בידספיריט | בוכנוואלד המקולל - עדות מפורטת

בוכנוואלד המקולל - עדות מפורטת של אסיר לשעבר במחנה בוכנוואלד, שומון (צרפת), 1946 - מהדורה ראשונה / עדות נשים במחנות המוות - מהדורה ראשונה - BUCHENWALD la Maudite - ״בוכנוואלד המקולל״ על זוועות מחנה בוכנוואלד מאת אסיר המחנות Fernand Wiszner. שומון (צרפת), 1946 - מהדורה ראשונה. צרפתית. בדף הפרוזץ הקדשה מאחיו של המחבר: ״לזכר אחי שנעלם; שהיה שמח מאוד להעניק לכם את הספר הקטן הזה. 7 ביולי 1974, רלי (Relly)״. כרוך עם Femmes N.N. Ravensbruck Mathausen Bergen Belsen ראוונסבירק, מאוטהאוזן, ברגן בלזן, מאת jeanne faure ו L ucette Gorrand - עדותן של האסירות על גורלן במחנות המוות. צרפת, 15 במרץ 1946 - מהדורה ראשונה. שני הפרסומים נדירים ביותר. Fernand Wiszner עיתונאי צרפתי שנתפס בידי הגסטפו באשמת שיתוף פעולה עם האויב, הובל לקומפיין שם שהה כמה שבועות בראשית 1943, משם נלקח לבוכנוואלד בו שהה כאסיר כמעט עד תום המלחמה. בספרו הוא מתאר לפרטים את מחנה בוכנוואלד ואת ההתרחשות היומיומית בו. העינויים הקשים שעבר בהגיעו למחנה, המחלות הקשות אשר תקפו אותו כאסיר והאופן בו שרד אותן בקושי, הרעב, עבודות הכפייה והמסדרים האינסופיים שנערכו בקור העז. הוא מתאר את האירוע המזוויע שחזר על עצמו בכל פעם שאסיר הובל להוצאה להורג - תזמורת שהורכבה מאסירים לוותה אותו, וכן היא ליוותה אסירים שיצאו לעבודות כפייה. כמו״כ הוא מתאר את ההוצאות להורג בעמודי התלייה במחנה, סימון האסירים, העונשים הקשים שנקטו הנאצים נגד אסירים על ”עבירות” קלות של גניבת לחם, ועוד. בבוכנוואלד הוא עבר עינויים קשים במשך זמן רב ורק בקושי הצליח לשרוד. בהתייחס לאחת הפעמים שהיה על סף מוות הוא כותב: ”לא רציתי למות במדינה המקוללת הזאת, אני לא רוצה לצאת דרך ארובת הקרמטוריום, אלא דרך דלת הכניסה, רציתי לראות שוב את מולדתי... מהימים הראשונים שהגענו חברינו מתו. כל אלה שהיו במצב בריאותי ירוד נידונו למוות...”. בבוכנוואלד עבד פרננד בקבוצה של 100 איש אליה הוצמד מפקד שהיתה לו הזכות להכות את העובדים באופן חופשי. על הקבוצה הוטל להעביר אבנים גדולות מהמחצבה למבנה סמוך בידיים בלבד ללא כל אמצעים. רבים מאסירי הקבוצה איבדו את אצבעות הידיים תוך כדי העבודה ונעשו נכים גם בשאר חלקי הגוף, ורבים מתו תוך כדי העבודות. באחד הפרקים הוא מתעד התעללות של הנאצים בקבוצת יהודים גדולה שהגיעה למחנה מהונגריה, וכן עבודות כפייה של ילדים יהודים והוצאתם להורג. עוד הוא מתאר הוצאה להורג מחרידה במחצבה עצמה של כמה אסירים שנענשו משום שלא עמדו בזמנים. בפרק מיוחד העוסק בגורל היהודים במחנה, מתאר הוא את ההרג ההמוני, ואת פינוי גופות הנספים לקבר אחים בקצב שהאסירים עצמם לא עמדו בו מדי יום. וכן את האירועים במחנה בשבועות האחרונים לקראת סוף המלחמה. עם פלישת האמריקאים לנורמנדי ב 6 ביוני 1944: ”תוך פחות מ 10 דקות כל המחנה היה בחוץ” הוא כותב. אך הוא וחבריו נשארו לעבוד ולא פונו. הוא ואסירים נוספים חיפשו כל העת הזדמנויות לברוח, ולקראת סוף המלחמה הוא אכן הצליח לברוח, נתפס כעבור כמה ימים והועבר לראוונסבירק, שם שהה עד סוף המלחמה עת שוחרר המחנה.  נדיר. שתי רשומות בלבד בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. בחלק השני מופיע הפרסום Femmes N.N. Ravensbruck Mathausen Bergen Belsen ראוונסבירק, מאוטהאוזן, ברגן בלזן, מאת האסירות לשעבר jeanne faure ו Lucette Gorrand. צרפת, 15 במרץ 1946 - מהדורה ראשונה.  עדותן של האסירות על גורלן הקשה במחנות המוות עד לשחרורן. המשמעות של הקיצור N. N. הינו Nacht und Nebel (“לילה וערפל”). זו הייתה הוראה סודית של פיקוד המחנה החל מדצמבר 1941, לפיה האסיר יועד להוצאה להורג במועד קרוב. פרסום זה חושף לפרטים את הזוועות הנוראות שביצעו הנאצים כלפי הנשים בכמה מחנות, כפי שחוו המחברות עצמן: ״באוהל ליד הבלוק שלנו, אנשי האס אס פקחו על נשים שננטשו במשך שמונה ימים ללא אוכל בקור נורא. הנשים האומללות הוכו... היה מה שקראנו לו שוק העבדים: אנשי האס אס בחרו את הנשים היפות והחזקות ביותר מבין הטורים לעבודה במפעלים. בבלוק 32, שלנו, היו מה שהגרמנים כינו ”שפני ניסיון”, כלומר, נשים שעברו ניתוח ושימשו לניסויים: הנשים הכי בכושר גופני. לאחת נעקרה עין... לאחרות הוסרו חתיכות בשר מהירך, השוק וכו' וכו'. הנשים האומללות יכלו ללכת רק בעזרת מקלות הליכה או קביים. בניין מיוחד הוקצה למשוגעים, ”צריף הנשים המשוגעות”, כפי שקראנו לו. שום דבר לא היה טרגי יותר מלשמוע אותן צורחות, יום ולילה. הן נותרו למות שם, באלפיהם, ללא דאגה, ללא אוכל...״. השתיים שהו בכמה מחנות החל מינואר 1944 עד תום המלחמה. נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. 154 עמ'. 18 ס”מ. מצב טוב.