בידספיריט | תחת עיני המוות: מבולצאנו למאוטהאוזן

תחת עיני המוות: מבולצאנו למאוטהאוזן - עדות מוקדמת מאת אסיר איטלקי במחנות בולצאנו ומאוטהאוזן. איטליה 1946 - מהדורה ראשונה - Sotto gli occhi della morte Da Bolzano a Mauthausen - תחת עיני המוות: מבולצאנו למאוטהאוזן, מאת Aldo Pantozzi - אסיר איטלקי שעבר תופת במחנות בולצאנו ומאוטהאוזן וגולל את סיפורו זמן קצר לאחר השחרור עוד בהיותו בבית החולים לשיקום לב בבולצאנו. הוצא לאור ע״י ארגון התמיכה ביתומי מלחמה וקורבנות רדיפה פוליטית באיטליה בתום המלחמה. בולצאנו (Bolzano) איטליה, 1946 - מהדורה ראשונה. איטלקית. נדיר ביותר. תיעוד ימיו של המגורש האיטלקי אלדו פנטוצי בזמן מאסרו במחנה המשטרה הנאצי בולצאנו ובמחנה הריכוז מאוטהאוזן במהלך החודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. בעת שאלדו שכב בבית החולים לשיקום הלב בבולצאנו לאחר שהסתיימה המלחמה, הוא העלה על הכתב את זכרונותיו, בהם הוא מתאר קורותיו במשך כמאה ימים - החל ממעצרו במחנה המעבר של בולצאנו ועד לגירוש והישרדות במאוטהאוזן בחודשים הראשונים של 1945. פנטוצי מתאר את תנאי מאסרו, חיי היומיום במחנות, עבודות הכפייה הקשות האלימות השרירותית שחוו הוא וחבריו ממפקדיהם הנאצים, התפשטות המחלות במחנה, והחיים בצד המוות, תוך התמקדות באירועים רבים פרטניים מהם עולה האכזריות הבלתי נתפסת איתה נאלצו אסירים שנקטפו מחיי שיגרה לחיי גהנום. כבר בהגיעו לבולצאנו הוא עבר עינויים קשים ביותר אותם הוא מתאר לפרטים בזכרונותיו. הוא הוכנס לבלוק E שערו גולח, והוא וחבריו עברו במשך שבועות הרעבה שיטתית כאשר מדי יום הוא עבר מסדרי בוקר וערב מפרכים שכללו עינויים סאדיסטים ורציחות שרירותיות בשל ״עבירות״ קלות של אסירים. לאחר זמן קצר במחנה הוא הועבר ביחד עם קבוצת אסירים ברכבת מסע למחנה מאוטהאוזן. בו הוכנס לבלוק מס׳ 1. בהכנסו לבלוק נתגלה לעיניו מחזה מזעזע - אסירים עירומים באפיסת כוחות שוכבים זה על זה בצפיפות על גבי מיטות מטונפות מלאות בכינים. היה זה ההלם הראשוני איתו נאלץ להתמודד כבר ביום הראשון - ״הלילה הראשון בבלוק נראה אינסופי״ הוא כותב. מכאן הוא מתאר לפרטים כיצד הוחזקו אסירים בתנאים קיצוניים של אלימות, רעב ועבודת כפייה. אחד הסמלים הידועים של המחנה היה המחצבה הגדולה, שבה נאלצו האסירים לשאת אבנים כבדות במעלה מדרגות תלולות – עבודה שנעשתה תחת מכות והשפלות ו״משחקים״ אותם הכריחו הנאצים, ולעיתים קרובות הסתיימה במוות מתשישות או מנפילה - את העינויים שעברו האסירים ב 196 ״מדרגות המוות״ מתאר אלדו לפרטים. עוד הוא מתאר סבל ממחסור חמור במזון, מקור קיצוני בחורף ומחלות שהתפשטו במהירות בצריפים הצפופים. רבים הוכו באופן שיטתי בידי השומרים, נענשו בעינויים שונים או הוצאו להורג ללא משפט. אלדו היה עד להוצאתם להורג של אסירים רבים, כמו גם למותם של אסירים שמתו מדלקת מעיים, רעב ומתשישות. אלדו עצמו סבל מהתנפחויות בכל גופו בשל עבודות הכפייה ומכאבי תופת בכל גופו, כאשר סכנת המוות מחמת רעב מרחפת כשמידי כמה שבועות מנות הלחם הולכות ומתמעטות. בזמן שהותו במחנה הוא מתאר קצב תמותה של 500 אסירים מדי יום! בחצר שבין בלוק 1 לבלוק 2 מאות הגופות הועמסו על משאיות מדי יום אל מחוץ שטח המחנה והם הוטלו על הקרקע ללא קבורה ולעתים בגשם השוטף. אסירים שכוחם תש ולא היו מסוגלים לעבוד צעדו אל תוך אותן ערימות גופות והתחבאו בתוכן וכך למעשה חייהם ניצלו. לאחר כל הסבל והעינויים הצליח אלדו לשרוד עד לשחרור המחנה. את ההתרגשות של החזרה אל החופש הוא מתאר במילותיו המצמררות: ״החזרה הבלתי צפויה והנכספת, והרגשות והשמחות של לידה מחדש שאי אפשר לדבר עליהן. המסע השמח הביתה נקטע, למרבה הצער, ברשימות עצובות של חברינו המותשים, שלא יכלו להמשיך; אירועים שהותירו אותנו במצב של חרדה, ספקנות בכוחותינו שלנו, ופחד שאולי לא נגיע ליעדנו הנכסף. כיצד, אם כן, אוכל לתאר את הרגש של ראיית הדגל האיטלקי מתנוסס מעל מעבר ברנר? ואת ההגעה למרכז הסיוע להחזרה לארצות הברית בעיר הולדתי? ואת שיחת הטלפון לאבי? ואת הדמעות הכבויות שיצרו את שיחתנו השקטה? ואת המפגש, באותו מרכז, עם מכרים ותיקים שלא זיהו אותי? ואת המפגש עם אמי, שעל ראשה נישקתי כל כך הרבה שערות לבנות?... גילינו מחדש את אישיותנו, אשר עד אז נותרה דחוסה בפינה רחוקה של עצמנו; שיחזרנו בתוכנו, כמו על לוח נקי...״. הוא מסכם. ארגון ״הטיפול עבור יתומים שנרדפו וננטשו״ שהוציא לאור את הספר יצר קשר בלתי אמצעי עם אסירי המחנות לשעבר זמן קצר לאחר המלחמה על מנת לתעד את עדותם. (המהדורה המקורית שלפנינו הפכה נדירה במשך השנים, לכן המוזיאון ההיסטורי בטרנטו הוציא מהדורה חדשה בשנת 2002, ולאחר מכן מהדורה מורחבת בשנת 2007 במסגרת סדרת Confini).  נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat שם מופיעה מהדורה מאוחרת משנת 1966. 107 [3] עמ׳. מצב טוב.