בידספיריט | טפסי הרישום השיטתי להחרמת הרכוש

טפסי הרישום השיטתי להחרמת הרכוש היהודי ברייך השלישי, גרמניה הנאצית - 1938 - תיעוד מנהלי שלם של טפסי רישום לביזת הרכוש היהודי ברייך השלישי - שלושה טפסים. גרמניה הנאצית - 1938. 1. Anleitung zur Ausfüllung des Vermögensverzeichnisses nach dem Stand des Vermögens vom 27. April 1938 - ”הנחיות למילוי רשימת הרכוש – לפי מצב הרכוש מיום 27 באפריל 1938” - טופס ההודעה הרשמית בדבר החרמת רכושם של היהודים כחלק מהמדיניות האנטישמית הכלכלית של הרייך השלישי. זהו צו רשמי מהתאריך שבו נכנס לתוקף הצו על הצהרת הרכוש היהודי. ב-26 באפריל 1938 הוצא צו המחייב כל יהודי (לפי ההגדרה הנאצית) שמחזיק ברכוש מעל 5,000 רייכסמרק, להגיש רשימה מפורטת של רכושו האישי. טופס זה השלב המעשי של ה”אריזציה” – הלאמה ושוד רכושם של יהודי הרייך. במסמך תקנות מעשיות מפורטות הנוגעות לרכושם של היהודים. המסמך מפרט את ההגדרה של מיהו יהודי לענין זה: יהודים לפי ההגדרה הגזעית – מי שלו לפחות שלושה סבים יהודים. וכן ”מישלינגים” (חצאי-יהודים) במקרים מסוימים, בני זוג של יהודים למחצה אפילו אם אינם יהודים בעצמם. בין התקנות: כל אדם חייב לדווח רק על רכושו האישי – לא על רכוש ילדיו או של בן/בת זוג. פרטי הרכוש כוללים קרקעות, פרדסים, דיג, גינות, שטחי מרעה, אדמות מושכרות וכו’, בתים, מגרשים, דירות בבעלות חלקית, שטחים לבנייה וכו’. מניות, אגרות חוב, זכויות בעלות פיקדונות בנקאיים, תכשיטים, מטבעות יקרים, חפצי ערך, ביטוחי חיים / פנסיה, פיקדונות בנקאיים, רכוש שהינו חלק מהשימוש במקצועות חופשיים (עורכי דין, רופאים, אמנים וכו’), וכן הלוואות, חובות משכנתא – מדווחים רק אם ניתנים לאימות ועוד. [1] דף מודפס משני צידיו. 2. ”Verzeichnis über das Vermögen von Juden nach dem Stand vom 27. April 1938” - ”רשימת נכסים של יהודים נכון למצב ב-27 באפריל 1938”. הטופס הזה הונפק בעקבות ”הצו לרישום רכוש יהודי” שפורסם ב-26 באפריל 1938. בטופס נכתב כי כל יהודי בגרמניה (ובאוסטריה, שסופחה זמן קצר לפני כן) שהיה בבעלותו רכוש בשווי של יותר מ-5,000 רייכסמרק, חויב על פי חוק למלא את הטופס  ולפרט את כל נכסיו: נדל”ן, חשבונות בנק, ניירות ערך, עסקים ואף חפצי ערך אישיים. כאשר המטרה הרשמית הייתה ”רישום”, אך המטרה האמיתית הייתה לאפשר למדינה הנאצית להשתלט על הכלכלה היהודית. ברגע שהשלטונות ידעו בצורה מפורטת את רכושו של כל יהודי התאפשר להם להטיל מיסים כבדים על אלו שמחזיקים בהון רב וכן להכריח מכירת עסקים במחירי הפסד ולהחרים חשבונות. התאריך 27 באפריל 1938, הוא היום שבו נכנסה התקנה לתוקף. היה זה שלב המעבר מהדרה חברתית של יהודים לנישול כלכלי מוחלט ושיטתי. טופס זה כולל ארבעה עמודים אותם חויבו היהודים למלא בהם היה עליהם לפרט למעשה את כל הרכוש שבידם - נדל״ן, מקרקעין, ניירות ערך, ואף מטלטלין. 3. מכתב רשמי ממחלקת המשטרה בברלין מיום 16 בספטמבר 1938 ובו הוראות כיצד למלא את הטופס המצורף העוסק ברישום נכסי היהודים - מילוי הפרטים בכתב יד וחותמת דיו רשמית של הרייך. בהוראות נכתב כי יהודים בעלי אזרחות זרה כפופים לרישום רכושם רק אם הם מתגוררים או שוהים בשטחי הרייך הגרמני, ויהודים בעלי אזרחות גרמנית חייבים ברישום רכושם גם אם הם שוהים מחוץ לשטחי הרייך הגרמני. וכן מועד מילוי הטפסים מוגבל בזמן, ואיחור יגרור קנסות. חותמת דיו רשמית של מטה משטרת הגסטפו בברלין. הטפסים שמולאו תוך זמן קצר על ידי היהודים בהתאם לחוקי נירנברג, שימשו ליצירת מאגר נכסים מדויק, שבעקבותיו הועבר רכוש יהודי לידי המדינה הנאצית באמצעות חברות ”אריות” או נאמנים שמונו לשם ביצוע הבזיזה. בנוסף לכך, ב־10 ביולי 1938 הוקם המשרד המרכזי להגירה יהודית בווינה (Zentralstelle für jüdische Auswanderung) בראשות אדולף אייכמן, שפעל לא רק לגירוש יהודים אלא גם למכירה כפויה של נכסיהם, תוך כפייה על הקהילות לממן את עלות ה”הגירה”. אלפי עסקים יהודיים עברו ”אריזציה” - הוחרמו ונמכרו לגרמנים במחירים מגוחכים או נלקחו ללא פיצוי כלל. עד סוף 1938, מעל 30,000 נכסים עסקיים פרטיים עברו מידיים יהודיות לידי גורמים ”אריים”, כולל בנקים, מפעלים, משרדים ובתי מגורים. בטפסים חורי תיוק. מצב כללי טוב.