בידספיריט | ”פסק הדין של נירנברג ינתן

”פסק הדין של נירנברג ינתן בעוד פחות משבוע״ - תרחישי המתח מאולם בית המשפט בנירנברג כפי שהופיעו בגיליון ה״העולם המאוייר״ הצרפתי, ימים ספורים לפני פסק הדין - גיליון חשוב של השבועון הצרפתי Le Monde Illustré מיום 28 בספטמבר 1946 - המעביר את תרחישי המתח בבית המשפט בנירנברג ומחוצה לו ימים ספורים לפני הקראת פסקי הדין של פושעי המלחמה הנאצים במשפטי נירנברג ב 1 באוקטובר 1946. בעמוד השער תצלום של הרמן גרינג באולם המשפט ימים ספורים לפני הקראת פסקי הדין, והכיתוב המתאר אותו כ״שריד האחרון״ של הנאציזם העולה לבמה בפעם האחרונה: ״רב-מאסטר של הלופטוואפה, אשר ב 1 באוקטובר 1940 מעמדת התצפית שלו הכריז: ״ניצחנו את אנגליה, ילמד את פסק הדין של בעלות הברית ב 1 באוקטובר 1946...״. הכתבה הפותחת את הגיליון כותרתה: ״בית הדין של נירנברג: צדק אנושי לפני צדק אלוקי״. הכתב Jean Boulier מדווח: ״פסק הדין בנירנברג ינתן בעוד פחות משבוע לאחר שגורלם של הנאשמים ייקבע על ידי השופטים הזמניים, סמכות שיפוט אחרת שאת פסק דינה לעולם לא נדע - פסק דינו של אלקים - תטפל באשמים״. הוא מציין כי העולם ציפה שהעונש לפושעי המלחמה הנאצים יגיע במהירות, ובשל העובדה שהדיונים התארכו העולם הנמיך את ציפיותיו באשר לעונש הצפוי למורשעים. אך מוסיף: ״אף על פי כן, כאשר, עם נשימתם האחרונה של הנידונים, יורד המסך העקוב מדם מעל טרגדיית נירנברג, אנו משוכנעים שהביטוי המקודש ייפול: הצדק נעשה״. ומוסיף כי לראשונה בהיסטוריה נקבע באופן הברור ביותר כי החוק הבינלאומי מסרב לראות בחייל מכונה שאין לה יותר מצפון מאשר רובה, מבצע הוראות שניתנו מאת הממונים עליו אינו אדם, הוא מפלצת: ״יהיה אשר יהיה פסק הדין, אנו יכולים לברך אותו מראש כי זהו פסק דין. הוא כבר הפיל את שני האלילים צמאי הדם שהזכרנו קודם לכן: ריבונות ואת הציות הפסיבי הנלווה אליה. בכך, הוא פותח תקווה גדולה לאנושות״. בהמשך מופיע מאמר מאת פרופ׳ אדמונד ורמיל בענין מעמדה הפסיכולוגי של גרמניה הנאצית לאחר שינתן גזר הדין. בדבריו הוא מצביע על העובדה כי משטר היטלר שאף מעל לכל להרוס את המציאות הבינלאומית על כל צורותיה, ודין הוא שהמציאות הבינלאומית היא זו שתדון את אנשיו. ואף הוא התייחס לעובדה כי המשפט התארך מעבר למצופה - הציבור רצה לראות את הפושעים הנאצים מקבלים את עונשם הרבה קודם, אך לדבריו היה צורך באותה אריכות במטרה להציג את גודל התיעוד ואת חומרת המעשים - להוציא החוצה בזו אחר זו את הראיות המחרידות לפשעי הרייך השלישי, עוד טרם נעשה דין בפושעים הנאצים עצמם. לתביעה האנגלית בעיקר היה חשוב להפיץ את המושג ״רצח עם״ בהקשר ההאשמה - היה בכך גם מעין תשובת המשקל לאור העובדה שכאשר מסמכים ברורים המצביעים על השמדה המונית המתרחשת יום יום הגיעו ללונדון בין השנים 1943-1944 כמה דיפלומטים אנגלים בכירים סירבו להאמין להם. את הכתבה מלווים מספר תצלומים מההתרחשות המתוחה בימים שלפני מתן גזר הדין: התובע הראשי של ארה״ב השופט רוברט ג׳קסון בבית המשפט, פילדמרשל קרל רודולף גרד פון רונדשטט חוזר לכלאו לאחר שמסר עדותו (במשפט הוא  הואשם בביצוע פשעי מלחמה, אך לא הועמד לדין בשל בריאותו הרופפת), הפושעים הנאצים גרינג, הס, קייטל ודניץ ברגע של צחוק בבית המשפט, שירות התקשורת האמריקאי מעביר את הקולות באולם בית המשפט, במת העדים, המתורגמים נציגי המדינות השונות, עוברי אורח מאזינים להתרחשות בבית המשפט באמצעות משאיות נושאות רמקולים שהוצבו מחוץ לכתליו. Le Monde Illustré מהשבועונים הוותיקים והנפוצים בצרפת. 29 עמ׳. 38 ס״מ. גיליון שלם. מצב טוב.