בידספיריט | גילוי דעת מטעם ארגון הלח״י

גילוי דעת מטעם ארגון הלח״י בתגובה להצעת ״שביתת נשק״ שעלתה באו״ם. 16 במאי 1947 - גילוי דעת מטעם ארגון הלח״י לאחר הכינוס המיוחד שהתקיים באו״ם בנושא עתידה של ארץ ישראל ושביתת נשק זמנית. ״במחתרת״ כ״ו באייר תש״ז - 16 במאי 1947. באפריל 1947, לאחר שהבינה כי היא אינה מצליחה להשתלט על פעילות המחתרות העבריות בארץ ישראל ועל לחץ ההעפלה, העבירה ממשלת בריטניה את שאלת ארץ ישראל לאו”ם. במושב האו״ם הוחלט על הקמת ועדת אונסקו”פ (UNSCOP - ועדת החקירה המיוחדת של האו”ם לענייני ארץ ישראל). כחלק מהדיונים לקראת הגעת הוועדה, עלתה הקריאה מצד מזכירות האו”ם ומצד גורמים בינלאומיים להכריז על ”הפסקת אש” (שביתת נשק) בין המחתרות לבין השלטון הבריטי, כדי לאפשר לוועדה לחקור את המצב באווירה רגועה. הכרוז שלפנינו מהווה מענה רשמי של הלח”י לקריאה הזו. הארגון מביע כאן חשדנות עמוקה כלפי הכוונות הבריטיות. ״אם שלטונות הכבוש יתחמקו מלהענות לפנית או״ם ויוסיפו לנהוג בשיטות הדכוי האכזריות, נהיה נאלצים להגיב על פרובוקאציות אלה בצורה החריפה ביותר״. ארגון הלח”י מצהיר כי הוא אינו מוכן להניח את הנשק אם בריטניה תמשיך במדיניותה נגד הישוב היהודי. הוא טוען שהצהרות הבריטים במושב האו”ם הן ”תכסיס” אשר מטרתו להרוויח זמן ולהנציח את הכיבוש. בדברם מתנים אנשי הלח״י את קיום שביתת הנשק בכך שגם שלטונות המנדט הבריטי יפסיקו את פעילותם העוינת נגד הישוב היהודי בארץ ישראל - אנשי הארגון דרשו את הפסקת גירוש המעפילים, הפסקת פעילותם של ״בתי הדין״ של הצבא הבריטי בארץ ישראל, הפסקת גירושם של לוחמי המחתרות אל מחוץ לשערי הארץ, ביטול הגבלה על חופש התנועה, הפסקת המצור ברחובות, ועוד.  הכרוז נכתב בכ”ו באייר תש”ז (מאי 1947). זהו רגע מכריע שבו המחתרות (אצ”ל ולח”י) מסרבות לקבל את מרות המוסדות הלאומיים (הסוכנות היהודית) שנטו לשתף פעולה עם ועדת האו”ם בדרכים דיפלומטיות. הלח”י מבהיר כאן כי ”האחריות על המצב... תחול אך ורק על ראשם של שלטונות האויב”, ובכך הוא נותן לגיטימציה להמשך הפעולות המלחמתיות (כמו הפריצה לכלא עכו שאירעה באותו חודש ממש). דוגמה קלאסית לשימוש של הלח”י בלוחמה פסיכולוגית ודיפלומטית מול הקהילה הבינלאומית, תוך הצגת הבריטים כצד האלים והבלתי חוקי בעימות. [1] דף. 51x24 ס״מ. סימן קיפול. מצב טוב מאד.