בידספיריט | גיליון “השידור – שבועון הרדיו”

גיליון “השידור – שבועון הרדיו” מיום 14 באפריל 1933 דברי הערצה לאדולף היטלר עם עלייתו לשלטון ולרגל יום הולדתו ה -44 מאת באלדור פון שיראך - Die Sendung – Rundfunkwoche - “השידור – שבועון הרדיו”. הוצאת Verlags Hermann Reckendorf. ברלין, 14 באפריל 1933 - עם עליית היטלר לשלטון ולקראת יום הולדתו ה- 44 מאמר הערצה לדמותו של היטלר מאת מנהיג הנוער ההיטלראי באלדור פון שיראך אשר חמק מעונש מוות במשפטי נירנברג. בשער הגיליון תמונת היטלר כקנצלר החדש של גרמניה. נדיר. מאמר המערכת בפתח הגיליון מאת מנהיג נוער היטלר באלדור פון שיראך, כותרתו: חוויות היטלר. בקדימון נכתב: ״ב-20 באפריל, קנצלר הרייך חוגג את יום הולדתו ה-44. כל תחנות הרדיו הגרמניות יציינו את היום הזה בתוכניות מיוחדות. מחבר המאמר שלנו הוא מנהיג הנוער של הרייך של המפלגה הנאצית וחבר הרייכסטאג״. ובהמשך דבריו של שיראך עצמו בדברי הערצה בלתי מסוייגים לפיהרר: ״20 באפריל 1933 הוא יום חגיגה עבור האומה הגרמנית. זהו גם היום שבו, יותר מתמיד, מוקד תשומת הלב של העם הוא על אדולף היטלר. שוב, ביום כזה, ניצב לפנינו הנס הגדול, הבלתי נתפס: כיצד אדם יחיד, ללא עזרה חיצונית, ללא דרגה וללא שם, הצליח לרתק אומה שלמה, כיצד הצליח להטביע את חותם רצונו על עם שלם. כוחו הסוגסטיווי הזה של קנצלר הרייך הגרמני הוא ההקשר ההיסטורי החשוב: תחילת 1933 היא התקופה המיידית לאחר עליית אדולף היטלר לשלטון... בתקופה שבה היינו קבוצה קטנה של כמה אלפי אנשים, לא היה לנו מושג על הנאציזם, באותן שנים קשות שבהן הצהרת נאמנות לתנועה זו משמעותה רדיפה וסכנת חיים מתמדת, אפילו אז האמונה באדולף היטלר בקרב חבריו הלוחמים הייתה בלתי מעורערת. אמונה זו לא הייתה צריכה לגדול; היא הייתה חזקה כבר בשנות היסוד של הנאציזם כפי שהיא חזקה כיום. עבור חברו לנשק של המנהיג, הניצחון הסופי מעולם לא היה מוטל בספק. הוא פשוט היה כזה. עובדה מובנת מאליה, שההצדקה הפנימית לה טמונה באישיותו של אדולף היטלר... הרשו לי לומר כמה מילים ביום הולדתו, תוך התייחסות לכמה רשמים אישיים. המפגש הראשון שלי עם אדולף היטלר התרחש בוויימר בשנת 1925. המילים המעטות שאמר לי הפיהרר שם קשרו אותי לתנועתו לנצח. שנתיים בלבד לאחר מכן, זכיתי לעבוד בפמלייתו, ומשנת 1928 ואילך, הוא קירב אותי עוד יותר, הפקיד בי אחריות גוברת ונתן בי אמון גדול יותר ויותר. כך, היו לי יותר ויותר הזדמנויות לחוות את המנהיג: במסעות, בשיחות ובפגישות, בעבודה אדירה, או אפילו בשעות היקרות המעטות שהוא יכל לפנות. הוא הרשה לעצמו קצת רגיעה. מה שנראה ועדיין נראה לי הכי בולט הוא שאדולף היטלר, אפילו בחייו הפרטיים, הוא אחת האישיויות הבודדות שתמיד ”קורנות”, תמיד משדרות משהו מסוים. יהיה זה פשטני מדי לומר ”הוא מרתק” - מילה זו נשארת שטחית. ליתר דיוק: הוא שולט. לא באמצעות פקודות, אלא באמצעות כוח שכנוע הטמון בעצם הווייתו, כזה שאינו דורש מילים. פשטותו היא כמעט משלית. גם במובן זה, אדולף היטלר היה בן העם. לא נדבר כאן על המדינאי. הוא גלוי ומוחשי לכולם. בלעדיו, היה כאוס היום. מיליונים על גבי מיליונים חשים זאת כשהם מביטים באדולף היטלר: הוא הסדר, והוא המדינה.״ שיראך, כותב מאמר המערכת לימים הורשע במשפטי נירנברג שנערכו בתום המלחמה בעיקר בסעיף פשעים נגד האנושות, בשל תפקידו כגולייטור של וינה והמעורבות בגירוש יהודי העיר. לעומת זאת, זוכה מסעיפים אחרים (כגון קשר לפשעים נגד השלום), בין היתר משום שלא נחשב למתכנן מרכזי של מדיניות המלחמה או ההשמדה ברמה העליונה, אם כי לשופטים היתה ידועה העובדה כי הינו אחד האנשים האחראים ביותר לעליית הרייך השלישי. במהלך המשפט הוא היה מהנאשמים הבודדים שהביעו חרטה מסוימת והכיר באחריות מוסרית, דבר שנלקח בחשבון בגזר הדין. בנוסף, מעמדו נתפס כפחות בכיר ביחס לדמויות כמו גרינג או ריבנטרופ, ולכן לא נגזר עליו דין מוות. הוא ריצה את עונשו בכלא שפנדאו ושוחרר ב־1966 לאחר השלמת 20 השנים. שנתיים לאחר שחרורו מהכלא התראיין לדייוויד פרוסט בטלוויזיה הבריטית וסיפר בגלוי על קשריו עם היטלר. בשנת 1967 פרסם את זכרונותיו בספר בשם ”האמנתי בהיטלר”, ובו טען שלא ידע על ”הפתרון הסופי”. המאמר מלווה בתצלומים שצילם היינריך הופמן בהם ביקור של ילדות גרמניה באחוזתו. בניסיון להציג את המנהיג בדמות אב רחום. בהמשך בגיליון מאמרים העוסקים בשידורי הרדיו הגרמנים, וכיצד לייצר שידור רדיו איכותי. וכן רשימה ארוכה של שידורי הרדיו הצפויים לחודש הקרוב. בשער הגיליון תמונת דיוקן של היטלר והכיתוב: “Reichskanzler Adolf Hitler” .  נדיר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. גיליון שלם. מצב טוב.