בידספיריט | מסמך מציל חיים - אישור

מסמך מציל חיים - אישור רשמי ליהודי כי איננו בן הדת היהודית - סובוטיצה תחת הכיבוש הנאצי, מאי 1942 - מסמך מציל חיים המאשר כי פולאק המכונה כאן ״שנדור פטקאי״ איננו בן הדת היהודית. חתום בידי הדרג הרם ביותר - ראש עיריית סובוטיצה Széchenyi Pál. מיום 7 במאי 1942. (סובוטיצה הסרבית סופחה להונגריה בשנות המלחמה). בראש המסמך נכתב: Szabadka sz. kir. thj. város polgármestere - ראש העיר של העיר החופשית המלכותית סובוטיצה (Szabadka). מספר מנהלי 15,705 משנת 1942. כותרת המסמך: TANUSÍTVÁNY - תעודה / אישור רשמי, וכן: “korlátozó záradék nélkül” - ללא סעיף מגביל. בגוף המסמך נכתב: ראש העיר החתום מטה של העיר החופשית המלכותית סובוטיצה, בהתאם לסעיף 64 של התקנה מספר 7720/1939 .M.E של בית המשפט העליון של הרפובליקה של הונגריה שהונפק בנושא יישום חוק לצורך ביצוע משנת 1939, אני מאשר בזאת, על סמך המסמכים שהוצגו כי שנדור פטקאי / פולק שנולד בבודפשט ב 19 בדצמבר 1892 להוריו יעקב פולק ויוליה נוימן, שדתם רפורמית, אינו נחשב יהודי כמשמעותו בסעיף 3, פסקה ב׳ לחוק משנת 1942. סובוטיצה, 7 במאי 1942״. חתימת ידו של ראש עיריית סובוטיצה Széchenyi Pál וחותמת ראש עיריית סובוטיצה. בשנת 1939 נחקק החוק הידוע כ”חוק היהודי השני”. חוק זה סימן מעבר מהגדרה דתית של יהדות להגדרה המבוססת על מוצא וגזע, בדומה למגמה שכבר התקיימה בגרמניה הנאצית. החוק קבע כי אדם ייחשב יהודי אם לפחות שניים מסביו היו יהודים, גם אם הוא עצמו התנצר או השתייך לדת אחרת. בכך נשללה האפשרות להימנע מן ההגדרה היהודית באמצעות שינוי דת בלבד. החוק גם כלל מנגנון מפורט של סיווגים והחרגות, ולכן דרש מן הרשויות המקומיות לבחון יוחסין משפחתי על בסיס מסמכים רשמיים. השלכות החוק היו רחבות מאוד. הוא הטיל מכסות חמורות על השתתפות יהודים במקצועות חופשיים ובחיי הכלכלה: הוגבלה השתתפות יהודים למקסימום של כ-6% בתחומים כגון עריכת דין, רפואה, הנדסה, עיתונות ומקצועות אינטלקטואליים. נאסרה העסקתם במשרות ציבוריות רבות. הוטלו מגבלות על פעילותם הכלכלית, על בעלות בעסקים ועל השתתפותם במוסדות מקצועיים. באפריל 1941 נכבשה ממלכת יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וסובוטיצה סופחה להונגריה. כדי ליישם את החוק, נדרשו הרשויות לקבוע באופן בירוקרטי את מעמדו האתני של כל אדם. לשם כך התפתחה מערכת של בדיקות מסמכים וחקירות יוחסין. אנשים נדרשו להציג תעודות לידה, רישומי דת של ההורים והסבים, ולעיתים גם תעודות נישואין או רישומי קהילה. לאחר בדיקה זו, רשות מקומית, בדרך כלל לשכת ראש העיר או המינהל המחוזי, הנפיקה תעודת אישור רשמית המעידה כי האדם אינו נחשב יהודי לפי הגדרת החוק. תעודות כאלה מילאו תפקיד חשוב בחיי היום-יום. הן שימשו בעת קבלה לעבודה, רישום ללימודים, פעילות עסקית, או בכל מצב שבו היה צורך להוכיח לרשויות או למעסיקים שהאדם אינו כפוף למגבלות החוק. במקרים רבים הן הוצאו במיוחד על ידי אנשים שנשאו שמות משפחה שנחשבו ”יהודיים”, או שמוצאם היה מעורב, ולכן היה צורך להוכיח באופן פורמלי כי אינם נכללים בקטגוריה שהוגדרה בחוק. בהמשך כשהחלו האקציות תעודות מסוג זה היו מצילות חיים ממש, שכן הן הוצגו בנתיב בריחתם של היהודים בבקורת גבולות ובבידוק שגרתי שנעשה בידי עושה דברם של הנאצים בשטח הכיבוש. [1] דף. סימני קיפול. קרע לאורך סימן הקיפול - מודבק מאחור. מצב טוב.