בידספיריט | מה בדיוק היה במחנה הריכוז

מה בדיוק היה במחנה הריכוז דכאו? ניסיון להתקרב לאמת - תיעוד מצמרר מאת אסיר ששהה במחנה כארבע שנים - What was it like in the Concentration Camp at Dachau? ”An attempt to come closer to the truth” - ”מה בדיוק היה במחנה הריכוז דכאו? ניסיון להתקרב לאמת” מאת ד”ר יוהאן נויהויזלר (Dr. Johann Neuhäusler) עוזר בישוף מינכן.  פורסם ע”י: Trustees for the Monument of Atonement in the Concentration Camp at Dachau. מהדורת 1960 הכוללת גם תיעוד של אירועי הזיכרון שהתקיימו במחנה. עדות אישית שנכתבה במטרה לחשוף את האמת על מחנה הריכוז דכאו. המחבר, כומר קתולי שנכלא בעצמו במחנה במשך זמן ארוך מ 12 ביולי 1941 עד 24 באפריל 1945 כ”אסיר מיוחד” שהיה כלו ב”בונקר” בהפרדה מלאה מהמחנה הכללי. מספרו האישי היה 68026. נויהויזלר מתאר בצורה מדויקת ואישית את מה שנעשה בדכאו החל מזמן הקמתו במרץ 1933. הוא מתאר את מבנה המחנה והאגפים השונים, ואת תנאי החיים הקשים, האלימות, הרעב, ההשפלות והעינויים שסבלו מהם האסירים, יחס אלים מצד השומרים, כולל מקרים של עינויים פיזיים, בידוד ממושך, הוצאות להורג ויחס משפיל קבוע. כמו”כ הוא מתאר לפרטים כיצד נעשתה שריפת הגופות בקרמטוריום. נויהויזלר היה אסיר במחנה בשנת 1942 כאשר נבנה תא הגזים שאמור היה לשמש לרציחות המוניות, אך כתוצאה מ”חבלה” של האסירים, הוא לא הושלם עד 1945, על פי תאורו הוא הכיל ”חדר התפשטות”, ”אמבטיה” ו”בית מתים”. ה”מקלחות” של חדר האמבטיה היו למעשה מלכודות מתכת לאספקת גז רעיל. אולם, ”תא הגזים” הזה מעולם לא הופעל בדכאו. רק המתים הובאו לקרמטוריום לצורך ”שריפה”. הוא מפרט על אכזריותם של מפקדי המחנה, כמו גם אודות קציני החקירות והזוועות שבצעו, תפקידם המזוויע של ”זקני הבלוק”, הסבל הנורא שעברו האסירים היהודים במחנה לרבות עינויים והוצאות להורג של ילדים, העונשים הקשים שעברו האסירים במחנה לאחר ניסיונות בריחה של אחרים, ועוד. לצד התיאורים האישיים מובאים גם תצלומים ומסמכים שממחישים את החיים במחנה. נויהויזלר מדגיש כי דכאו לא היה רק מחנה מאסר, אלא סמל לשיטה של דיכוי רוחני וגופני. הוא קורא לזכור את הזוועות לא רק כדי להנציח את הקורבנות, אלא כדי למנוע הישנותן, ולבנות עתיד של פיוס מוסרי ורוחני. החוברת יצאה במהדורות רבות ותורגמה לשפות שונות. יוהאן נויהויזלר (Johann Neuhäusler) היה כומר ובישוף עוזר (Auxiliary Bishop) קתולי בעיר מינכן, שנודע לאחר מלחמת העולם השנייה כאחד הדוברים המרכזיים מקרב אנשי הדת נגד פשעי המשטר הנאצי, ובמיוחד כמי ששרד את מחנה הריכוז דכאו ושימש עד מרכזי לזוועות שהתרחשו בו. הוא נולד ב־27 בינואר 1888 בעיר מינכן שבבוואריה, גרמניה, והוסמך לכמורה בשנת 1913. במשך השנים שימש בתפקידי הוראה וכהונה שונים, והתבלט כתאולוג שמרן ואדוק, אך גם כמתנגד נחוש לאידאולוגיה הנאצית. בשנות שלטון היטלר, פעל נויהויזלר להגנה על זכויות הכנסייה הקתולית בגרמניה, ועמד בקשר עם גורמים שנרדפו על ידי המשטר, בהם גם אנשי רוח, יהודים וכמרים. בשנת 1941 נעצר על ידי הגסטפו והושם תחילה במעצר בית ולאחר מכן הועבר למחנה דכאו. הוא נכלא בצריפים שהוקצו לכהני דת קתולים (Block der Geistlichen) ושהו בו כ־2,720 אנשי כמורה ממדינות רבות – פולין, צרפת, גרמניה, הולנד, צ'כוסלובקיה ואחרות. נויהויזלר הצליח לשרוד את התנאים הקשים ואף תיעד אותם בזיכרונו ובמחברות סודיות. לאחר שחרור המחנה על ידי האמריקאים באפריל 1945, הקדיש נויהויזלר את חייו לפעולה מוסרית, תיעודית ותאולוגית של זיכרון והנצחה. הוא היה ממייסדי ”אנדרטת הכפרה”  (Versöhnungskapelle) בדכאו. ספרו החשוב פורסם לראשונה ב־1947 בשפה הגרמנית תחת הכותרת: ”Was war es in Dachau wirklich?” (”מה באמת קרה בדכאו?”) על חיי המחנה. ב־1951 מונה לבישוף עוזר רשמי של מינכן ופרייזינג, והמשיך בפעילותו הדתית עד לפרישתו. הוא נפטר בשנת 1973. נויהויזלר נחשב לדמות ייחודית בתקופה שלאחר המלחמה – שילוב של עד ראייה, איש דת רם דרג, וכותב בעל יושרה היסטורית. פועלו נמשך עד היום דרך האנדרטה ומוסדות הזיכרון שהקים. 80 [1] עמ'. בלאי קל בכריכה. מצב טוב.