בידספיריט | ״כל האוכלוסייה היהודית סבלה אתמול

״כל האוכלוסייה היהודית סבלה אתמול משלטון טרור״ - הפוגרומים בגרמניה - המיעוטים הגזעיים, הדתיים והפוליטיים - התגובה הרשמית בבית הנבחרים הבריטי לפרעות ליל הבדולח. פריז, 1939 - מהדורה ראשונה - Les Minorités Raciales, Religieuses et Politiques Les Pogromes en Allemagne - הפוגרומים בגרמניה - המיעוטים הגזעיים, הדתיים והפוליטיים. פרסום נדיר בהוצאת Races et Racisme, המתעד בזמן אמת את דיוני בית הנבחרים האנגלי ביום 21 בנובמבר 1938 – שעסק בתגובה המתוכננת נגד גרמניה הנאצית ימים ספורים לאחר פרעות ליל הבדולח. פריז, 1939 - מהדורה ראשונה. פרסום חשוב המביא את התגובה הבריטית והאירופית לזוועות שנעשו בליל הבדולח בגרמניה סמוך למאורעות. נדיר ביותר.  ״הביטויים האחרונים של הגזענות הגרמנית, אשר ברייך הביאו לפוגרומים העקובים מדם של נובמבר 1938, עוררו רגשות רבים באנגליה. גל של זעם שטף את דעת הקהל בארץ גדולה זו, שבה כבוד האדם וחופש המצפון הם אחד העקרונות הבסיסיים של המערכת החברתית. בית הנבחרים, בדיון בעל אופי גבוה ועומק רגשי נדיר, הקדיש מושב שלם לשאלת המיעוטים הגזעיים, הדתיים והפוליטיים. מהשמרנים ועד מפלגת הלייבור, כולל נציג הממשלה, הבית, באמצעות נואמיו הטובים ביותר, ביקש לגנות את שיטות הגזענות הבלתי נתפסות בפעולה, מה שאחת הדמויות האצילות ביותר באנגליה, לורד בולדווין, כינתה אכזריות של אדם לאדם. לאחר ששקל דרכים לסייע לקורבנות האומללים של רדיפה דתית, הבית אימץ פה אחד הצעה הקוראת לגזר דין חמור נגד שליטי גרמניה של ימינו. תמיכת בית הנבחרים משקפת את תמיכת העם האנגלי...״ (מפתח החוברת). חוברת חשובה המתעדת את התגובה הבריטית הרשמית לאירועי ליל הבדולח (שקרו בנובמבר 1938) בעקבות קריאתו של לורד סטנלי בולדווין, שהיה ראש ממשלת בריטניה זמן קצר לפני כן, והקים את ”קרן בולדווין” לסיוע לפליטים מגרמניה בעקבות הפרעות. החוברת תורגמה לצרפתית ע״י מר סיימון ווניקוף ויועדה להפצה בקרב דוברי צרפתית כדי לעורר מודעות בינלאומית למתרחש בגרמניה הנאצית. בחוברת פרוטוקולים של דיוני בית הנבחרים Chambre des Communes, ובפרט תמלילים של הדיון שנערך בפרלמנט הבריטי ב-21 בנובמבר 1938, ימים ספורים לאחר ליל הבדולח. בדיון זה גינו חברי הפרלמנט הבריטי ששמותיהם מופיעים בראש עמוד השער (חלקם מהלייבור וחלקם שמרנים) אשר הובילו באותה העת את הקו הביקורתי נגד גרמניה, ביניהם: Philip Noel-Baker - חתן פרס נובל לשלום לעתיד ופעיל למען פליטים. Sir Samuel Hoare - שר הפנים הבריטי דאז, שהיה דמות מפתח באישור ה”קינדר-טרנספורט” (הצלת הילדים היהודים), ואחרים. בפתח הדברים הובאו דבריו של דובר בית הנבחרים אשר העביר לציבור פרטים מזעזעים על האירועים שהתרחש באותו לילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 שהיו הרבה יותר חמורים מ״רק״ שריפה של בתי כנסת: ״כל האוכלוסייה היהודית סבלה אתמול משלטון טרור; פוגרומים פרצו בו זמנית ברחבי גרמניה, והמשטרה לא עשתה כל ניסיון לעצור את פראות ההמון. כמעט כל בתי הכנסת במדינה נשרפו; כמעט אף חנות יהודית לא ניצלה מהרס; מעשי ביזה היו נפוצים. חלק מהרובעים האלגנטיים של ברלין נהרסו. יהודים מכל הגילאים ומשני המינים הוכו ברחובותיהם ובבתיהם; מספר רב מהם בוצע לינץ'. נאמר שגנן של בית כנסת נשרף חי יחד עם כל משפחתו. אצטט, בין היתר, את המקרה של פנימייה בקפוט, ליד פוטסדאם, שנכבשה בשעה שתיים לפנות בוקר ונהרסה לחלוטין. הילדים גורשו החוצה, לבדם בלילה. בבאד סודן, בית ההבראה היהודי היחיד בגרמניה לחולי שחפת נהרס ונבזז. החולים גורשו ללא כל דבר מלבד חולצותיהם. בנירנברג, החולים בבית חולים יהודי נאלצו לעמוד דום; חלקם עברו זה עתה ניתוחים קשים, והכתב שלי מודיע לי שאחד מהם מת במקום. באמס, פלשו לבית אבות יהודי, והחולים גורשו; משותק נאלץ לעזוב את מיטתו, ואשתו, שסירבה לנטוש אותו, הוכתה בגרזן; בעלה הנכה נאלץ לעזוב. במחנה יהודי בברנסטורף, בשלזיה, נערך מסדר של הצעירים; חלקם נעדרו. אחד השומרים הסוערים, באיומי אקדח, שאל נער יהודי צעיר אם הוא יודע היכן האחרים. הנער פחד, או שאולי באמת לא ידע; הוא נורה מיד. בזמן ששכב שם, המאבטח בעט בו שוב ושוב בעקב. במחנה הריכוז בוכנוואלד, ליד ויימר, נרצחו 70 יהודים בלילה שבין ה-8 ל-9 בנובמבר, כלומר, לפני שנודע על מותו של פון ראט...״. לכל אורכה של החוברת נחשפים בזה אחר זה אינספור מעשים נוראים שביצעו הנאצים ביהודים באותו הלילה שבו גרמניה הנאצית התגלתה במלוא אכזריותה. החוברת מספקת נתונים מדויקים אודות ביזת הרכוש היהודי - הצוים הרשמיים שהוציאה גרמניה הנאצית וההוצאה לפועל של התכנית. מתואר כאן לפרטים סמוך לזמן ההתרחשות כיצד בתי כנסת הועלו באש בזה אחר זה, הלהבות האירו את הרחובות בעוד כוחות הכיבוי עומדים מן הצד, מצווים לא להציל אלא רק למנוע מהאש להתפשט לרכוש “ארי”. ריח עשן כבד התערבב בזכוכיות מנופצות שכיסו מדרכות שלמות – חלונות ראווה של אלפי חנויות יהודיות שנבזזו ונחרבו עד היסוד. יהודים נגררו מבתיהם באמצע הלילה, הוכו לעיני משפחותיהם, הושפלו בפומבי ונלקחו בהמוניהם למעצר. כ־30,000 גברים נדחסו למחנות ריכוז בתוך ימים ספורים. הרחובות לא היו רק זירת הרס – הם הפכו לזירת הפחדה מכוונת, שבה השלטון מאפשר ואף מעודד אלימות של המון מוסת, תוך שיתוף פעולה מלא של מנגנוני המדינה. והעוול לא הסתיים בהרס: המשטר הטיל על הקורבנות עצמם קנס עצום, וחייב את היהודים לשלם על הנזק שנגרם להם. כאן נחשפה לראשונה הרשעות במלוא ציניותה – לא רק הרס פיזי ואנושי, אלא גם הפיכת הקורבן לאשם. החוברת מייצגת את הרגע שבו דעת הקהל במערב התחילה להבין שהדיפלומטיה עם היטלר (מדיניות הפיוס) נכשלת, ושהרדיפות הפכו לרצחניות בקנה מידה שלא ניתן להתעלם ממנו. בחוברת מובאות כלשונן ההצעות השונות שעלו באותו דיון בבית הנבחרים האנגלי שמטרתן היתה לסייע ליהודי גרמניה באופן מיידי - בהן לסייע ליהודי גרמניה להגר לאנגליה ע״י מתן אישור רשמי להגירה,