בידספיריט | מכתב חשוב בו מתנגד דוד

מכתב חשוב בו מתנגד דוד צבי פנקס למינויו של חיים וייצמן לנשיא מועצת המדינה הזמנית. 17 במאי 1948 - מכתב חשוב בחתימת דוד צבי פנקס (מחותמי מגילת העצמאות) בו הוא מביע את התנגדותו למינויו של חיים ווייצמן לנשיא מועצת המדינה הזמנית. 17 במאי 1948 - שלושה ימים לאחר טקס הכרזת העצמאות (חודשים ספורים לפני שאושר מינויו של ווייצמן לנשיא מדינת ישראל).  במכתב ששלח לעמיתיו במרכז העולמי של המזרחי בירושלים הוא כותב כי עם פתיחת ישיבת מועצת המדינה הוצע בשם הרוב בממשלה לבחור את ד״ר ויצמן כנשיא מועצת המדינה. ״ההצעה באה לי כהפתעה ולא שמעתי עליה מקודם מנציגנו בממשלה״. הוא מציין שבן גוריון ואחרים תמכו בהצעה, אך הוא מתנגד לה. במכתבו הוא מנמק את הסיבות להתנגדותו - פנקס החזיק בדעה שרוב חברי הקונגרס התנגדו לקו המדיני של וייצמן ולכן היה עליו לעזוב את נשיאות הסוכנות היהודית. ומוסיף: ״בחירתו של ויצמן כנשיא מועצת המדינה צריכה להתפרש כהתקרבות מצדנו אל קו ויצמן עם כל מה שהוא מסמל - ובזה רואה אני סכנה פוליטית חיצונית ופנימית״. פנקס מוסיף, כי יש לחשוש שאם יבחר ווייצמן לנשיא הדבר עשוי לגרום נזק משום שהוא ״כדרכו בקודש״ יצהיר הצהרות פוליטיות חסרות אחריות. הוא מוסיף ומביע את מורת רוחו מהעובדה שחבריו לסיעה נציגי ה״מזרחי״ בממשלה מחליטים בענינים חשובים בלי התיעצות עם חברי מועצת המדינה. ומודיע כי לאור העובדה שמינוי נעשה ללא התייעצות עמו הוא שומר לעצמו את הזכות לפעול בענין כראות עיניו. המתח המרכזי סביב בחירת חיים ויצמן נבע מהמחלוקת על דרכו המדינית מול הבריטים בשנים שקדמו להקמת המדינה, והן משום שפנקס ראה בו כמצייג ״זרם מסויים״. ויצמן, שהנהיג את התנועה הציונית במשך עשורים, דגל בקו של שיתוף פעולה דיפלומטי הדוק עם בריטניה, גם כאשר זו החלה להצר את צעדי היישוב היהודי (מדיניות ”הספר הלבן”). קו זה עורר התנגדות חריפה מצד דוד בן-גוריון והזרמים האקטיביסטיים בתנועה הציונית, שהובילו מצידם לדרך של מאבק והתעצמות צבאית. פנקס מזכיר במכתב את הקונגרס הציוני ה-22 (בזל, 1946), שם הגיעה המחלוקת לשיא: רוב הצירים התנגדו להצעתו של ויצמן להשתתף בשיחות בלונדון ללא תנאים מוקדמים, מה שהוביל להתפטרותו של ויצמן מנשיאות ההסתדרות הציונית. במישור הפוליטי הפנימי בישראל של מאי 1948, בחירת נשיא למועצת המדינה הזמנית הייתה השאלה המוסדית הראשונה במעלה. בן-גוריון תמך בבחירת ויצמן, למרות המשקעים ביניהם, בין השאר  מתוך הבנה שדמותו של ויצמן היא נכס הסברתי ודיפלומטי חסר תחליף מול הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד מול ארצות הברית, שם היו לו קשרים ענפים בדרגים הגבוהים ביותר. המינוי נועד להעניק למדינה החדשה חזות של יציבות וממלכתיות בזמן שהיא נתונה במלחמה קיומית. עבור דוד צבי פנקס ותנועת המזרחי, ההתנגדות הייתה עקרונית ופרוצדורלית כאחד. אידיאולוגית, הם חששו שויצמן יפעל באופן עצמאי וימשיך לקדם את תפיסת ה”מינימליזם” המדינית שלו, מה שנתפס בעיניהם כסכנה למדינה הצעירה. במישור המפלגתי, המכתב משקף את המאבק על מקומה של הציונות הדתית בתוך קואליציית הממשלה הזמנית; פנקס זעם על כך שנציגיה הבכירים של תנועתו בממשלה (כמו הרב פישמן) קיבלו החלטות הרות גורל בתיאום עם בן-גוריון, מבלי להתייעץ עם חברי התנועה במועצה, ובכך החלישו את כוח המיקוח של המפלגה מול מפלגת השלטון מפא”י. דוד צבי פנקס (1895-1952), פוליטיקאי ישראלי, מחותמי מגילת העצמאות ושר התחבורה השלישי של מדינת ישראל מ-8 באוקטובר 1951 ועד פטירתו. היה חבר אספת הנבחרים, הוועד הלאומי ומועצת המדינה הזמנית (המוסד המחוקק של המדינה עם הקמתה) ויו”ר ועדת הביטחון שלה במלחמת העצמאות. בעת הקמת המוסדות המשפטיים של המדינה שימש כיו”ר הוועדה שקבעה את ועדות מינוי השופטים ונטל חלק בקביעת הרכב בית המשפט העליון. הוא נבחר לכנסת הראשונה ברשימת החזית הדתית המאוחדת והיה יו”ר ועדת הכספים של הכנסת מטעמה. כחודשיים לפני פטירתו מהתקף לב היה קרבן לניסיון התנקשות.  [1] דף. הדפסה במכונת כתיבה וחתימת ידו של פנקס. חורי תיוק. מצב טוב מאד.