בידספיריט | KAMPTEGNET - שבועון אנטישמי שיצא

KAMPTEGNET - שבועון אנטישמי שיצא בדנמרק כמקבילו של ה״דר שטירמר״ הנאצי - גיליון מיום 13 במאי 1943 - KAMPTEGNET - Dansk Ugeblad til Kamp for Sandheden - ״אות המאבק - שבועון דני למאבק למען האמת״ - שבועון תעמולה מתקופת הכיבוש הגרמני בדנמרק בזמן מלחמת העולם השנייה, שיצא לאור תחת השפעה פרו־נאצית מובהקת, והיה למעשה מקבילו של ה״דר שטירמר״ הנאצי. בעריכת Aage H. Andersen (מנהיג התנועה האנטישמית הקיצונית ביותר בדנמרק וחבר במפלגה הנאצית הדנית DNSAP). העיתון שימש כלי להפצת תעמולה אנטי־קומוניסטית ואנטי־יהודית. גיליון 13 במאי 1943 - מהגיליונות האחרונים של KAMPTEGNET שיצאו לאור (במאי 1943 נסגר העיתון סופית). העיתון כולו לאורך כל הכתבות והמאמרים ללא יוצא מן הכלל עוסק בהסתה פרועה נגד היהודים. הוא רווי ברטוריקה אנטישמית חריפה האופיינית לתעמולה הנאצית וזהה במסריו ל״דר שטירמר״ הנאצי. גם כאן  בתחתית עמוד השער הופיע הסלוגן: ״מחשבה גזעית עומדת מעל פטריוטיות מקומית״ (הסלוגן אשר הופיע ב״דר שטירמר״ היה ״היהודים הם אסוננו״).  הכותרת הראשית באדום: ”אף לא ניצול אחד בקופנהגן לאחר תבוסת גרמניה, אומר היהודי-סובייטי איליה ארנבורג”. כותרת הפחדה שנועדה לצייר את היהודים והקומוניסטים כמי שמתכננים רצח עם בדנים אם גרמניה תפסיד במלחמה. למטה מימין תחת הכותרת ״אויבי אירופה״ מופיעה קריקטורה אנטישמית סטריאוטיפית המציגה את היהודים כחולדות המשתלטות על כדור הארץ והתיאור האנטישמי: ״אירופה לא צריכה להיות נשלטת ע״י... חולדות״. מאמר המערכת בעמוד השער תוקף את הזרמים המתונים בדנמרק. תחתיו מוגש לקורא תוכן העיתון: ״הבונים החופשיים היהודי״, ”היהודי-סובייטי מייסקי” (התייחסות לאיוואן מייסקי, שגריר בריה”ט בלונדון). ”האינטרנציונל היהודי-בולשביקי”, ”יהודים נסתרים בטורקיה”. ״ביקור אצל נשיא העולם״, ”פשיעה יהודית בניו יורק”. בעמודי הפנים כתבות אנטישמיות נרחבות. כך מובא ציטוט מדבריו של אדולף היטלר כי בסוף המלחמה יקרסו כל המדינות ששיתפו פעולה עם היהודים בזמן המלחמה, ציטוט מדבריו של איליה ארנבורג המצפה לכך שגרמניה הנאצית ורוסיה יתישו זו את זו בקרבות עזים ובינתיים יבואו האנגלים והאמריקאים ויעזרו ליהודים. מאמר שכותרתו: ״ביקור אצל נשיא העולם״ תוקף את היהודים וטוען כי באמצעות ״הבונים החופשיים״ הם מתכננים להשתלט על כל העולם. מאמר אחר קורא לאזרחי דנמרק לתמוך בגרמניה הנאצית משום שאחרי שתנצח במלחמה הם יהנו מזכויות הברית הזאת. המאמר ״יהודים סודיים בטורקיה״ מזהיר מפני יהודים שלמראית עין ממירים דתם, אך בפועל נשארים יהודים. מאמר נוסף מונה שמות של נושאי תפקידים בכירים באנגליה שהינם יהודים. מאמר תחת הכותרת: ״השפעת היהודים בזמן הנוכחי״ מזהיר מפני בריתות שהיהודים כורתים עם מדינות בעלות השפעה כדי לשלוט באמצעותן בכל העולם. כמו״כ מופיע קטע שכותרתו: ״פשיעה יהודית בניו יורק״ הטוען כי בניו יורק שולטת כנופיה יהודית: ״היהודים, במיוחד בניו יורק הקימו אגודות גנגסטרים מיוחדות. הם פועלים תחת הנהגה מאוחדת על פי תוכניות מתוכננות במדויק בחלקים השונים של העיר וחולקים את הרווחים מפעילותם הפלילית המאורגנת. עבור היהודים הונאת ביטוח היא תחום עבודה רווחי במיוחד...״. מאמר אחר תחת הכותרת ״חיי עסקים״ עוסק בגנות בעלי עסקים יהודים מפורסמים כגון בני משפחת מאייר, אלפרד הורוביץ ושו״ת, ואחרים. מאמר אחר מזהיר את מדינות אירופה מפני גל הגירה של יהודים, ועוד. השבועון Kamptegnet בנוסף להיותו עיתון אנטישמי בוטה במיוחד, הוא ידוע לשמצה בכך שפרסם רשימות של יהודים דנים וקרא לרדיפתם בשנות המלחמה. שם העיתון רומז ל״מיין קאמפף״ של אדולף היטלר (״מאבקי״ - ״אות המאבק״). העיתון נחשב לאחד הפרסומים האפלים והקיצוניים ביותר בהיסטוריה של דנמרק. הוא היה שופר תעמולה אנטישמי ארסי שתפקידו היה להכשיר את הקרקע לרדיפת יהודי דנמרק. העיתון החל לפעול רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה במאי 1939 והמשיך לאורך שנות הכיבוש הגרמני של דנמרק עד מאי 1943. הוא נסגר במאי 1943, חודשים ספורים לפני אירועי הצלת יהודי דנמרק באוקטובר 1943, בעיקר בשל הליכים משפטיים ותביעות דיבה נגד עורכיו, וכן בשל שינויים במערך התעמולה הגרמני בדנמרק. שני אנשים עמדו במרכז הפעילות של העיתון, שניהם דמויות שנויות במחלוקת בהיסטוריה הדנית: אוגה ה. אנדרסן (Aage H. Andersen): המייסד והמוציא לאור. אנדרסן היה אנטישמי פנאטי שהנהיג את ”הליגה האנטי-יהודית הדנית” (DAL). הוא נחשב לקיצוני כל כך, שאפילו המפלגה הנאצית הדנית (DNSAP) הרחיקה אותו משורותיה בשלב מסוים כי הצהרותיו נחשבו למזיקות מדי. השנייה היתה אולגה אגרס (Olga Eggers): עורכת העיתון בין יוני 1940 לפברואר 1942. המקרה של אגרס הוא אחד המרתקים והטרגיים: היא החלה את דרכה כסופרת מוערכת, סוציאל-דמוקרטית ולוחמת לזכויות נשים וזכויות מיניות, אך עברה הקצנה חריפה והפכה לאחת התועמלניות האנטישמיות הבולטות בדנמרק. העיתון אימץ את שיטת התעמולה של יוליוס שטרייכר (עורך ה-Der Stürmer) באמצעות שימוש נרחב באיורים גרוטסקיים של יהודים, כותרות בוטות והפחדה. כמו״כ העיתון נהג לפרסם שמות של יהודים דנים, בתי עסק בבעלות יהודית או אנשים שקיימו קשרים עם יהודים, תוך קריאה להחרמתם. למרות שהעיתון לא היה ביטאון רשמי של הממשל הגרמני, הוא נהנה מתמיכה וממימון של רשויות הכיבוש. הגרמנים השתמשו בו כדי לבחון את תגובת הציבור הדני לאנטישמיות בוטה. עם זאת, בגלל שהציבור הדני ברובו סלד מהסגנון הקיצוני של אנדרסן ואגרס, העיתון מעולם לא זכה לתפוצה רחבה באמת מחוץ לחוגים הנאציים המובהקים. בשנת 1943, לאחר שהעיתון הסתבך במספר תביעות משפטיות על השמצה (אשר חלקן הסתיימו בהרשעות נגד אגרס ואנדרסן), הוחלט לסגור אותו. אנדרסן המשיך לערוך פרסום אחר בשם Racetjenesten (”שירות הגזע”), אך השפעתו דעכה. לאחר המלחמה, שניהם נשפטו על שיתוף פעולה עם הנאצים. ב-19 באוגוסט 1947 נידון אגה ה.