בידספיריט | אוסף עדויות קשות של אסירים

אוסף עדויות קשות של אסירים ממחנות המוות. דרזדן. [1945] - מהדורה ראשונה - Tatsachen klagen an! Berichte der Überlebenden - ״העובדות מאשימות! עדויות הניצולים״, הוצאת Rat der Stadt Dresden – מועצת העיר דרזדן בשיתוף עם מחלקת הרווחה וסוכנות הסיוע העירונית לקורבנות הפשיזם (Opfer des Faschismus). אוסף עדויות קשות של אסירים ממחנות המוות המתעדות את הניסויים הקשים שנעשו בגופם של האסירים ואת אופני הרצח השונים במחנות. דרזדן [1945] נדיר ביותר. אוסף עדויות חשובות של אסירים ששהו במחנות המוות הנאצים מיידנק, בוכנוואלד, אושוויץ, מאוטהאוזן, ואחרים אשר נמסרו בדרזדן בתום המלחמה, וכוללות פירוט נרחב קשה לקריאה של הייסורים הנוראים שחוו במחנות. בפתח החוברת עדותו של אדי פיסל המספר על הזוועות שעבר במחנות מיידנק ובוכנוולד: ״לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי כוחות גרמנים, נשלחתי, כמו צ'כים רבים אחרים, למחנות ריכוז גרמניים לצורך ”חינוך מחדש”. פיסל היה מהאסירים הראשונים שהגיעו למיידנק ושהשתתפו בבניית המחנה: ״היינו צריכים לבנות בחיפזון בונקרים שנועדו לשריפת גז, משרפות, מה שנקרא קרמטוריום, שיכלו לשרוף עד אלפיים גופות ביום בכבשן אחד. הם דיברו כאן במונחים מקצועיים באמת על ”קיבולת”, ”קיבולת קליטה”, ”עומס עבודה” וכן הלאה... הייתי חלק מהצוות הקבוע של המחנה והוטל עלי לבנות את המשרפות...״. בדבריו הוא מתאר לפרטים את אופן שריפת הגופות במחנה: ״התנורים נבנו ברובם מלבנים אש ונאטמו בדלתות דקות. כל תנור הכיל חמש גופות. ככל שהשריפות התקדמו, עד עשר גופות נדחסו לתוך כל תנור. מבנים חיצוניים צמודים לכל קרמטוריום, שאליו הושלכו הגופות. שם, הגופות נערמו לעיתים לגובה. צוותים מיוחדים היו אחראים על הפשטת המתים, הסרת נעליהם ובגדיהם. כל דבר שמיש נלקח למחסן; פריטים בלתי שמישים נשרפו יחד עם הגופות...״. פיסל היה אחד האסירים שהתקינו את צינורות הגז למשאיות הגז בהם השתמשו הנאצים לרצח בשלב הראשון של המלחמה. בהמשך מובאת עדותו של יוהנס בצ׳ז המתאר את הסבל שעברו הילדים במיידנק. האסיר לשעבר וולטר מייסן מספר על זוועות מחנה מלק שבדונבה עילית - ״כבר בלילה הראשון התחלתי לגרד בכל הגוף. החלפתי חולצה במהירות והיא כבר היתה מכוסה בכינים... כשצעדנו דרך העיירה, השארנו אחרינו צחנה נוראית. לא הורשינו ללכת לשירותים במהלך המסדר והצעידה שנמשכו שעות, וכמעט לכולם היו שלשולים או דיזנטריה... במשך שעות עמדנו בקור... הקאפו פגע בראשנו באופן אקראי כל כך חזק שדם ניגר לנו על הפנים והגב. לא עשינו כלום...״, הוא מתאר את המצב הנורא במרפאת המחנה: ״המתים והחולים רואים זה את זה כאן כשווים. לעולם לא אלך שוב למרפאה. אני מעדיף למות בפיר המכרה או להישאר שוכב ברחוב. אף אחד מהחולים לא חבוש; לרבים יש פצעים ושברים גדולים מהתאונות היומיומיות הנגרמות על ידי נפילת חול וסלעים...לכך מתווספים נפגעי העונשים היומיומיים וקורבנות האס אס, שנאלצים לעמוד במכרה שלושה או ארבעה ימים ולילות מסיבה טריוויאלית כלשהי עד שהם קורסים מרעב ותשישות....״. ועוד. אסיר בשם וילי מיכלסקי מספר על הוצאה להורג של אסיר שסירב להגיד שבחים על אדולף היטלר לעיני כל אסירי המחנה, הוגו ווייס מתעד את הניסויים הנוראים שנעשו בגופם של האסירים במחנה זקסנהאוזן: ״חבר המחנה, ד”ר שמיט, אונטרשטורמפיהרר אס אס, ניגש מיד לעבודה ובחר את קורבנותיו מהמחלקה הכירורגית של המחנה. לאום וגיל, כרגיל, לא שיחקו תפקיד. בדרך זו, שורה שלמה של גרמנים, רוסים, צרפתים ואחרים שסבלו ממחלות מחנה ”טופלו” למטרות ניסוי. מחלות המחנה כללו, בפרט, פורונקולוזיס (ממנה היו מקרים חמורים מאוד), גזזת (שיכלה להביא את הסובלים לידי ייאוש), פלגמון עם אלח דם, שברים קשים בעצמות, פצעי דקירה וחתך, פצעי נשיכה שנגרמו על ידי כלבים שתוקפים את האסירים, שברים בגולגולת... מלריה ושחפת. דיזנטריה, כוויות קור (בעיקר מדרגה שלישית) ועוד. לקורבנות התמימים הללו נאמר לאחר מכן כי עליהם לקבל סיוע רפואי. אך מה כלל סיוע זה? החולים נלקחו לחדר הניתוח, הונחו על השולחן, וקצין האס אס ועמיתיו ”ניגשו מיד לעבודה”. חתך באורך עשרה עד חמישה עשר סנטימטרים, עמוק עד העצם, נעשה ברגלו של כל קורבן. צמר עץ שטופל בגז רעיל הוכנס, והפצע נותרה בתפר. הסתימות הוסרו במרווחים של עד שלושה ימים. בדרך כלל, לא רק הרגל התחתונה אלא גם הרגל העליונה נדבקה; במקרים רבים, כל הגוף היה נפוח מאוד וכחול. התרופות ששימשו כתרופות נגד, כמעט תמיד לא היו יעילות, כך שרוב הקורבנות סבלו מפציעות קשות. הייסורים והכאב מתחו את חייהם עד קצה גבול היכולת במשך שבועות. מקרי מוות במחנה, כך שהאסירים בקושי יכלו לעמוד בקצב. לעתים קרובות, כל אסיר מת נותח. עם זאת, לעיתים, עד 50 גופות פתוחות היו מונחות במשך ימים. אלפי תעודות פטירה מזויפות הופקו כדי להטעות את קרובי משפחתם של האסירים...״. עוד מתעדים כאן אסירים שונים את פשעיו של קרל קוך, זוועות אושוויץ, כיצד פעלו ״פלוגות הענישה״ במחנה מאוטהאוזן, עדותו המרטיטה של באול שולצה על אסירי המחנות שנאלצו להשיב שוב ושוב לשאלת אנשי האס אס: ״מדוע אתה עדיין חי?״ מתוך פחד שתשובה לא במקום תביא למותם, על שחרור בוכנוואלד בידי בעלות הברית, מתוך דו״ח הוועדה היוגוסלבית על מחנה בוכנוואלד, ועוד. בפתח הדוח מופיעה ההצהרה: ״אתה צריך לדעת! אנו, האסירים הפוליטיים של מחנות הריכוז, ניצבים לפניכם לאחר שתים עשרה שנים של טרור אכזרי ביותר. חיכינו ליום הזה. השקענו את כל כוחותינו. התמדנו. והיום שוב נגיש כתבי אישום ונדרש דין וחשבון...״. נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat, שם מופיעה המהדורה השנייה שיצאה ב 1950 בספריות בודדות. 39 עמ׳. קרע חסר במרכז בחלקה העליון של הכריכה ובדפים הראשונים ללא פגיעת טקסט. פרט לכך מצב טוב.