בידספיריט | ״הבוגד דרייפוס״ - גיליון נדיר
״הבוגד דרייפוס״ - גיליון נדיר של ה L’Intransigeant מימיה הראשונים של פרשת דרייפוס הקובע כי העונש הראוי לדרייפוס הינו מוות - גיליון העיתון L’Intransigeant - יומון פריזאי מיום 4 בנובמבר 1894 - לאחר ההודעה הראשית על הכתרת הקיסר ניקולאי הצאר של רוסיה, מופיעה הכותרת הסנסציונית אודות ל “LE TRAITRE DREYFUS” – “הבוגד דרייפוס” - גיליון מימי הראשית של הפרשה הקובע כי יש להחיל עונש מוות על דרייפוס ״הבוגד״, או לכל הפחות מאסר לכל החיים בהתאם למגבלות החוק הצרפתי. ודן בסיבות שהביאו אותו לבגוד בצבא הצרפתי, כאשר עובדת אשמתו בבגידה איננה מוטלת כלל בספק. בכתבה המופיעה בעמוד השער מוצג דרייפוס כבוגד ש״ראיות מכריעות ביותר״ מוכיחות את אשמתו כמי שמסר סודות צבאיים לגרמנים: ״פרסמנו את כל פרטי הפשע שביצע הקפטן שבגד בצרפת. ובכן! למרות הראיות המכריעות ביותר, למרות הפרסום שניתן למקרה הזה, הם כבר מנסים לשחרר את האשם בערבות. אנו יכולים לאשר כי פניות דחופות הוגשו לשר המלחמה בבקשה למנוע את משפטו של היהודי האומלל אלברט דרייפוס, אשר הודה באשמתו כבר מהיום הראשון למעצרו. פניות אלו הוגשו על ידי דמויות חזקות בחברה היהודית הגבוהה, בעלות קשרים ענפים בעולם הפוליטי. לקפטן דרייפוס ניתנה ההזדמנות להתאבד; הוא סירב. נשיא הרפובליקה והשרים קיבלו הודעה מיידית. המפקד הנרי, שגילה את הבגידה, הודיע לרשויות הרלוונטיות על כל האירועים בפרשה מצערת זו. הוחלט - בהתאם למסורת הפנמית - שהסוד יישמר, - כאילו סוד מסוג זה ניתן לשמור לאורך זמן. אך באותו הזמן, כמה ממגיני קפטן דרייפוס הוזהרו. הם התערבו. הם המציאו דרכים להיפטר מהבוגד על ידי שליחתו לחו”ל, כפי שנעשה עם הבוגד איירל. אולי דעה זו הייתה גוברת, אלמלא מתנגד לה בתוקף ראש המטה הכללי ולא היה משכנע את שר המלחמה לדרוש, במועצה, שהמקרה יובא למשפט. כיום, השפעות פעילות עדיין מתבטאות, במטרה למתן את שערוריית המשפט...״. העיתון ממשיך ומציע גרסה אחרת לאירועים וקובע כי מעשה הבגידה של דרייפוס נבע מנקמה אישית. מאחר שכמה מחבריו נשלחו למשימות מיוחדות לחו״ל בזמן שהוא נשאר בפריז למרות בקשותיו החוזרות ונשנות, הוא חש טינה עמוקה, ומתוך כך החליט לסכל את משימותיהם על ידי גינוי נוכחותם של קצינים אלה בשטחם בפני מעצמות זרות. הגיליון ממשיך ודן במהו העונש הראוי להיות מוטל על ״הבוגד״. הגיליון מביא את דעתו ״המלומדת״ של מר לווייל - פרופ׳ למשפטים בפקולטה של פריז המצביע על תקדים משנת 1812 בו הוצא להורג בגיליוטינה אדם במשרד המלחמה שנחשד בגילוי מיקום קורפוסי הצבא הצרפתי לאויב. הגיליון קובע כי זהו העונש הראוי לדרייפוס - ״להעניש במוות כל מי שעוסק במזימות או מקיים יחסים עם מעצמות זרות”, אך מאחר שחוקת 1848 ביטלה את עונש המוות יש להטיל עליו מאסר לכל החיים. העיתון L’Intransigeant היה יומון פריזאי בעל קו פוליטי לוחמני, שנוסד ב-1880 על-ידי העיתונאי והפוליטיקאי אנרי רושפור. רושפור, עורך העיתון היה דמות מרכזית בעיתונות הרדיקלית בצרפת, והעיתון נודע בסגנונו התקיף והפופוליסטי. הוא שילב רטוריקה תקיפה, סגנון אישי ולעיתים פרובוקטיבי, עם קו פוליטי לאומי-רדיקלי שהתנגד לממסד הרפובליקני המתון. במהלך פרשת דרייפוס נקט העיתון קו אנטי-דרייפוסי תקיף, עוד לפני שהתבררו הפרטים בפרשה, ותמך בהרשעת דרייפוס והציג אותו כבוגד. מועד פרסום הגיליון שלפנינו הינו שלב מוקדם מאד בפרשת דרייפוס. אלפרד דרייפוס נעצר ב 31 באוקטובר 1894. במשך חודש נובמבר נחקרו האישומים בפרשה, כאשר המשפט הצבאי התנהל בדצמבר אותה שנה. בשלב זה בו פורסם הגיליון (נובמבר 1894) הציבור הצרפתי עדיין מצוי בשלב של גילויים ראשונים, ושמועות. ולמרות העובדה שבשלב זה דרייפוס רק נחשד, הגיליון כבר כאן מציב את דרייפוס כאשם בבגידה ובמסירת סודות צבאיים לצבא הגרמני. שריד נדיר מלב הפרשה ממנה עולה כיצד כבר בשלב מוקדם זה החלה העיתונות הצרפתית האנטי דרייפוסית לגבש את תדמיתו הציבורית כ“בוגד”, הרבה לפני שנחשפו ליקויי ההליך והראיות המזויפות שהתגלו בשנים הבאות. 4 עמודים. גיליון שלם. 61 ס״מ. סימני קיפול. קרעים לאורך חלק מסימני הקיפול. משוקמים בנייר דבק בצדו הפנימי של העיתון. מצב טוב - בינוני.
