בידספיריט | אלבום תצלומים מחיי האסירים במחנות

אלבום תצלומים מחיי האסירים במחנות השבויים הגרמנים - צולמו בסתר בידי האסירים עצמם - Oflags - récit photographique de la vie des prisonniers dans les camps allemands 1940‑1945 - תיאור מצולם של חייהם של אסירים במחנות גרמנים 1940-1945 כפי שצולמו בסתר בידי אסירי המחנה ביודעם כי אם יתפשו ישלחו אל מותם. האלבום יצא לאור ב 15 בספטמבר 1946 - מהדורה ראשונה. אלבום ובו כ 350 תצלומים המתעדים את חיי האסירים במחנות השבויים של הצבא הגרמני ה״אופלג״ אשר יועדו בעיקר לקצינים שנפלו בשבי. בין גדרות התיל ומגדלי השמירה על מזרני קש ואדמה חשופה אלפי גברים צעירים מורעבים נאלצו להתמודד לבדם כשגורל יקיריהם לא נודע, במציאות מאתגרת בזמן מלחמה, כשהם נרדפים בתוך המחנות עצמם יום יום בידי שוטרי גסטפו המנסים כל העת לאתר אסירים ״מסוכנים״, מחרימים מסמכים ״מפלילים״, וראיות במטרה לגרש את המועדים למחנות המוות. התצלומים באלבום צולמו בידי האסירים Jean Plessy וכן על ידי הצלמים Gilbert Recompensat ו Lucien Passot, במחנה עצמו בתנאי מסתור לאורך תקופה ארוכה בידיעה ברורה שאם יתפסו יקבלו עונש חמור. האלבום מקיף את סדר יומם של האסירים במלואו, והוא כולל תמונות שצולמו בצריפים, במסדר, בשעת העבודה, ובשעת פעילות תרגילי כח וגמישות כפויים, ומלווה בתיאורים מפורטים שנכתבו בידי Rene Menard. עיצוב האלבום והרישומים המופיעים לצד התצלומים נעשו בידי R. Bornier. בשלב מסויים נודע לגסטפו שאסירים מצלמים בתוך שטח המחנה ומפעם לפעם הוא ערך פשיטות במטרה לאתר מצלמות ולהחרימן, אך בעזרת שיתוף פעולה ושתיקה מוחלטת הצליחו האסירים להחביא את המצלמות וכן את התשלילים, וכך למעשה שרדו התצלומים ופורסמו באלבום זה בתום המלחמה. במחנות ה״אופלג״ השתדלו הנאצים לפחות למראית עין לקיים את אמנת ז׳נבה והאסירים בהם לא הועסקו בעבודות כפייה קשות. הם הציגו לעולם את ההוי ה״נורמלי״ במחנות הללו במטרה ליצור את הרושם של ״חיים כרגיל״, ובכך להעלים את מכונת ההשמדה שפעלה כל העת במחנות. התצלומים הרבים באלבום משקפים אף הם רושם זה. חלקו האחרון של האלבום כולל תצלומים מרגעי השחרור בסערת השמחה שסחפה את המחנות כאשר צעדו הקצינים השבויים על פני מפקדי היחידות ששחררו אותם. ״אופלגים״ (Oflags, קיצור של Officerenlager בגרמנית) היו מחנות שבויים של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה שיועדו במיוחד לקצינים שנפלו בשבי. על פי אמנת ז׳נבה, קצינים הופרדו מחיילים פשוטים ולא הועסקו בעבודות כפייה, ולכן האופלגים היו שונים מן ה-Stalags (מחנות לחיילים מן השורה) שבהם הועסקו שבויים בעבודות חקלאיות, תעשייתיות ובבנייה. האופלגים נוהלו על ידי הצבא הגרמני (הוורמאכט) ושהו בהם בעיקר קצינים מצרפת, פולין, בריטניה, ברית־המועצות ומדינות נוספות. התנאים היו תלויים מאוד בזמן, במקום ובמקור הלאומי: בחזית המערבית השמירה על כללי אמנת ז׳נבה הייתה לרוב סבירה יותר, ובמקרים רבים התאפשרו התכתבויות עם משפחות, קבלת חבילות ומשלוחי מזון של הצלב האדום, וכן התקיימו חיי תרבות פנימיים ברמה כזו או אחרת. מנגד, במזרח היחס לשבויים הסובייטים היה קטלני והפרות קשות של האמנה היו שכיחות, כולל רעב, קור ותמותה גבוהה מאוד. אחד מן האופלגים הידועים ביותר מבחינת תרבותית־היסטורית היה Oflag IV-C שבטירת קולדיץ (Colditz) שנודע בניסיונות הבריחה הרבים משם. נדיר. עותקים בודדים בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. [64] עמ׳. 31 ס״מ. מצב טוב.