בידספיריט | חוברת שיצאה לרגל חגיגות היובל

חוברת שיצאה לרגל חגיגות היובל לבית הכנסת הראשי הישן במינכן - חודשים ספורים לפני חורבנו בידי הנאצים. מינכן, 1937 - Festgabe. 50 Jahre Hauptsynagoge München, 1887–1937 - חוברת יובל שיצאה לרגל אירוע חגיגות יובל להקמתו של בית הכנסת המרכזי של מינכן, בעריכת ד״ר Leo Baerwald וד״ר Ludwig Feuchtwanger, מטעם הקהילה היהודית של מינכן. חודשים ספורים לפני חורבן בית הכנסת בידי הנאצים (1938). אוגוסט, 1937. גרמנית. החוברת כוללת את תכנית האירוע שהתקיים בערב ראש השנה בין מנחה לערבית: דרשה, נגינה, נאום יו״ר הקהילה ופרקי תהלים. החוברת מתעדת לכל אורכה את ההיסטוריה של בית הכנסת החל מהקמתו בספטמבר 1887, מבנהו הארכיטקטוני, ההתפתחות שעברה הקהילה היהודית סביב בית הכנסת מאז, מידע רב חשיבות על הרבנים מנהיגי הקהילה, יהדות מינכן במאות השנים שקדמו לבניית בית הכנסת ועוד. מלווה בתצלומי פנים וחוץ של בית הכנסת. ״כרך הנצחה חסר יומרות זה... אינו נועד להיות וגם לא יכול להיות יצירה היסטורית מלומדת. במקום זאת, ספר קטן זה שואף להציע הצצה לאופייה של קהילה, אשר במובנים רבים יכולה להיחשב אופיינית לקהילה היהודית בארצות גרמניה...״ (מהמבוא). בין הכותבים שהקדישו קטעים לחוברת: הרב ד״ר ליאו ברוואלד, ד״ר ורנר קהנמן, פרופ׳ עמנואל קירשנר, ואחרים. העורכים נעזרו בחומרים שמצאו בבית עיריית מינכן שנכתבו בעיקר בין השנים 1915-1917. בית הכנסת הראשי הישן במינכן (בגרמנית: Alte Hauptsynagoge München) שבגרמניה עמד ברחוב הרצוג-מקס שטראסה בלב מינכן. ביוני 1938, חמישה חודשים לפני פרעות ליל הבדולח, היה המבנה אחד מבתי הכנסת הראשונים שנהרסו בגרמניה. המבנה שבלט כבניין מונומנטלי בודד מוקף בשלשה רחובות, תוכנן על ידי האדריכל אלברט שמידט. מראהו העוצמתי כמו גם מיקומו הבולט במרכז העיר מינכן, הדגישו את חשיבותו כמבנה ציבורי בחיים העירוניים במינכן של אותם ימים. הריסת בית הכנסת המרכזי במינכן ביוני 1938 לא הייתה חלק מהתפרצות אלימה “ספונטנית”, אלא פעולה מתוכננת היטב, שבוצעה ביוזמה ישירה של המשטר הנאצי ובאישורו של אדולף היטלר כצעד המבשר את הבאות. המבנה, שהיה סמל מרכזי לנוכחות יהודית בעיר מאז 1887, נהרס בטענה צינית של “שיקולים תכנוניים ועירוניים”, אך בפועל מדובר היה במהלך אידאולוגי מובהק מחיקה פומבית של הנראות היהודית ממרכז מינכן. האירוע התרחש חודשים אחדים לפני ליל הבדולח, והעובדה שההריסה נעשתה באור יום, באמצעים רשמיים וללא ניסיון הסתרה, מדגישה עד כמה המשטר כבר לא חש צורך להסוות את כוונותיו. 78 [10] עמ׳. כתמים בכריכה. מצב טוב.