בידספיריט | אני ראיתי את מחנה ההשמדה

אני ראיתי את מחנה ההשמדה - תיעוד זוועות מחנה מיידנק מאת קונסטנטין סימונוב - מהכתבים הראשונים שבקרו במחנה עם שחרורו - Ich sah das Vernichtungslager - ״אני ראיתי את מחנה ההשמדה״ מאת Konstantin Simonow, הוצאת SWA-Verlag / Verlag der Sowjetischen Militärverwaltung in Deutschland (״הנהלת הממשל הצבאי הסובייטי בגרמניה”). ברלין, 1946 - מהדורה ראשונה.  תיעוד ראשון של זוועות מחנה מיידנק מאת הכתב קונסטנטין סימונוב שהיה מהראשונים שבקרו במחנה עם שחרורו, ופגש אסירים שזה עתה שרדו את התופת. נדיר ביותר. גרמנית.  ״מה שאני עומד לכתוב עליו הוא כה מפלצתי ומחריד עד כי מלוא היקפו כמעט בלתי נתפס. עורכי דין, רופאים, היסטוריונים ופוליטיקאים ללא ספק יהיו עסוקים בחקירת המעשים המחרידים הללו עוד זמן רב. ורק חקירות יסודיות אלה יחשפו את מלוא היקף הפשע נגד האנושות שבוצע על ידי הגרמנים, על כל פרטיו. אני רחוק מלהכיר את כל העובדות והמספרים: אולי דיברתי רק עם מאה מהעדים וראיתי רק עשירית מהעקבות הקיימים של הפשע. אבל אדם שראה זאת אינו יכול לשתוק ואינו יכול לחכות. אני רוצה לדווח עכשיו, במיוחד היום, על העקבות הראשונות של הפשע שהתגלו, על מה ששמעתי וראיתי במו עיניי בימים האחרונים...״ (מהמבוא). קונסטנטין סימונוב, סופר וכתב מלחמה סובייטי חשוב. ככתב צבאי של הצבא האדום, ביקר במחנה מיידנק (Majdanek) מיד עם שחרורו בידי הצבא האדום. סימונוב שסייר בכל שטח המחנה מתאר כאן לפרטים לראשונה, הן את המבנה שלו כפי שראו עיניו, והן את האופן בו פעל בשנות המלחמה בהסתמך על עדויות אסירים ממקור ראשון - ”נפנה לעדויותיהם של עדים בודדים שאיתם שוחחתי. עדויותיהם מייצגות אולי רק מאית מהראיות שיהוו מאוחר יותר את הבסיס לוועדת החקירה. שוחחתי עם רופא השבוי הרוסי בריצ'ב, רופא בכיר בבית החולים לשבויי מלחמה של המחנה, וגם עם עוזר רפואי באותו בית חולים, עם מהנדסים ועובדים אזרחיים שהיו מעורבים בבניית המחנה, ועם אסירים במחנה ושבויי מלחמה כאחד. שוחחתי גם עם שומרי האס אס... מכל השיחות הללו קיבלתי תמונה מקיפה של החיים במחנה ההשמדה...״. סימונוב מתאר כיצד נבנה מחנה ההשמדה מיידנק באמצעות שבויי מלחמה פולנים ויהודים שנתפסו בשנת 1939 בפלישה הנאצית לפולין, הרחבת המחנה במאי 1942, בניית מתקני ההשמדה, ופירוט של תהליך ההשמדה כולו - השימוש של הנאצים בגז הציקלון B להרג המוני - כיצד נדחסו בכל פעם למעלה מ 250 איש בתא ששטחו 40 מטר מרובע, חיטוי הבגדים לאחר המוות, ועוד. כמו״כ הוא מספק פרטים על  הקרימטוריום לשריפת הגופות במחנה, החל מבנייתו, והשלבים השונים במהלך המלחמה בהם הנאצים ניסו לייעל את כמות שריפת הגופות היומית פעם אחר פעם בשינוי המבנה כך שיתאים למטרתם השטנית. ההרעבה השיטתית של האסירים, הוצאות להורג בעינויים, תיעוד מפורט על משלוחי היהודים שהגיעו למחנה מרחבי אירופה, מדוע בשלב מסויים החליטו הנאצים להחליף את גדר המחנה הרגילה בגדר חשמלית (בעקבות ניסיונות בריחה של אסירים), כיצד פעל מרכז המיון הענק של בגדי האסירים - סימונוב היה מהראשונים שראה את בגדי האסירים מוטלים באגפים השונים אשר הקצו להם הנאצים - ערימות הנעליים, שמלות הנשים, חליפות הגברים, מברשות השיניים ועוד. ״דיברתי עם אסירים גרמנים שעברו ליד הקרמטוריום והקברים. הם הכחישו כל מעורבות בכך. הם אמרו שלא הם עשו זאת, אבל האס אס כן. אבל כשחקרתי מאוחר יותר איש אס אס שעבד במחנה, הוא טען שההוצאות להורג ההמוניות בוצעו לא על ידי האס אס, אלא על ידי הגסטפו. אנשי הגסטפו, לעומת זאת, האשימו את האס אס. אני לא יודע מי מהם שרף את האנשים, מי פשוט הכה אותם למוות, מי חטף את נעליהם... אני לא יודע מי חלץ את הרגליים ומי מיין את תחתוני הנשים ושמלות הילדים. אבל כשאני רואה את אוסף הבגדים הזה, אני חושב לעצמי שהאומה שיצרה אנשים המסוגלים לכל זה חייבת ותישא באחריות המלאה ובקללה על מעללי נציגיה״. לפי מה ששמע סימונוב מאסירים שזה עתה שוחררו וחוו על בשרם את זוועות המחנה, הנחת העבודה של קציני האס אס שהיו אחראים על המחנה היתה כי כל מי שיגיע אליו, בין אם שבויי מלחמה ובין אם אזרחים, בין אם רוסים, אוקראינים, פולנים, בלארוסים, יהודים, צרפתים, יוונים וכו', כולם ייהרגו במוקדם או במאוחר; איש לא יעזוב את המחנה הזה בחיים כדי לספר את מה שמתרחש בו. הנחה ראשונה זו קבעה הן את פעולות השומרים והן את השיטות בהן השתמשו להשמדת האנשים במחנה זה. המתים אילמים ואינם יכולים עוד לדבר. הם אינם יכולים לספר פרטים ולאמת פרטים אלה במסמכים. לאף אחד לא תהיה הוכחה, וזה, לדעת הגרמנים, היה הדבר החשוב ביותר. ״בית החולים״ במחנה לא היה יותר מאשר תחנת מעבר אל ההשמדה. אלא שהנאצים לא הסתפקו בהשמדה בלבד, הם דאגו לעשות זאת בדרכים המזעזעות ביותר שהאנושות ידעה אי פעם במחנה זה. לקראת סוף החוברת מתאר סימונוב לפרטים את ההתעללויות הקשות שחוו אסירים במחנה, לרבות ההתעללויות שחוו הנשים שעברו השפלות חוזרות ונשנות ועינויים שקשה לתארם כאן. החוברת מלווה בתצלומים קשים מהמחנה - בהם עצמות אדם שנשרפו בקרמטוריום, ערימות הנעליים של הנספים, גופותיהם של אסירים שנורו אל תוך קבר אחים, גופות הנספים שהיו פזורות במחנה כפי שנגלו לעיניו של סימונוב ועוד.  פרסום זה שראה אור ב-1946 בברלין נועד גם לקהל גרמני, כחלק ממאמץ החינוך-מחדש (Reeducation) והצגת ממדי הפשעים לציבור בגרמניה לאחר המלחמה. העובדה שהמוציא לאור הינו “הנהלת הממשל הצבאי הסובייטי בגרמניה” מצביעה על אופיו החינוכי. נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. 19 עמ׳ + 8 תצלומים. קרעים עם חוסרים קלים בכריכה. מצב טוב.