בידספיריט | מאוטהאוזן - מהשהות והחיים במחנה

מאוטהאוזן - מהשהות והחיים במחנה ריכוז גרמני - עדות אסיר. צ׳כיה 1945 - מהדורה ראשונה - Mauthausen; z pobytu a života v německém koncentračním táboře třetího stupně מאוטהאוזן - מהשהות והחיים במחנה ריכוז גרמני תואר שלישי מאת אנטונין הרובן. עדות קשה ומוקדמת על זוועות מחנה מאוטהאוזן מאסיר ששהה בו במשך כשלוש שנים. פרוסטיוב (צ'כיה), 1945 - מהדורה ראשונה. צ׳כית. נדיר. ״בחדר האמבטיה הם שכבו על הרצפה, עירומים לחלוטין, חסרי אונים, עם פצעים נוראיים בכל גופם. ליחה שחורה ומוגלה, שמהם זחלו תולעים במאות, פלטה צחנה נוראית. ראיתי עיניים עמומות, מפוזרות, שפנו אלינו בבקשה אילמת אך כה דחופה למזון. ואלה היו אנשים שחיו פעם ועשו עבודה פעילה, שהיו להם שם משלהם ורצון משלהם, היו להם משפחות. והיום, שלדים בעלי ריח נורא, סתם מספרים חסרי רגישות, לא עצמאיים וכמעט חסרי רגישות לפצעים, כמהים רק למזון. זה מה שהנאציזם הגרמני, הרעל הנורא והמסוכן ביותר של האנושות, עשה מהם. התמנון הנאצי הגרמני, מפלצת האס אס, עטף את עצמו סביבם לחלוטין בזרועותיו ומצץ אותם עד לשד עצמותיהם, והשליך את העצמות שלא יכול היה לעכל אל הלהבות. ראיתי מראות נוראיים שגרמו לדמי להתקרר. אסיר חולה עם פלגמון קשה על רגלו הובא לחדר האמבטיה והונח ליד האיש המסכן, שרק גנח חלשות. לאחר זמן מה, האסיר הגונח התאושש, התיישב, רץ סביבו בעיניים מטשטשות ונפל על האסיר עם הליחה. מיד לאחר מכן נשמעה שאגה נוראית. האסיר הרעב נשך את הליחה של האיש האומלל ששכב מתחתיו ומצץ את המוגלה מהפצע. האסיר ננשך כל כך ברגלו של חברו עד שכמעט לא יכולנו למשוך אותו משם.... כשראינו את הבלגן הזה של שלדי אדם זוחלים זה על זה, צורחים, בוכים ומתים, אנחנו הנוכחים כמעט השתגענו. אולם, אנשי האס-אס המפקחים צעדו ביניהם בחיוך ציני, בוחנים אותם בעיניים כאילו אנו מביטים במזיק דוחה שנועד להירמס. הם צחקו בקול רם למראה הכואב ביותר...״ (מתוך הפרק בספר: ״לחוות את מאוטהאוזן בחצות הלילה״). זיכרונותיו האישיים של אנטונין הרובן אשר שהה במחנה בתקופה ארוכה של כשלש שנים. בספרו מתאר הוא את חיי היומיום הבלתי אפשריים במחנה - ההתרחשויות הקשות אותן חווה על בשרו ולהן היה עד, בקטעים רבים הקשים מאד לקריאה בשל הזוועות היומיומיות המתוארות בהם. המחבר, אשר השתייך ל”קבוצת ההתנגדות הלאומית” אשר פעלה במחתרת נגד גרמניה הנאצית לאחר הכיבוש הגרמני נעצר באוקטובר 1941 כאחראי המחתרת על ענייני הדואר הטלגרף והתחבורה. לאחר שנלקח למרתפי הגסטפו ונחקר במשך 11 שעות במהלכן איבד את ההכרה שלש פעמים בשל המכות הקשות, נשלח לכלא ל 24 שעות, שם נגזר עליו בבית דין צבאי להישלח למאוטהאוזן. מפקד הגסטפו בברנו הודיע לו כי הוא שולח אותו למחנה שם ”עליו למות תוך שלושה חודשים”. הוא הגיע למאוטהאוזן בפברואר 1942, וכבר בקבלת הפנים הראשונה הוצאו שנים מחבריו להורג לנגד עיניו. בספרו מגולל הוא לפרטים את המעשים הנוראים והסאדיסטים של הנאצים בכל החודשים הארוכים בהם הוחזק במאוטהאוזן, באופן שקשה לתאר כאן. הוא מתאר לפרטים את שיטות ההרג ושריפת הגופות שנעשתה במחנה, וכן את עבודות הכפייה השונות בהן מצאו האסירים מדי יום את מותם. הוא חווה על בשרו את האכזריות הנאצית אינספור פעמים וכפי שהוא מתאר: ״אנשי האס אס אומנו רק לרצח מדעי. הם ידעו אילו מקומות בגוף האדם הם הכואבים ביותר, הם ידעו איך להכות כדי שהאסיר יסבול כמה שיותר והם ידעו איך להאט עינויים ומוות והייתה להם מערכת אמיתית בתחום הזה.... אחרי הכל, אנשי האס אס גויסו בעיקר מאנשים מושחתים ופגומים באופיים... ולגבי המאסף המקולל הזה הכריזו הנאצים שזהו פריחת האומה. כמובן, איזו אומה, שזו היא פריחתה. והאומה, כולה, הייתה מושחתת ורעה מהשורש. אם ניקח את המומחים שלהם, כפי שהכרנו אותם במאוטהאוזן, תחת הסטנדרט שלנו, עלינו להכריז שהם היו אנשים עם אינטליגנציה של פרימיטיבים, שלא ידעו לחבר, להכפיל או לחלק, אנשים טיפשים מטבעם, שלעולם לא יוכלו לעשות שום עבודה מועילה ופורייה. גאונותם, אותה הכריזו, באה לידי ביטוי רק ברצח, בהתרברבות מדהימה ובמסירות אידיוטית למנהיגם״. למרות כל מה שעבר, מתוך קבוצה של כמה אלפי אסירים שעברו במחנה בשלש השנים ששהה בו הצליח להינצל הוא ועוד כמה עשרות אסירים, ולספר את סיפורו הנורא בתום המלחמה.  בפתח כל פרק בספר מופיע חיתוך עץ של סצינה מהמחנה קשה לצפייה מעשה ידי הצייר, הגרפיקאי והמאייר הצ'כי אנטונין קמניק (1886-1959). מול עמוד 122 מופיעה דמותו של היטלר המורכבת ממשפטים המטיחים בפניו את כל האשמה הרובצת עליו, ואת הפשעים שביצע מעשה ידי ק. פבליק. נדיר. ארבע רשומות בלבד בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. 122 [4] עמ'. דפים מנותקים בחלקם. מצב כללי טוב.