בידספיריט | לובה קרוגמן-גורדוס - רכבת המוות:

לובה קרוגמן-גורדוס - רכבת המוות: סיפור אישי של ניצולת שואה - מהדורה ראשונה - עותק מוקדש וחתום בידי המחברת - The Death Train: A Personal Account of a Holocaust Survivor - רכבת המוות: סיפור אישי של ניצולת שואה, מאת לובה קרוגמן-גורדוס. הוצאת The National Council on Art in Jewish Life. ניו יורק 1978 - מהדורה ראשונה. עותק מוקדש וחתום בידי המחברת. ספרה הנודע של לובה קרוגמן המתעד את סבלה וסבל משפחתה בשנות השואה. המחברת, ניצולת מחנה הריכוז מיידנק, מתארת ​​את חיי משפחתה מוכת הטרור, הפרידויות הקשות, גירושים ומוות. המשפחה, שנאלצת לנדוד ממקום למקום מחמת רדיפות הנאצים, מוצאת מקלט זמני בכפר קטן הסמוך לכביש המוביל מלובלין לבלז'ץ. מול חלונות ביתם ניתן להבחין בפסי הרכבת שעליהם נוסעות רכבות המוות הידועות לשמצה עם המטען האנושי למחנה ההשמדה בבלז'ץ. מסלול חייה של קרוגמן בשנות המלחמה מתואר כאן לפרטי פרטים, תוך התייחסות נרחבת לגורל היהודים עימם שהתה בנדודיה ובמחנות. בספר תיאורים קשים במיוחד המתעדים את הסבל היהודי בשנות השואה - התנאים הבלתי אפשריים ברכבות המוות, צרחות המעונים, סצנות קשות של היפרדות ילדים מהוריהם, הסתתרות ילדים ביערות, סבלם של היהודים במיידנק, הסלקציה, הוצאות להורג של יהודים שנמצאו במקומות מסתור, אכזריות הקאפו כלפי האסירים היהודים, רעב ועוד. בנוסף לתאור חי של אותן שנים עוסקת המחברת בשאלות הרות הגורל כגון מדוע הפכה דוקא פולין לזירה המרכזית ל ”פתרון הסופי של השאלה היהודית”, כיצד הובילה הרמאות הנאצית שישה מיליון יהודים אל מותם, מי שרד את הרצח ההמוני וכיצד ועוד. הספר מלווה לכל אורכו באיורים המתעדים את סצינות הזוועות פרי מעשה ידיה של המחברת. ד״ר לובה קרוגמן (Krugman), לימים קרוגמן-גורדוס, נולדה ב-1 באוגוסט 1914 בביאליסטוק שבפולין להוריה היהודים טוויה ואנה קרוגמן. המשפחה עברה בשלב מוקדם לוורשה, שם גדלה. בשנת 1930 נסעה לשווייץ ולמדה בבית ספר לאמנות בלוזאן. שנה לאחר מכן המשיכה את לימודיה בגרמניה ולמדה בברלין באקדמיה לאמנויות יפות ובבית הספר לאמנות שימושית. עם עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בשנת 1933 והחרפת האווירה האנטי-יהודית בגרמניה, חזרה קרוגמן לוורשה. בעיר זו השתלבה בעולם ההוצאה לאור והאמנות, ושימשה עורכת ומאיירת בהוצאת הספרים “בלושק”. בשנת 1935 נישאה ליעקב גורדוס, ובהמשך החלה לעבוד גם בהוצאת “סטיבל” שבבעלות גיסה אברהם יוסף סטיבל. לזוג נולד בן, רוברט-מיכאל ב-24 באוגוסט 1938 בוורשה. עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939 וכיבוש ורשה ב-29 בחודש החלה הידרדרות חדה במצבם של יהודי העיר. ב-23 בנובמבר אותה שנה חויבו היהודים לענוד סרטי זרוע לבנים ועליהם מגן דוד כחול לצורך סימונם והפרדתם מן האוכלוסייה הכללית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, רכוש יהודי הוחרם, וגברים יהודים גויסו לעבודות כפייה. בסתיו 1939 נכלאו קרוגמן, משפחתה ושאר יהודי ורשה בגטו המוקף חומה. תנאי החיים בגטו היו קשים ביותר: מחסור חמור במזון, צפיפות, ומחלות שהתפשטו במהירות. עד דצמבר 1941 עברה קרוגמן יחד עם בנה רוברט-מיכאל לאזור לובלין, תחילה לברודי מאלה ולאחר מכן לזבייז'ינייץ. ב-12 בספטמבר 1942 נפטר בנה מדיפתריה, ובמהלך התקופה נספו גם הוריה. בהמשך נכלאה קרוגמן במחנה הריכוז מיידנק. עם תום מלחמת העולם השנייה במאי 1945 שרדה קרוגמן את תקופת המחנות. בשנת 1946 היגרה יחד עם אחותה הצעירה מירה לארץ ישראל. בארץ עבדה בהוצאת “ידיעות” והייתה בין יוזמות כתב העת לנשים “לאישה”. במקביל חידשה את פעילותה האמנותית והחלה ליצור סדרת רישומים המתארים את חוויותיה בתקופת השואה; יצירות אלה הוצגו בתערוכות בישראל ובהמשך גם בארצות הברית. בשנת 1948 הפליגה לניו יורק באונייה Marine Carp והגיעה לשם ב-7 בינואר. בארצות הברית חידשה את קשריה עם הוצאת Stybel. במהלך שנות המלחמה הופרדה מבעלה יעקב גורדוס, ששירת ביחידה יהודית במסגרת הארמיה השמינית של הצבא הבריטי. בשנת 1962 קיבלה קרוגמן-גורדוס תואר דוקטור בתולדות האמנות מאוניברסיטת ניו יורקלובה קרוגמן-גורדוס נפטרה ב-6 בדצמבר 2011, בגיל 97. יצירתה האמנותית והעדות האישית שהותירה אחריה מהוות תרומה משמעותית לתיעוד חוויית השואה מנקודת מבטה של אמנית וניצולה. xiv, 165 עמ׳. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית הכל בשלמות. מצב טוב מאד.