהיימר לצד השחקנית קריסטינה זדרבאום בתפקיד דורותיאה שטורם. התוכנייה ממחישה באמצעות תצלומים מהסט את המסר האנטישמי של הסרט: זיס מנצל את מצוקתו הכלכלית של הדוכס כדי לצבור כוח ולבטל הגבלות על יהודים, תוך שהוא מנהל אורח חיים ראוותני ורוקם מזימות נגד הסביבה ונגד דורותיאה. חלקה האחרון של התוכנייה מתעד את נפילתו הדרמטית: מותה של דורותיאה, המרד באצולה ומותו הפתאומי של הדוכס, ולבסוף את משפטו והוצאתו להורג של זיס בכלוב הברזל. בראש רשימת השחקנים מצוין פרדיננד מריאן בתפקיד זיס, היינריך גאורגה כדוכס קרל אלכסנדר, ורנר קראוס בתפקידים הכפולים של הרב לוו והמזכיר לוי, וקריסטינה זדרבאום בתפקיד דורותיאה. לצד הרשימה מופיע תצלום של דורותיאה וארוסה אקטואריוס פאבר (מגולם על ידי מאלטה יגר), וכן צוות ההפקה הכולל את הבמאי פייט הרלן, התסריטאים, המלחין וולפגאנג צלר, הצלם ברונו מונדי ומעצבי התפאורה והתלבושות, לצד תצלום מסצנת נשף חצר המלכות. התסריט והצילומים של הסרט החלו בסוף שנת 1939 (בעקבות הנחייתו של יוזף גבלס לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה), ולכן זכויות היוצרים על חומרי הסט והתוכנייה נרשמו כבר בשנה זו. למעשה צילומי הסרט הושלמו באביב 1940, והקרנת הבכורה העולמית שלו התקיימה ב-5 בספטמבר 1940 בפסטיבל הסרטים של ונציה, ולאחר מכן בברלין ב-24 בספטמבר 1940.  בשנת 1934 הפיק מייקל בלקון באנגליה את הסרט ”היהודי זיס” (Jew Suess), בכיכובו של קונרד ויידט, כסרט שנועד להזהיר מפני האנטישמיות הגרמנית דוקא. סרט פרו-יהודי זה לכד את תשומת לבו של יוזף גבלס אשר האמין בכוחם של סרטי הקולנוע להשפיע על הציבור, וב-1939 ביקש ליצור סרט שיסייע לעצב את דעת הקהל נגד היהודים דוקא לקראת גיבוש ”הפתרון הסופי”. גבלס יזם הפקת גרסה גרמנית שהיתה לאחד מסרטי התעמולה האנטישמיים החריפים והמפורסמים שנוצרו אי פעם. הוא ביקש מהרלן לביים את היצירה האנטישמית החריפה ”היהודי זיס” על פי תסריט מאת אברהארד וולפגנג מילר, המספר את סיפורו של יוזף זיסקינד אופנהיימר, אך בהיבט המאמץ את ההשקפה הנאצית ביחס ליהודים ומשרת את תעמולת המפלגה. הרלן היה מעורב בכתיבת התסריט ולקח על עצמו את עבודת הבימוי. לגילום דמותו של זיס נבחר השחקן האוסטרי פרדיננד מריאן, גבר שאינו בעל חזות ארית טיפוסית, ושכבר רכש ניסיון בגילום תפקידי נבל על במת התיאטרון ובקולנוע. מריאן נרתע מלשמש כלי בתעמולתו של גבלס ולא חפץ בזיהוי עם דמות היהודי או עם התעמולה הנאצית, אך לבסוף נאלץ בלית ברירה להיעתר ללחציו של גבלס, בשל תשלום כספי גבוה של חמישים אלף מארק שהוצע לו על התפקיד, כפול מכל משכורת שקיבל עד כה. כאן התהפכו התפקידים - הסרט מתאר את זיס, סוחר יהודי תאב בצע ומרושע המתגורר בגטו פרנקפורט. עיסוקו של זיס בהלוואה בריבית, וכדי לקדם עצמו כלכלית וחברתית הוא משתמש במניפולציות, שחיתות ושוחד. כדי להסוות עצמו, הוא מגלח את זקנו ופיאותיו ומחליף את מעילו הארוך בלבוש נוצרי. תככנותו משתלמת, לכאורה, והוא מגיע לעמדה פוליטית משפיעה בחצרו של הדוכס מווירטמברג, בה הוא ממשיך לצבור כוח וממון. הוא מצליח להסיר את הצו נגד יהודים, וחבורה שלמה מפרנקפורט מגיעה לשטוטגרט ומתחילה לעשות בה שמות, לגזול את הנוצרים ולעשוק את הכלכלה המקומית. המניפולציות התככניות של היהודי מובילות את הדוכסות אל סף מלחמת אזרחים, אך לבסוף יוצא הצדק לאור ושחיתותו של זיס נחשפת. הוא מוקע, מועמד לדין ונידון לתלייה בגרדום. בסוף הסרט האיסור על נוכחותם של יהודים בשטוטגרט מתחדש והם מגורשים, כשאבי הנערה מפציר בדורות הבאים לשמור על החוק לעד כדי למנוע מעצמם סבל רב. הסרט נועד להמחיש את הסכנה לגרמניה דווקא מן היהודים המתבוללים, אלה הנראים ומתלבשים כגרמנים מודרניים. יהודים כאלה, המשילים מעליהם את סימני הזיהוי היהודים ושקשה להבחין מיד בשונותם וערמומיותם, הם המסוכנים ביותר, על פי ”היהודי זיס” בגרסתו הנאצית. הדימוי שנוצר בסרט, של היהודי השנוא, התככן והזומם, שימש היטב את התעמולה הנאצית בשנים אלו, והגביר אצל האוכלוסייה את רגש הדחיה והשנאה כלפי היהודים, שגם ככה היה בשיאו, בפרוץ המלחמה.  הסרט, שיצא אל אולמות הקולנוע בשנת 1940, היה להצלחה גדולה ונצפה על ידי 20 מיליון צופים בגרמניה ועוד כ-20 מיליון צופים ברחבי אירופה. הצלחתו הייתה רבה לאין שיעור מזו של הסרט ”היהודי הנצחי” שיצא באותה עת - ביומרה של סרט דוקומנטרי המציג באופן בוטה את היהודים כעכברושים וכטפילים מזיקים, מלוכלכים ומכוערים. [6] עמודים. מצב טוב מאד.