בידספיריט | הייתי מספר 10291 - עדותה

הייתי מספר 10291 - עדותה המצמררת של ג׳ני שפריצר - אסירה שהיתה אחראית על הרישומים במחנה ההשמדה אושוויץ - Ich war Nr. 10291 - הייתי מספר 10291 - מאת ג׳ני שפריצר (Jenny Spritzer) עדות אישית מצמררת על חוויותיה של שפריצר כניצולת שואה ששרדה לאחר שלוש שנים באושוויץ והתאחדה עם בנה בתום המלחמה. המספר המופיע בכותרת, 10291, הוא מספר האסיר שקועקע על זרועה במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. הוצאת Jack Schumacher, ציריך. שוויץ, 1946 - מהדורה ראשונה. גרמנית. בפתח הספר תמונת המחברת כפי שצולמה שנה לאחר שחרורה. נדיר. ”כמעט בכל לילה שמענו שתיים או שלוש יריות. אז ידענו שנשים נוספות סיימו את חייהן ליד גדר התיל המחושמלת. אבל גדר התיל כמעט ולא נטענה מספיק כדי להרוג אותן באופן מיידי. הזקיף היה נותן להן לשכב שם ולסבול לזמן מה, ואז נותן להן את מכת החסד. הבהילות המתמדת הזו, האוכל הדל והלא מספק, שעות השינה המעטות, הקור בלילה - כל זה התיש אותנו כל כך עד שהמוות נראה עד מהרה כמו ישועה לרבים מאיתנו. אני עצמי ייחלתי למות... אני, שסבלתי באומץ ובחוסן כה רב כמעט שנת מאסר בצרפת...״. ג’ני שפריצר היתה יהודייה ממוצא אוסטרי, היא נולדה בשנת 1907 והחל משנת עברה עם הוריה לברלין. לפני מלחמת העולם השנייה התגוררה ברוטרדאם שבהולנד. כאשר הנאצים כבשו את הולנד, ברחה עם בעלה ועם בנם הקטן לצרפת, אך נתפסה על‑ידי השלטונות שם והועברה למעצר כאשר נאמר לה ״את ובנך תהיו חופשיים מחר בבוקר״. ביולי 1942 היא נשלחה למחנה אושוויץ שם נאלצה לסבול שלוש שנים של פחד יומיומי על חייה ולהילחם עליהם שוב ושוב. היא הצליחה להינצל בין היתר בזכות העובדה שעבדה ב”קנאדה” (האזור במחנה שבו מוינו החפצים והבגדים של הנרצחים) ובהמשך במשרדי המחנה, שם היתה אחראית על מחלקת הרישום של כל האסירים באושוויץ - ברקנאו וכל המחנות המסונפים. ג׳ני היתה זו שסימנה את כרטיסי האסירים שנשלחו לתא הגזים אל מותם באותיות S.B שמשמעותו ״יחס מיוחד״. היא היתה זו ששמעה את פקודות הקצינים לקחת אסירים ״לטיפול מיוחד״ כשהמשמעות היתה שילוח של אלפי אסירים לתאי הגזים, ואף היתה עדה לשריפתן של הרשימות הללו לאחר הורדתן למרתף. עמדות אלו העניקו לה גישה למידע ולתנאים מעט טובים יותר, שאפשרו לה לעזור גם לאסירות אחרות. תפקידה כמזכירה במחנה הקנה לעדותה חשיבות היסטורית מהמעלה הראשונה שכן היא חושפת את האנשים שהכירה מקרוב - הנהלת המחנה הבכירה שהורכבה כולה מקציני אס אס, צוותי השמירה, ואחרים. היא היתה עדה מקרוב לכל תהליך הרישום של המיועדים להוצאה להורג במחנה, עקבה מקרוב אחרי פעילות פקידי הרכבת שהובילו את היהודים למחנה, היא ידעה בדיוק באופן יומיומי מי היו אלה שהורו על ביצוע הפקודות של ההוצאות להורג של היהודים במחנה, ועוד. בספרה קטעים רבים קשים לקריאה בהם היא מתארת את האכזריות של אנשי האס אס כלפי היהודים, יותר מלכל אסירי אומה אחרת באושוויץ. ג׳ני שהתה באושוויץ כמעט עד תום המלחמה עד שלבסוף, במהלך קריסת הגרמנים באביב 1945, הצליחה להימלט מצעדת המוות דרך סופת שלגים עם חברתה הקרובה ביותר, אשה אוקראינית בשם דוניה. אולם היא עדיין לא הייתה בטוחה, שכן שתי הנשים הצעירות מצאו את עצמן בפולין, לכודות בין הגרמנים הנמלטים ובעלות הברית הרודפים בתוך בהלת הקרבות האחרונים. לאחר תלאות שעברה גם לאחר בריחתה הצליחה להינצל ואף להתאחד עם בנה בגבול אוסטריה - שוויץ. בספרה מתארת שפריצר את התנאים הבלתי‑אנושיים שחוו האסירות במחנה.  עותק מושלם עם העטיפה המקורית המציגה יד דקה המושטת אל מעבר לגדר תיל עם מספר האסירה של שפריצר 10291 המתעד את איבוד הזהות האנושית והפיכת האדם למספר במערכת הריכוז הנאצית. נדיר. עותקים בודדים בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. לעדות וידאו מלאה שנלקחה מג׳ני שפריצר (בגרמנית) על חייה בשנות המלחמה ובפרט באושוויץ ראה  כאן 157 עמ׳. מצב טוב.