בידספיריט | ליל הבדולח 9 בנובמבר 1938

ליל הבדולח 9 בנובמבר 1938 - פרסום חשוב אודות פרעות ליל הבדולח וחלקם של מפקדי מחוזות בגרמניה בהצתת האירועים - Die Kristallnacht. 9. November 1938, ״ליל הבדולח 9 בנובמבר 1938״, מאת Felix Rascher - פרסום גרמני מוקדם העוסק באירועי ליל הבדולח בהוצאת הוועד הפועל הפדרלי של אגודת קורבנות המשטר הנאצי . פרנקפורט ע״נ מיין 1958 - מהדורה ראשונה. גרמנית. נדיר.  חוברת חשובה החושפת פרטים לא ידועים על המנגנונים והמהלכים הסמויים שהובילו לפרעות ליל הבדולח במסגרת פעילות המשטר הנאצי. חשיפת חלקם של מנהלי מחוזות בגרמניה בפרעות ליל הבדולח, וכן אודות הטיפול המשפטי לאחר המלחמה באלו שלקחו חלק בפרעות ביהודים. הכותב מטיל אשמה עקיפה על ה״דמוקרטים הפסיביים״ שלא עשו מספיק כדי למנוע התפרצויות נאציות שחזרו על עצמן באורך השנים: ״מנובמבר 1918, יום תפיסת השלטון החלקית על ידי הרפובליקנים, דרך הפוטש בסגנון אופרטה של ​​היטלר באותו חודש ב-1923, ועד להשתלטות המוחלטת של הנאציזם עשר שנים מאוחר יותר, הובילה דרך פוליטית ישירה. דרך שלאורכה עמדו דמוקרטים פסיביים רבים מדי, כנגדם אויבים פעילים מאוד של הרפובליקה...״, נכתב. ראשית, הוא מצטט דברים שנכתבו בעיתונות הגרמנית ערב פרוץ הפרעות אשר סימנו באופן הברור ביותר את העתיד לבוא. כך למשל נכתב ב volkischer beobachter הנאצי בנובמבר 1938: ״ברור שהעם הגרמני יסיק את מסקנותיו מהמעשה האחרון הזה. זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת שמאות אלפי יהודים חיים בגבולותינו. הירי בשגרירות גרמניה בפריז לא רק יסמן את תחילתה של עמדה גרמנית חדשה בשאלה היהודית....”. המחבר מראה כיצד העילה לכאורה לפרוץ הפרעות בדמות ההתנקשות ביועץ שגרירות גרמניה בפריז ארנסט פום ראט ע״י הרשל גרינשפן - נער יהודי בן 17, היתה פרובוקציה נאצית שתוכננה היטב, וכיצד ״הרוח הלאומית הרותחת״ הוצתה באופן מלאכותי בבור הספיגה של המפלגה הנאצית. מצוטטים כאן דוחות רשמיים שהגיש ראש שירות הביטחון היידריך להימלר על הקף ההרס של העסקים ובתי היהודים, ועל הברכות שהאירועים האלימים קיבלו בעיתונות הנאצית בימים שלאחר המאורעות. כמו״כ מתואר כאן באמצעות מספר דוגמאות כיצד מערכת המשפט בגרמניה כולה גויסה לטובת הפורעים הנאצים ונגד היהודים, וכיצד היא התעלמה במכוון מעובדות שהיו ידועות לה היטב. רוצחי יהודים קיבלו עונשים קלים וכן נעשו בצורה שיטתית ביטולי אישומים. המחבר מביא כאן רשימות שמיות של פורעים נאצים שלא היה ספק במעשיהם הנפשעים כלפי היהודים בליל הבדולח שיצאו ללא עונש כלל. כמו״כ נחשפים כאן לראשונה דברים שהתגלו במשפטם של גלובקה וראסה-גינטר באותה שנה כי גם לאחר המלחמה הם הצדיקו את רדיפת היהודים ודיברו בשבח חוקי הגזע הנאצים.  בנובמבר 1955, הוציא שופט החוקר בבית המשפט המחוזי צו מעצר נגד ארנסט וולרת', מנהיג מחוז לשעבר של המפלגה הנאצית במולהאוזן (תורינגיה) בן 56 אשר עבד כרוקח בשטיינאך (פרנקוניה עילית) לאחר המלחמה, באשמת הפרת סדר וניסיון הריגה. וולרת' מילא תפקיד משמעותי בהרס בתי הכנסת היהודיים במולהאוזן בנובמבר 1938. הכותב מתאר לפרטים את פשעיו של וולרת׳ בליל הבדולח. כך למשל מתואר כיצד: ”במהלך המערכה נגד האוכלוסייה היהודית, בית הכנסת מילהאוזן הותקף, והרב רוזנאואר, שגר שם עם משפחתו, עבר התעללות ונעצר. באותו לילה, וולרת׳ החליט לירות ברב רוזנאואר עצמו. הרב הוצב לכאורה על קיר למטרה זו בנוכחות אשתו ובתו. וולרת החטיא את קורבנו בירייה הראשונה; רק בירייה השנייה התמוטט הרב, ונפצע קשה.״ בכתב האישום נכתב כי וולרת' אמר: ”אראה לכם מה פירוש רצח אדם, חזירים, כשם שאני מנהיג המחוז וולרת'. נשבעתי להרוג את היהודי הראשון שאפגוש.” למרות פשעיו הרבים הוא נדון לשנתיים מאסר בלבד בתום המלחמה. כמו״כ נחשפים כאן שמותם של כמה מנהיגי מחוזות בגרמניה הנאצית ומתוארים לפרטים הפשעים שביצעו ביהודים בליל הבדולח על פי עדי ראיה ומסמכים אותנטיים. עוד בחוברת חשיפה מזעזעת של מקרי אנטישמיות שבוצעו בגרמניה לאחר המלחמה כגון מקרים רבים של חילולי קברים של יהודים שביצעו נאצים לאחר המלחמה, רדיפות יהודים באזורים הכפריים, גילויי אנטישמיות בפוליטיקה הגרמנית בשנות ה-50, גילויי אנטישמיות בעיתונות הגרמנית, תוצאות של מחקר מקיף שנעשה בידי קבוצה אמריקאית אשר העלה כי בשנת 1954 האנטישמיות עדין נפוצה בגרמניה בהיקפים נרחבים ביותר, ועוד. החוברת מלווה בתצלומים המתעדים את הגילויים האנטישמים בגרמניה הנאצית - על גבי חלונות הראווה של חנויות היהודים ובתהלוכות רחוב, וכן את עבודות הכפייה שנדרשו היהודים לבצע ברחובות. ליל הבדולח (9–10 בנובמבר 1938) היה נקודת מפנה דרמטית במדיניות הרדיפה הנאצית: מעבר מאפליה חוקית וממוסדת לאלימות פומבית, מתוזמרת ומאורגנת על ידי המדינה. ברחבי גרמניה ואוסטריה הוצתו מאות בתי כנסת, אלפי חנויות יהודיות נבזזו ונופצו, וכ־30,000 גברים יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז. שמו של האירוע, שנגזר ממראה שברי הזכוכית שכיסו את הרחובות, מטשטש במידה מסוימת את עומק האלימות וההשפלה שהופנו כלפי הקהילות היהודיות. הפוגרום לא היה התפרצות ספונטנית, אלא פעולה מתוזמנת בהובלת מנגנוני השלטון הנאצי, אשר שימשה גם כאיתות לציבור הרחב על הלגיטימציה לאלימות נגד יהודים. במובנים רבים, הוא סימן את המעבר משלב של הדרה ורדיפה לשלב של הרס שיטתי, והיווה הקדמה ישירה להחרפת המדיניות שהובילה בשנים שלאחר מכן להשמדה. נדיר. שלוש רשומות בלבד בקטלוג הספריות העולמי WorldCat בספריות בגרמניה. 51 [1] עמ׳. מצב טוב מאד.