בידספיריט | זברה - דיווח עובדתי ממחנה

זברה - דיווח עובדתי ממחנה הריכוז פלוסנבורג - עדות נדירה מאסיר אוסטרי ששהה במחנה במשך שלוש שנים. אוסטריה, 1946 - מהדורה ראשונה - Zebra - Ein Tatsachenbericht aus dem Konzentrationslager Flossenbürg - זברה - דיווח עובדתי ממחנה הריכוז פלוסנבורג מאת Hugo Walleitner אסיר אוסטרי ששהה בו במשך שלוש שנים - עם 34 תמונות מחרידות של אירועים קשים במחנה מאת המחבר. הוצאה עצמית של המחבר. באד אישל (אוסטריה) [1946] - מהדורה ראשונה. גרמנית. נדיר ביותר. ״ מציג את האמת העירומה של הסבל הזה בכנות ברורה... מפוספסים בפסי זברה - לבן וכחול, מגורשים במשך שנים רבות מאחורי גדרות תיל; בין אם שחורים או ירוקים, סגולים או אדומים, כולנו חיכינו למותנו המשותף...״ (מהפתיח). תיאור חיי האסירים במחנה הריכוז פלוסנבירג שבבוואריה בו נרצחו מעל 30,000 איש בידי הנאצים מאת האסיר האוסטרי הוגו וולטנר (נולד ב-16 במרץ 1909 באד אישל; נפטר ב-16 ביוני 1982וינה). וולטנר היה אסיר במחנה הריכוז פלוסנבורג במשך למעלה משלוש שנים. בספרו, הוא אינו מפרט את הסיבות, לכאורה הומוסקסואליות, למאסרו שמתחיל מיד עם הגיעו למחנה והעינויים שעבר (סיבת מאסרו מופיעה באנדראס שמולר: ״הוגו וולייטנר, אמן גרפי וקורבן רדיפת הומוסקסואלים תחת הנאציזם״. בתוך: ספר הזיכרון של אוסטריה עילית, בהוצאת מכון פרנץ ופרנציסקה יגרשטטר של האוניברסיטה הפרטית הקתולית של לינץ, לינץ 2021). הוגו מתאר את התופת שעבר במחנה ממש מהיום הראשון כאשר שלושה בלבד מתוך קבוצה של 27 גברים נשארו בחיים עד הגיעם למחנה כתוצאה מהעינויים שעברו בידי אנשי האס אס בדרך. בהגיעם למחנה קיבל את פניהם איש אס אס שצעק בפראות: ״תוך שלוש דקות, נאלצנו לעמוד מולו, עירומים לחלוטין. כולם נאלצו למסור את כל בגדיהם. שעונים, טבעות, כסף וחפצי ערך הוחרמו מיד או נגנבו על ידי מה שנקרא ”זקנים” כשאף אחד לא ראה...״, הם הולבשו במדי אסיר לאחר שגולח שיער ראשם, ומכאן לאורך כל הספר מתאר הוא את חיי התופת במחנה. משום שהנאצים כל העת הוזקקו להרחיב את המחנה בשל כמות האסירים הרבים שגורשו אליו הועסקו האסירים בעבודות כפייה של פינוי העפר וחפירות מתישות להרחבת השטח. אף שהמחנה הורחב שוב ושוב, היה מספר הכלואים בו גבוה תמיד בהרבה מקיבולת המחנה. תנאי המחיה במחנה היו קשים מנשוא. עבודת הפרך במחצבות והטיפול הבלתי-מספק שקיבלו הכלואים במחנה, וכן אכזריותם של סוהרי ושומרי המחנה, עלו לאסירים רבים בחייהם. עשרות מקרי מוות אכזרי ובלתי נתפס מתוארים לאורכו של הספר, כאשר הוגו מקפיד לציין פרטים מדויקים אודות ההוצאות להורג השונות והנסיבות בהן קרו, כולל שמות מפורטים של הקאפו ואנשי האס אס שבצעו את הזוועות, המקום, והאירוע. בשל כשרונו כצייר אמן הצליח הוגו להינצל כאשר הנאצים השתמשו בשירותיו לצייר בעבורם ציורי מים לפי הזמנה. (כל האיורים בספר צוריו בידי הוגו בזמן ששהה במחנה). הוגו עונה בצורה אכזרית ביותר כאשר היה מצייר איורים לבקשתם של מפקדיו וחוטף מכות תוך כדי עבודתו כאשר היצירה לא מצאה חן בעיניהם. בהמשך, בשל היותו הגרפיקאי היחיד שהעסיקו הנאצים, הם ביקשו ממנו לצייר כרטיסי ברכה עבור הממונים עליהם - כרטיסים אלו שאוירו על ידו נשלחו להנהגה הבכירה ביותר בברלין או במקומות אחרים ברייך. את ה״תשלום״ על יצירותיו הוא קיבל בפיסות של חתיכות לחם. על פי עדותו של הוגו במרפאת המחנה שכללה שני צריפים ומחסן לשחפת נגרמו מקרי התמותה הגבוהים ביותר במחנה. בשנת 1944 מתו בה למעלה מ 1000 אסירים בכל חודש. ״חולים קשות ומורעבים ההמונים הגוססים האלה התפתלו בצריפים אלה, מחפשים נואשות עזרה מרופא״. כמו״כ הוא מתאר ניסיונות בריחה של אסירים, והעונשים הקשים שקיבלו אלו שנתפסו, או אסירים אחרים במקום אלו שהצליחו לברוח, וכן על מחלת הטיפוס שגבתה את חייהם של רבים, וניסיונות ההתמודדות השונות של האסירים עם המחלה הקשה. הוגו שרד את תופת המחנה כשהוא מתאר את ההתרחשות בימי השחרור - מהתיעודים המרתקים והבודדים הידועים כיום על שחרור מחנה פלוסנבורג. לאחר המלחמה הוא שב למקום מגוריו ליד אחוזת זאלצקמרגוט. ״אני מודע לחלוטין לכך שאעסוק מבפנים בתמונות הנוראיות הללו עד סוף חיי, וכי לא יהיה קל לשכוח או להתגבר על כך. כי ראיתי יותר מדי בוז לאנושות והשמדה, וזה זעזע אותי עמוקות כמו גם את מיליוני אסירי מחנות הריכוז לשעבר האחרים. רק נחישותי הבלתי מעורערת והקריירה שלי כצייר, שחתרה בחוסר רצון, הצילו אותי ממה שהיה מוות בטוח אחרת...״ הוא מסכם. נדיר ביותר. עותק אחד בלבד רשום בקטלוג הספריות העולמי WorldCat בספרייה בניו זילנד. 191 עמ׳. מצב טוב מאד.