בידספיריט | ”אורניינבורג: דיווח אותנטי ראשון של

”אורניינבורג: דיווח אותנטי ראשון של נמלט ממחנה הריכוז”. קרלסבאד, 1934 - דוח דיפלומט - אסיר גרמני נמלט ממחנה ריכוז בראשית המשטר הנאצי - Oranienburg : erster authentischer Bericht eines aus dem Konzentrationslager Geflüchteten - ”אורניינבורג: דיווח אותנטי ראשון של נמלט ממחנה הריכוז” מאת חבר הרייכסטאג הגרמני גרהארט סגר Gerhart Heinrich Seger עם הקדמה מאת Heinrich Mann, הוצאת Graphia. קרלסבאד (צ'כיה), 1934 - מהדורה ראשונה. פרסום אמיץ של אסיר פוליטי ראשון שהצליח לברוח ממחנה מתנגדי המשטר הגרמני אורניינבורג, והוציא את ספרו זמן קצר לאחר הבריחה במטרה לחשוף את הזוועות המתחרשות במחנה ולהפליל את המשטר הנאצי.  עדות מרטיטה של אסיר פוליטי ששהה במשך ששה חודשים במחנה אורניינבורג החל מהשבועות הראשונים להקמת המחנה, הצליח לברוח, ופרסום את זוועות המחנה זמן קצר אחר כך. גרהארט סגר (16 בנובמבר 1896 בלייפציג - 21 בינואר 1967 בניו יורק) פוליטיקאי, עיתונאי ופציפיסט סוציאל-דמוקרטי. מ-1930 עד מרץ 1933 היה חבר הרייכסטאג הגרמני. בשל דחיית חוק ההסמכה מצד הסוציאל-דמוקרטים, הוא היה בין אותם חברי פרלמנט שנרדפו, נעצרו והובלו למחנה ריכוז על ידי השליטים הנאצים. לאחר מסירת השלטון, במרץ 1933, היה סגר אחד מחברי הרייכסטאג הראשונים שנלקחו ל”מעצר מגן” על ידי הנציונל-סוציאליסטים. בתחילה הוא היה בכלא בית המשפט בדסאו לפני שהועבר למחנה הריכוז אורניינבורג ב-14 ביוני 1933 עם אסירים פוליטיים אחרים. האסירים הראשונים שהובלו לאורניינבורג על ידי המשטר הנאצי הואשמו בפעילות התנגדות למשטר. סגר שהיה חבר ברייכסטאג הגרמני נתפס באשמת הפצת מסרים אנטי לאומניים. הוא נעצר ונלקח למחנה כ”אסיר פוליטי”. בספרו הוא מתאר בין היתר על איזה ”פשעים” קלים נתפסו אנשים באותם ימים ונלקחו למחנה; באחת הפעמים נער מההיטלר יוגנד תלה דגל אס אס בחצר האחורית של ביתו בקיץ 1932 בסביבה של מתנגדי המפלגה. ארבעה פועלים שהיו בקרבת מקום הפילו את הדגל וסטרו לילד. כעבור שנה! הם נתפסו בידי האס אה ונשלחו לאורניינבורג, שם עברו השפלה ציבורית על אותו המעשה שעשו שנה קודם - הנאצים תלו כרזה גדולה על צווארו של אחד מהם עליה נכתב סיפור תלישת הדגל, והארבעה הוכרחו לצעוד במעגלים בחצר המחנה במשך שתים עשרה שעות רצופות! ההתעללות באורניינבורג כללה שינה על רצפת בטון במקום על מזרונים ושקי קש אשר שמשו במקום שמיכות, במרתפים הקרים של המחנה. סגר מספר על מעשי ההתעללות שביצעו האס אס בחדר 16 במחנה אשר כונה ”מחלקת המשטרה והחקירות”, לרבות פשעים שביצע בו החוקר שטורמבאנפירר קרוגר. הוא מתאר את עבודות הכפייה שהוטלו על האסירים הראשונים במחנה שהוכרחו להקים את תשתית המחנה כגון סלילת הכביש שהוביל לאגפים שונים במחנה, יבוש ביצות ביער הסמוך, ההרעבה התמידית, ועוד. בין היתר מתאר סגד את אכזריותו של מפקד המחנה Schafer מראשית היווסדו אשר היה האחראי הראשי להקמתם של תאי המעצר בהם התבצעו ההתעללויות במחנה. אחד ה”תחביבים” שלו היה בזמן שכרותו בלילה - הוא היה מוציא אסירים מהמעונות ללא הבחנה ומכה בהם עד מוות. סגר מספק את שמותם של כל סגני מפקדי המחנה הראשונים ומתאר לפרטים את רמת ההתעללות שכל אחד מהם ביצע במחנה. פרק מיוחד מוקדש ל”מסלול המכשולים” שבחצר האחורית של המחנה אשר נועד להביא לקריסתם הפיסית של האסירים, מדובר היה במסלול מכשולים שדרש זחילה וטיפוס באופנים שכמעט בלתי ניתנים היו לביצוע, אסיר שלא הצליח לבצע את המסלול כולו הוכה במקום - וכמעט שלא היה אסיר שהצליח. אחד ממעשי ההתעללות הבלתי נתפסים אותם מתאר סגר - אסירים ”סוררים” שהואשמו בביזוי היטלר הוכנסו לארונות קבורה עשויים אבן שעמדו באופן זקוף למשך שעות ואף ימים וגרמו לעומדים בהם במשך הזמן הממושך לעיוות איברים ולנכות לצמיתות. כל פעילות הזוועה המחנה נעשתה בהסוואה מוחלטת. סגר מספר כיצד באחת הפעמים ”התגנב” דיווח אמת לרדיו הגרמני על הזוועות המתרחשות בו. בתגובה ערכו הנאצים מצג שווא במטרה לטשטש את האמת - הנהלת המחנה בחרה אסירים שידעו לנגן בכלי נגינה והכריחה אותם לנגן ולשיר על מנת שקול הנגינה יגיע לרחובות שמחוץ למחנה ותושבי האזור יעידו על התנהלות תקינה המתרחשת בו. היו ”מתנגדים פוליטיים” שלמעשה היו נאמנים לגמרי לאס אס הנאצי, אך אף הם נתפסו באשמת השמעת ”הצהרות אופוזיציה בלתי זהירות”, ונאסרו במחנה בעינויים במשך חודשים ארוכים, ביניהם היו עיתונאים שנעצרו כשלא היו זהירים בכתבות שפרסמו. כל ניסיון מצידם להבהיר כי לא התכוונו להתנגד למשטר עלה בתוהו. היו גם אקטים שנועדו להשפלת האופוזיציה - באחד הפרקים מתאר סגר כיצד הוכרחו הוא וחבריו חברי פרלמנט לשעבר שנחשדו כמתנגדי המשטר לצאת בלווי שוטרי אס אה חמושים עם מברשות וסולמות לנקות מהעיר אורניינבורג את שרידי הכרזות מהבחירות הקודמות של המפלגות היריבות למפלגה הנאצית כאקט של השפלה פומבית. לאחר כחצי שנה כאשר הפנים סגר שאין לו סיכוי לשרוד במחנה החליט לברוח. באחת הפעמים בעת ששהה מחוץ למחנה כאשר עבד עם יחידה חיצונית של אסירים שחפרה את התעלה שעברה מצפון למערב אורניינבורג, עבדו לאורך התעלה שמונה אסירים שנשמרו על ידי ששה אנשי אס אה במרחק של כמה עשרות מטרים זה מזה. באותה הפעם החליט לברוח בחסות ערימת העפר שבן כה הסתירה אותו, אל השדה הסמוך כשהוא משתדל לחמוק מעיניהם לא רק של שומרי האס אה, אלא גם מעיניהם של חבריו האסירים שעלולים היו להלשין עליו על מנת שלא להענש בעצמם. הוא הסתתר מאחורי סוללת עפר, ומשראה שאף אחד לא מבחין בו החל לרוץ, כשהוא בטוח שהכדורים של השומרים ילוו אותו ביריות, אך למעשה הם כלל לא הבחינו בו. הוא הצליח לחמוק למרחק של 2 ק”מ, שם הגיע למסעדה מקומית והעמיד פנים של אזרח רגיל, בצאתו מהמסעדה הצליח לתפוס טרמפ עם רכב שנסע לברלין, ומשם יצא לצ'כיה אל החופש, כשחיפושיהם של אנשי האס אה עולים בתוהו.